ע"א 7111/16 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ. א.ג טחנת האושר והברכה בע"מ

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) מיום 3.8.2016 בה"פ 920-04-15, בגדרו נתקבלה תביעתה של המשיבה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי ההסכמים שנכרתו בין הצדדים למכירת טחנת קמח שבבעלות המבקשת מחייבים ותקפים.

2.ביום 9.2.2015 התקשרו הצדדים בשני הסכמים, במסגרתם מכרה המבקשת (להלן: טחנת

אלפרדוס ) למשיבה (להלן: טחנת

האושר והברכה ) טחנת קמח שבבעלותה בעיר רהט, יחד עם הציוד התפעולי הנמצא בה. מבלי להיכנס בפירוט להשתלשלות העניינים, נאמר כי במהלך החודשיים שלאחר החתימה על ההסכמים לא עמדה טחנת אלפרדוס בהתחייבויותיה למסור את החזקה בטחנת הקמח לטחנת האושר והברכה, ולא המציאה את האישורים הנדרשים לשם העברת הבעלות בנכס. נוכח האמור הגישה טחנת האושר והברכה המרצת פתיחה בגדרה נתבקש בית המשפט לקבוע כי ההסכמים מחייבים ותקפים, ולהורות על אכיפתם. בתשובתה להמרצת הפתיחה העלתה טחנת אלפרדוס טענות שונות, שעיקרן בכך שתנאי ההסכמים נכפו עליה בניגוד לרצונה, ולפיכך אינם תקפים.

3.בית המשפט המחוזי נדרש בפירוט לגרסאותיהם השונות של הצדדים בדבר המשא ומתן שקדם לחתימה על ההסכמים; למחלוקתם בשאלה האם שולמה מלוא התמורה; ולטענותיה של טחנת אלפרדוס בדבר פגמים שנפלו לכאורה בכריתת ההסכמים. בית המשפט המחוזי קבע כי המשא ומתן בין הצדדים התנהל באופן פתוח ובאווירה טובה, כאשר שני בעליה של טחנת אלפרדוס נוטלים חלק פעיל בגיבוש העסקה, תוך שהם מודעים היטב לתנאיה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי טחנת האושר והברכה שילמה את מלוא התמורה כפי שנקבע בהסכמים, וניסיונותיה של טחנת אלפרדוס להתנער מן ההסכמים נובעים, ככל הנראה, משיקולים של כדאיות העסקה. נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכמים שרירים, קיימים ומחייבים, והורה על אכיפתם לאלתר.

4.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה טחנת אלפרדוס ערעור, ובד בבד גם את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי. ביום 12.9.2016 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד לקבלת תגובתה של טחנת האושר והברכה לבקשה. משנתקבלה תגובתה, באה העת להכריע.

5.לטענת טחנת אלפרדוס סיכויי הערעור להתקבל גבוהים מאד, וזאת על רקע שגיאות רבות שנפלו לדבריה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה מפנה טחנת אלפרדוס להודעת הערעור, שבה היא שוטחת בפירוט את השגותיה על קביעותיו השונות של בית המשפט המחוזי. לעניין מאזן הנוחות טוענת טחנת אלפרדוס כי זה נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן ענייננו בפינוי נכס מקרקעין, הנחשב ל'מקרה קלאסי' שבו יעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת טחנת אלפרדוס, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, כי אז יגרמו לה "נזקים אדירים חסרי תקנה ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו" .

6.מנגד, טחנת האושר והברכה טוענת כי אין הצדקה לעכב את ביצועו של פסק הדין, ויש להורות על ביצועו לאלתר. לטענתה, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות שנומקו כדבעי, כאשר שינוי תוצאות פסק הדין בערעור מחייב התערבות בממצאים אלו. לפיכך, הגם שממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית אינם חסינים מפני ביקורתה של ערכאת הערעור, סיכויי הערעור להתקבל "נמוכים ושואפים לאפס" . אשר למאזן הנוחות טוענת טחנת האושר והברכה, כי כל זמן שטחנת אלפרדוס ממשיכה להחזיק הן בטחנת הקמח, הן במלוא התמורה, נגרמים לה נזקים כספיים משמעותיים. בהקשר זה עמדה טחנת האושר והברכה על ההבחנה שבין פינוי נכס מגורים לבין פינוי נכס מסחרי, והביאה מפסיקתו של בית משפט זה, לפיה פינוי נכס מסחרי הוא במהותו עניין כספי, שכלל אינו מצדיק עיכוב ביצוע.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

8.תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" . כלל זה מבטא את העמדה העקרונית כי "הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד נד(4) 319, 326 (2000)). הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין היא אפוא החריגה לכלל, ותינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

9.בנדון דידן, סיכויי הערעור להתקבל אינם מן המשופרים. כפי שציינה טחנת האושר והברכה, עיקר הודעת הערעור נסובה סביב מסקנות שהסיק בית המשפט המחוזי, על סמך ממצאים עובדתיים שקבע. משאלו הם פני הדברים, המשוכה הניצבת לפני טחנת אלפרדוס לשם הצלחתה בערעור – גבוהה.

10.מכל מקום, איני רואה צורך להיכנס בגדרי בקשה זו בעובי הקורה של הודעת הערעור, שכן בחינת מאזן הנוחות שבין הצדדים מלמדת כי אין הצדקה לעכב את ביצועו של פסק הדין. כפי שציינה טחנת האושר והברכה בתגובתה, יש להבחין בין פינוייה של דירת מגורים לבין פינויו של נכס מסחרי: "עיכוב ביצועו של פסק דין שעניינו מימוש מקרקעין תלוי במהותם של המקרקעין ובזיקתם של בעלי הדין כלפיהם. כאשר מדובר במקרקעין המשמשים למגורי המבקש, ייטה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, בשל ההשלכות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע, והחשש כי הבית ייתפס ובעליו לא יוכל עוד לשוב אליו... אך כאשר אין זה המצב, התמונה מורכבת יותר... ככל שיש לראות במקרקעין נכס מסחרי בלבד, הרי שאם יתקבל הערעור יקבל המבקש את כספו בחזרה, ועל כן, ככלל, אין לעכב את ביצועו של פסק הדין במצבים אלו" (דברַי בע"א 6636/15 קריסטל נ' רוט (27.10.2015) פסקה 14). זאת ועוד, בתגובתה מציינת טחנת האושר והברכה במפורש כי "אם וככל שחלילה יתקבל הערעור, אין כל מניעה להשיב את המצב לקדמותו, לרבות החזרת החזקה as is לידי המערערת, כפי שעליה למסור את הנכס למשיבה, ו/או להיטיב כל נזק כספי שייגרם בעקבות מסירת טחנת הקמח... על פי פסק הדין"

(פסקה 89 לתגובתה). בהמשך הוסיפה והצהירה כי אין בכוונתה למכור את טחנת הקמח לצד שלישי, אלא להמשיך ולהפעילה (פסקה 90 לתגובתה). בנסיבות אלו, נראה כי הנזקים העלולים להיגרם לטחנת אלפרדוס, אם בכלל, אינם בלתי-הפיכים.

11.הנה כי כן, הכלל – זכאותו של הזוכה בדין להנות מפירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה; סיכויי הערעור להתקבל – אינם מן המשופרים; הנכס שבמחלוקת – מסחרי, להבדיל מדירת מגורים; הנזקים האפשריים לטחנת אלפרדוס – אינם בלתי-הפיכים. משאלו הם פני הדברים, אין מקום להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נדחית בזאת. עיכוב הביצוע הארעי מבוטל.