ע"א 6506/11 מר ברוט י מאיר נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

עיינתי בטענות הצדדים וכן בסיכומיו של המשיב. לא מצאתי כי אי-הכללת העמוד הראשון – שבו הכותרת וכן דברי-פתיחה טכניים במהותם – במסגרת העמודים שנקצבו בצו הסיכומים, מהווה הפרה של הצו או פגיעה של-ממש בשוויון הדיוני. שאלה קשה יותר נוגעת לטענתו של המערער כי סיכומי המשיב כוללים טיעונים על-דרך של הפנייה לסיכומים בהליך דלמטה, זאת בניגוד להוראות צו הסיכומים ולפסיקה בכגון דא. המשיב מצדו מפנה בהקשר זה לדברים שכתבתי במקום אחר:

"כתב הסיכומים צריך 'לדבר בעד עצמו' ולכלול את כל הטענות שבעל-הדין חפץ להציג לפני בית המשפט שלערעור. אין להתיר הרחבה דה-פקטו של הסיכומים על-ידי הפנייה לכתבי טענות אחרים, באופן המפר את עקרון השוויון בין בעלי-הדין והמחייב את בית המשפט לקרוא את טענות בעל-הדין 'בדילוגים'. עם זאת, גם בעניין זה יש לנקוט גישה פרגמאטית ולבחון כל מקרה לגופו. כך, למשל, אם בעל-דין פרשֹ את טענותיו בהרחבה בערכאה הדיונית, ואילו בערכאת הערעור נתחם לו 'שטח עבודה' צר יותר, אין לשלול מניה וביה מבעל-הדין את האפשרות לציין כי בסיכומים שהוגשו בערכאה הדיונית הפירוט רב יותר - בכלל או בנקודה מסוימת; כך, ובלבד שהסיכומים בערעור עומדים בפני עצמם וכוללים את הטענות הדרושות להכרעה בערעור אף מבלי לגשת לכתבי טענות אחרים (ע"א 3954/09 שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (לא פורסם, 22.11.2010)).

המשיב מבהיר כי כל טענותיו כלולות בסיכומים, וכי הסיכומים עומדים בפני עצמם; לדבריו, ההפניות נועדו לכוון לטיעונים המפורטים יותר שהובאו בסיכומים בבית המשפט המחוזי. אודה על האמת, כי לאור ריבוי ההפניות וטיבן נראה כי קריאתו של המשיב את החלטתי בעניין שווקים חדשים

היא מרחיבה משהו. עם זאת, במקרה גבולי – וזה המקרה שלפניי – קיימת נטייה שלא להתערב באופן מקדמי בכתבי הטענות של הצדדים, כאשר ברור כי ככל שקיימת טענה רלבנטית שלא הוצגה בסיכומי המשיב בבית משפט זה, או שלא הוצגה באופן מלא, עשוי המשיב לשאת במחיר הנובע מכך.

בנסיבות העניין, המערער יהא רשאי להגיש את סיכומי התשובה מטעמו בהיקף של עד 4 עמודים.