פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6345/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המערער:
מינהל מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיב:
ראובן יומטוביאן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתיק ה"פ 6349-02-08
שניתן ביום 27.4.2011
תאריך הישיבה:
כ"ה בחשון התשע"ב
(22.11.2011)
בשם המערער:
עו"ד
אלעד פרסקי
בשם המשיב:
עו"ד שמואל אריאלי
החלטה
לפנינו הסיבוב המי יודע כמה בין הצדדים.
20.12.79
- נחתם הסכם פיתוח, המשיב שילם 80 אחוז מערך המגרש.
18.1.96 – המנהל מבטל את העסקה מאחר שהמשיב לא בנה. המינהל מחזיר את הכסף ששולם למשיב בשיק. המשיב לא פורע את השיק.
25.4.99 – הצדדים מגיעים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב'
השופט קלינג. ההסכם כולל 3 סעיפים אופרטיביים (להלן: הסכם הפשרה ).
15.7.04 – המינהל שוב מבטל את העסקה. מחזיר את הכסף למשיב בשיק. המשיב לא פורע את השיק.
13.2.07 – בית המשפט
המחוזי דוחה בפסק דינו את תביעתו של המשיב להצהיר כי ההסכם בוטל שלא כדין.
15.1.08 – במהלך דיון מקדמי בערעור לפני כבוד השופטת חיות ניתן פסק דין מוסכם בו מאשר המשיב כי הפר את הסכם הפשרה, אך שומר על טענותיו לגבי אופן הפעלת זכות הביטול. מתאפשר למשיב להגיש תובענה לגבי אופן הפעלת זכות הביטול על ידי המנהל.
23.10.08 – כב' השופטת נגה אוהד ב בית המשפט המחוזי מקבלת את התביעה של המשיב, קובעת כי אכן הודעת הביטול נשלחה שלא כדין וכי על המשיב להגיש תביעה למתן סעד אופרטיבי להקצאת המגרש.
3.12.09 – (לאחר קדם ערעור שנערך לפני כבוד השופטת חיות ולאחר שהמגרש המקורי נמכר לצד ג') הצדדים מגיעים להסכם פשרה לפיו מוחזר התיק למחוזי על מנת שידון בסעד אופרטיבי של הקצאת המגרש "ובשאלה מה התנאים בהם יהא זכאי המשיב להקצאה כאמור, לרבות השאלה מה סכום דמי ההקצאה ו/או תשלומים נוספים שעל המשיב לשלם, אם בכלל, עבור המגרש".
22.12.10 – ניתן פסק דין בהעדר התייצבות של המנהל ב בית המשפט המחוזי. בקשה לביטול פסק הדין נדחית לגופה ו בית המשפט המחוזי קובע כי המשיב פטור מלשלם את ערך המגרש הנוכחי. על כך נסב הערעור שלפנינו.
עד כאן השתלשלות הדברים שהביאה, זו הפעם, את המינהל לפתחנו. לטענת המינהל, יש לחזור להסכם הפשרה לאור התוצאה לפיה הסכם זה בוטל שלא כדין. המינהל מפרש את סעיפים 1 ו-3 להסכם הפשרה באופן התומך בעמדתו, ולפיו כבר בשנת 1999 הסכים המשיב לשלם את הערך המעודכן של המגרש.
המשיב מפרש את ההסכם אחרת, ולשיטתו, ההיוון בו מדובר בסעיף 3 להסכם הפשרה, הוא ההיוון של אותם 20 אחוז שלא שולמו בשעתו לגבי המגרש המקורי. דומה, כי אין בפי המשיב תשובה טובה מדוע לא יחוייב בדמי חכירה עבור התקופה 1999-1982 על פי הסכם הפשרה, אך אציין כי מדובר בסכום לא גבוה העומד על 34,000 ₪.
התיק יועבר לדיון בפני הרכב.
ניתנה היום, כ"ה חשון התשע"ב
(22.11.2011), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט