ע"א 6653/14 עזבון המנוח שלמה מריאן ז"ל נ. עו"ד עדינה וייל ,מנהלת עזבון

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי ) בתיק פש"ר 33864-01-14, בגדרו ניתן צו לניהול עיזבון המנוח שלמה מריאן ז"ל בפשיטת רגל.

2.

ברקע הבקשה, תביעות חוב של נושים נגד עיזבון המנוח שלמה מריאן ז"ל בגובה נטען של כ- 38 מיליון ₪. המנוח היה מייסדה של חברת מריאן פלסט בע"מ (להלן: החברה ), ובעל מניות עיקרי בה. ביום 29.7.2013 נפטר המנוח. המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) היא יורשתו היחידה.

3.

לאחר שנפטר המנוח, הגישה החברה בקשה דחופה לכינוס אסיפת נושים ולאישור הסדר נושים. בבקשה, אשר נתמכה בתצהירו של מר אוהד תמרי, חתנם של המנוח והמבקשת, נטען כי גובה חובותיה של החברה עומד על סך של כ- 67.7 מיליון ₪. כמו כן, נטען כי למנוח חובות מסוימים בשל ערבותו האישית לחברה.

4.

הנושים פתחו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, ולבקשתם, ביום 10.10.2013, ניתן צו המורה למבקשת להימנע מלעשות כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון. עוד במסגרת ההליך ביקשו הנושים לאתר נכסים נוספים של העיזבון. אולם, משנוכחו כי אין בנכסיו של העיזבון כדי לפרוע את מלוא החובות, פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לניהול העיזבון בהליך של פשיטת רגל, לפי סעיף 202 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

5.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. בהחלטתו מיום 16.7.2014 קבע בית המשפט, כי שווי נכסי העיזבון עומד על סך של כ- 10 מיליון ₪ לכל היותר, ועל כן נראה כי מימוש הנכסים לא יספיק כדי לסלק את חובות העיזבון, שמגיעים לסכום של כ- 30 מיליון ₪. בית המשפט הורה אפוא על ניהול העיזבון בהליך של פשיטת רגל. כן מונתה מנהלת לעיזבון – עו"ד וויל.

על החלטה זו הוגש ערעור. נכון לעתה, קבוע הדיון בערעור ליום 2.11.2015.

6.

לאחר הגשת הערעור, ביום 7.1.2015, ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי . בהחלטה זו, הורה בית המשפט המחוזי למנהלת העיזבון לתפוס את אחד מ נכסי העיזבון. כמו כן, הורה לה בית המשפט לדון בתביעות חוב בעניין נכסי העיזבון תוך 60 ימים (למעט תביעת החוב של בנק מרכנתיל-דיסקונט שלגביה הורה כי היא תיבדק תוך 30 ימים), ונקבע כי לאחר מכן יורה בית המשפט על מכירת הנכסים, למעט של בית המגורים, בשלב זה.

7.

על רקע האמור, עותרים המבקשים לעכב את ביצועה של ההחלטה מיום 16.7.2014, עד להכרעה בערעור.

טענתם המרכזית במישור מאזן הנוחות היא, כי אם תתבצע מכירה כלשהי של נכסי העיזבון על-ידי מנהלת העיזבון בפשיטת רגל, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור: שכר הטרחה הגבוה של המנהלת ישולם לה מכספי העיזבון ויש חשש שנכסי העיזבון יימכרו בעד תמורה נמוכה מהרגיל. באופן זה, כך נטען, יסוכל הערעור והוא יישאר תאורטי בלבד. כמו כן נטען, כי המבקשת היא קשישה חולה מאוד, שבתה החולה וילדיה סמוכים על שולחנה, וכי נכסי העיזבון משמשים לה תחליף לכספי פנסיה. לצד זאת מדגישים המבקשים, כי למשיבים לא ייגרם נזק כלשהו מעיכוב ביצוע ההחלטה. זאת במיוחד משצו איסור הדיספוזיציה עודנו בתוקף.

אשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלה גבוהים. עיקר בטענת המבקשים הוא, כי ההחלטה לא התבססה על מסד ראייתי של ממש, וכי חובו הנטען של העיזבון לא הוכח כראוי. המבקשים מדגישים, כי בית המשפט קבע, בטעות ובהסתמך על טענות המשיבים, כי בבקשה להסדר נושים שהוגשה בסמוך לאחר פטירתו של המנוח נטען שגובה חובותיו של המנוח עומדים, בשל הערבות האישית, על סך של כ- 36.5 מיליון ₪; בעוד שבפועל לא נטען כך בבקשה. כמו כן, נטען כי המשיבים לא הציגו את יתרת החובות שנותרו ולא הוכיחו מהו שווי נכסי העיזבון.

8.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות. ראשית מציינים המשיבים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר – כ-7 חודשים לאחר שניתנה ההחלטה – ללא הצדקה. שנית, נטען, על-ידי חלק מהמשיבים, כי הבקשה מתייחסת למעשה להחלטתו של בית המשפט מיום 7.1.2015, עליה לא הוגשה השגה, ולא להחלטת בית המשפט מיום 16.7.2014, כפי שנטען. אשר למאזן הנוחות, טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו כי זה נוטה לטובתם. נטען, כי הנזק הפוטנציאלי שלו טוענים המבקשים הוא כלכלי בלבד, שכן נכסי העיזבון הם נכסים מסחריים, ובשלב זה הוחלט שלא למכור את דירת המגורים (בתשובת המשיבים 1, 3 ו- 4 אף הודגש, כי מכירת הנכסים תעשה בפיקוחו של בית המשפט). כך נטען גם באשר לטענות המבקשים בעניין שכר הטרחה של מנהלת העיזבון והתמורה שתינתן בעד הנכסים. מנגד, נטען כי אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, יינזקו המשיבים נוכח התשלומים והעלויות הכרוכים בהחזקת הנכסים, ביניהם תשלום ארנונה בסך 12,000 ₪; דמי ניהול חודשיים; ונזקים שעלולים להיגרם לחלק מהנכסים בהיותם נטושים ופרוצים.

לעניין סיכויי הערעור, נטען כי אלה נמוכים. לטענת המשיבים הערעור נסב על קביעות עובדתיות. המשיבים 4-1 אף ציינו בתשובתם, כי טענות המבקשים לגופן אינן מבוססות. כך נטען, בתגובה לטענת המבקשים לפיה גובה החובות של העיזבון לא הוכח, כי נכון לעת הזו הוגשו נגד העיזבון תביעות חוב בגובה של למעלה מ- 22 מיליון ₪, וכי לפי הודאה מפורשת במסגרת הבקשה להקפאת הליכים, גובה החובות של העיזבון כלפי נושיו עומד על סך של 38 מיליון ₪. עוד נטען, כי טענות המבקשים לעניין שווי הנכסים מתעלמות מהשמאויות שנערכו ושהוגשו לעיונו של בית המשפט.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובתגובות לה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. זאת, אף מבלי להידרש לטענות הדיוניות שהעלו המשיבים.

10.

כידוע, בעל דין המשיג על החלטה ומבקש את עיכוב ביצועה נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד; השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כלומר, כי אם לא יעוכב ביצועה של ההחלטה, והשגתו תתקבל בסופו של יום, לא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו וייגרם לו נזק בלתי-הפיך (ראו, למשל, ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד בודה (נאמן) (29.3.2012), להלן: עניין בר שפירא ).

11.

בענייננו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. נכסי המקרקעין שעל מכירתם הורה בית המשפט, בכפוף לבדיקת תביעות החוב, הם נכסים "עסקיים-מסחריים", אשר לא משמשים למגורי המבקשת, ושלא נטען לגביהם כי הם בעלי ערך מיוחד עבור המבקשת או שהם בעלי איכויות ייחודיות (ראו עניין בר שפירא , פסקה 8). בית המשפט נמנע, בשלב זה, מלהכריע בדבר מכירת דירת המגורים של המבקשת, ולפיכך לא ניתן לומר כי מכירת הנכסים מושא החלטת בית משפט קמא מיום 7.1.2015 עלולה להסב למבקשים נזק בלתי-הפיך. לכל היותר עלולה להסב מכירתם נזק כספי הניתן לפיצוי אם יתקבל הערעור (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ , פסקה 7 (24.1.2008); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 373-372 (מהדורה שלישית, 2012) ).

למען הסר ספק יצוין, כי ככל שתעלה על הפרק מכירת דירת המגורים או מכירתם של נכסים אחרים שאינם משמשים לצרכים עסקיים בלבד, יוכלו המבקשים לפנות בבקשה מתאימה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

12.

כך גם באשר לתמורה שתשולם בעד הנכסים שיימכרו, אשר לטענת המבקשים עלולה להיות נמוכה ממחיר השוק הרגיל, ובאשר לשכר הטרחה שישולם לעו"ד וויל בעד עבודתה. המדובר בנזקים כלכליים גרידא שבגינם ניתן יהיה לפצות את המבקשים, אם יתקבל הערעור והנזקים יוכחו, ועל כן לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה בעניין זה לטובת המבקשים.

13.

די היה בכך כדי לדחות את הבקשה. אך אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי גם סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. כך, אף שנראה שיש ממש בטענת המבקשים כי בבקשה לכינוס אסיפת נושים לא נטען במפורש שגובה חובותיו של המנוח בשל ערבויות אישיות מגיע לסכום של כ- 36.5 מיליון ₪ (או 38 מיליון ₪ כגרסת המשיבים), אין חולק כי בינתיים – כפי שנטען בסעיף 18 לתשובת המשיבים 1, 3 ו- 4 – הוגשו תביעות חוב בגובה של 22 מיליון ₪ נגד עיזבון המנוח. לפיכך, כפי שנראים הדברים בשלב זה של ההליך, טענת המבקשים לפיה גובה חובותיו של העיזבון לא עולה על שווי נכסיו ניצבת בפני משוכה לא פשוטה.

14.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בקשתו של בנק לאומי לישראל בע"מ להצטרף כמשיב בהליך תועבר להכרעת רשם בית משפט זה.