ע"א 6739-23 ע"א 6739-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה, השופטת ב' טולקובסקי) בת"א 29615-03-23 מיום 12.7.2023, בגדרו הוחלט על מינוי בורר לצורך הכרעה בערעור על פסק בוררות שניתן בסכסוך שבין המבקשת למשיבים (להלן: הבורר המכריע ו-פסק הבוררות). עוד נקבע במסגרת פסק הדין, כי מינוי הבורר המכריע מותנה בתנאים הבאים: השבת סכום של 35,400 ש"ח למשיבים בגין תשלום שכר טרחת הבורר הראשון אשר שולם על-ידם; וכן הפקדת סכום של 150,000 ש"ח בקופת בית המשפט כערובה להבטחת הוצאות הבוררות בפני הבורר המכריע, לרבות שכר טרחתו. כעולה מפסק הדין, חיובים אלו הוטלו על בא-כוחה של המבקשת, עו"ד מוריאנו. זאת, מאחר שהמבקשת מצויה בהליכי חדלות פירעון, ובית המשפט שדן בתיק הפירוק, קבע כי הלה יישא בכל הוצאות הערעור בפני הבורר המכריע (ראו: החלטה מיום 5.3.2023 בחדל"ת 40151-02-22).

2.המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וזאת, בעיקרו של דבר, מאחר שלטענתה, בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך להתנות את מינוי הבורר בתנאים, וכי תנאים אלו אף נקבעו בניגוד למעשה בית-דין. כמו כן, נטען כי אם לא ימונה הבורר המכריע בשל אי-מילוי התנאים שנקבעו, יוכלו המשיבים לפעול על פי פסק הבוררות – דבר אשר עלול לגרום למבקשת נזק רב בדמות אובדן הכנסותיה מביצוע עבודות הבנייה מושא המחלוקת בין הצדדים (להלן: עבודות הבנייה). עוד נטען, כי קבלת הבקשה לא תסב כל נזק למשיבים, שכן מדובר אך בעיכוב, לפרק זמן "לא ארוך", בביצוע עבודות הבנייה. מנגד, המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, סיכויי הערעור קלושים, משום שבפסק הדין לא נפל כל פגם, ומאחר שטענות המבקשת מופנות למעשה כנגד גובה הערובה שנקבעה – עניין אשר מסור לשיקול דעתה של הערכה הדיונית. עוד טוענים המשיבים, כי עיכוב נוסף בביצוע עבודות הבנייה עשוי לסכל את אישורו הכולל של פרויקט תמ"א 38 המבוצע בבניין מגוריהם, ואף להעמידם בפני סכנת חיים לאור מצבם הרעוע של יסודות הבניין.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

4.כידוע, הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת, כשלעצמה, את ביצועו; על המבקש עיכוב ביצוע כאמור להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו וכי סיכויי ערעורו טובים (ראו, מני רבים: ע"א 4845/19 קריחלי נ' נרקיס, פסקה 4 (7.8.2019); ע"א 6152/20 חאלד נ' פקיד שומה ירושלים, פסקה 10 (30.9.2020)). כמו כן, ככלל, אין לעכב ביצוע חיוב כספי, אלא במקרים חריגים. הנחת המוצא היא כי במקרים מעין אלה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מבקש העיכוב – זאת, משום שביצוע חיוב כספי אינו יוצר, ברגיל, נזק בלתי הפיך. על כן, חיוב כאמור יעוכב רק אם שוכנע בית המשפט כי קיים חשש שמבקש העיכוב יתקשה לגבות בחזרה את כספו, במידה ויזכה בערעורו (ראו, למשל: ע"א 3140/15 ישיר אי. דיי. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' לב, פסקה 12 (8.6.2015); ע"א 5853/18 צמח ואח' נ' מנהל מס ערך מוסף, פסקה 4 (29.5.2019)).

5.לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדר המקרים המצדיקים לחרוג מהכלל ולעכב את ביצועו של חיוב כספי. בראש ובראשונה, אין ממש בטענת המבקשת שלפיה דחיית הבקשה תמנע ממנה את הערעור בפני הבורר המכריע. שכן, ברי כי המבקשת – באמצעות בא-כוחה – יכולה למלא אחר התנאים שנקבעו בפסק הדין ובכך לאפשר את מינוי הבורר. יתרה מכך: את הנזקים שעלולים להיגרם למבקשת כתוצאה ממימוש החיובים האמורים (ביחס להשבת הסכום של 35,400 ש"ח), ניתן יהיה לרפא על דרך ההשבה. לעניין זה אציין, כי המבקשת לא טענה, וממילא, לא הוכיחה, כי היא תתקל בקשיים בהשבת הסכומים שיועברו למשיבים, ככל שערעורה יתקבל. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לכספי הערובה, שכן לא מדובר במימוש התשלום אלא רק בהפקדת הסכום בקופת בית המשפט. לעומת זאת, נראה כי עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין, במובן זה שמינוי הבורר יעוכב עד להכרעה בערעור, עלול לגרום למשיבים נזק ממשי בשל העיכוב בהשלמת עבודות הבנייה. כך גם, עיכוב חלקי של פסק הדין – אשר יאפשר את מינוי הבורר, אך יעכב את ביצוע החיובים הכספיים – עלול להותיר את המשיבים למול שוקת שבורה, במידה ויהיו זכאים לגבות מהמבקשת את הוצאותיהם.

6.לכל האמור, יש להוסיף כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, ומכל מקום, אין בהם כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

7.הבקשה נדחית אפוא.

בא-כוחה של המבקשת יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 2,500 ש"ח.