ע"א 7012-21 ע"א 7012-21

השופט י' עמית:

הערעורים שלפנינו נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס) בגדרו הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בין הצדדים בדרך של מכירת זכויות.

1.העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתי מיום 11.1.2022, ובה דחיתי את בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין. בתמצית שבתמצית, פסק הדין הורה על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקות 228, 229, 230 ו-251 בגוש 6455 בהוד השרון (להלן: ארבע החלקות או המקרקעין). הצדדים לערעור הם בעלי הזכויות בארבע החלקות, והמערערים נמנים עם בעלי הזכויות בחלקה 228, שבשטחה בנוי בית משותף.

ביום 14.7.2004 פורסמה למתן תוקף תוכנית מפורטת של איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: התכנית). בתוכנית נקבע, כי זכויותיהם של הצדדים בחלקות יאוחדו למגרש תכנוני אחד (להלן: המגרש), כי הזכויות במגרש יוקצו לבעלי המקרקעין בהתאם לטבלת איזון, וכי בשטחו ניתן יהיה להקים בניין בן 22 קומות.

2.תביעה לפירוק השיתוף בארבע החלקות הוגשה לבית משפט השלום בשנת 2012. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום ואשר הורה על פירוק השיתוף בוטל על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 1.11.2017, ונקבע בהסכמת הצדדים, כי הסמכות להורות על פירוק שיתוף בקרקע שטרם נרשמה, נתונה לבית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, הגישה המשיבה 1 את תביעתה לפירוק שיתוף בשנית, לבית המשפט המחוזי.

3.בפסק דינו מיום 29.6.2021, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, והורה על פירוק השיתוף, בדרך של מכירת הזכויות במקרקעין למרבה במחיר. נציין כי ביני לביני פסק הדין הוא כמעט בבחינת "מעשה עשוי", לאחר שההסכם בין כונס הנכסים לבין מציע ההצעה הגבוהה ביותר (כ-82 מליון ₪), קיבל את אישור בית המשפט, התמורה הופקדה, שולם מס שבח ונרשמה הערת אזהרה לזכות הרוכש והבנק המממן.

4.הערעור שלפנינו הוגש על ידי חלק מהבעלים של חלקות 228 ו-251 ((החלק המערבי של המקרקעין). לא מצאנו ממש בערעור ואנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

5.המערערים הלינו על אופן חלוקת התמורה בין בעלי הזכויות בחלקה 228, באשר לשיטתם החלוקה של 16.26% מתוך 22.31% מקפחת אותם (ראו עמ' 24 לחוות דעת השמאי לאופר). עוד נציין כי בית משפט קמא קבע בסעיף 103 לפסק דינו כי בעלי חלקות 228 ו-251 יהיו זכאים לפיצוי הן בשל מיקום החנויות והן בשל הוויתור על הזכות להמשך הפעלת החנויות בתקופת הבניה.

אם וככל שיש למי מהבעלים של חלקות 228 ו-251 השגות הנוגעות לגבי החלוקה הפנימית ביניהם או לגבי הפיצוי הנוסף כאמור בסעיף 103 לפסק הדין, היה עליהם להעלות השגות אלה בפני השמאי ובפני בית משפט קמא, והערעור שלפנינו אינו המסגרת הדיונית לכך.

6.סוף דבר, שהערעורים נדחים. בהינתן שהתיק עדיין מתנהל בבית משפט קמא, אין צו להוצאות. פקדונות יוחזרו למפקידיהם.