ע"א 7148/17 א. עמית ושות' חברה לבנין ופיתוח בעמ נ. מרקי בר הרצליה בעמ

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 14842-08-14 מיום 6.8.2017 (השופטת ח' פלינר ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות קבלנות. ביום 27.7.2012 חתמה המבקשת על הסכם קבלנות עם שותפות JTLV

ירושלים ת"א מרכז מסחר (להלן: המזמינה ) והתחייבה לבצע עבורה עבודות להקמת קניון בגן יבנה (להלן: הפרויקט ). בהמשך לכך, המבקשת התקשרה עם קבלניות משנה – המשיבה 1, מרקי בר בע"מ (להלן: מרקי בר ) והמשיבה 2, עמלים משאבי אנוש בע"מ (להלן: עמלים ) – לצורך ביצוע עבודות השלד בפרויקט. בתמצית יצוין כי המבקשת והמשיבות חלוקות ביניהן בכל הנוגע לנסיבות ההתקשרות ובהתאם לכך גם בנוגע לתנאים שחלו על הסכמי קבלנות המשנה. חילוקי דעות אלה משתקפים בטענות הצדדים בהליך שבפני.

3.

ביום 18.8.2014 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המשיבות, ובה טענה כי מרקי בר לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיה. באופן יותר ספציפי, המבקשת טענה כי בהתאם להסכם קבלנות המשנה בין הצדדים, מרקי בר הייתה מחויבת ללוחות הזמנים שקבעו המבקשת והמזמינה ביניהן. בין היתר, נטען שכוח האדם בפרויקט צומצם באופן שלא אפשר עמידה בלוח הזמנים, וכן שמרקי בר עזבה בשלב מסוים את אתר הבנייה ולא שבה לעבודה חרף התראות. לשיטת המבקשת, עקב העיכוב בביצוע העבודות ואי השלמתן נגרם לה נזק בסך של כ-4.8 מיליון שקלים.

4.

באשר לעמלים, טענה המבקשת שכחלק מהפרת ההסכם על ידי מרקי בר בוצעה הפרה מקבילה ודומה על ידי עמלים, אשר חדלה לספק לפרויקט פועלים כנדרש ממנה על פי הסכמי קבלנות המשנה. על כן, המבקשת טענה כי עמלים אחראית ביחד ולחוד עם מרקי בר לנזקים שנגרמו לה בגין ההפרות המפורטות.

5.

בכתב ההגנה שהגישה, טענה מרקי בר טענה כי מעולם לא הוסכם עמה על לוח זמנים לפרויקט, ואף לא נקבעה כל סנקציה בגין איחור בביצוע העבודות. כן טענה מרקי בר כי המבקשת היא שלא עמדה בהתחייבויותיה, כשלא סיפקה תשתית מתאימה לעבודה בפרויקט ואף לא העבירה לה תשלומים כנדרש. עמלים חזרה אף היא על טענות אלה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה. היא הוסיפה וציינה כי הפרויקט ממוקם בגן יבנה, אזור שהיה נתון למתקפת טילים במהלך התקופה המדוברת, שבה התנהל ברצועת עזה מבצע "צוק איתן", מה שעורר קשיים במישורים שונים.

6.

להשלמת התמונה, יצוין כי לאחר הגשת כתב ההגנה מרקי בר לא נטלה עוד חלק בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי. כך, היא לא הגישה תצהירי עדות ראשית ולא התייצבה לישיבות קדם המשפט וישיבות ההוכחות. המבקשת הגישה בקשה ליתן כנגד מרקי בר פסק דין בהיעדר הגנה, אולם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

7.

ביום 6.8.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו, ובו קבע כי יש לדחות את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי בעת החתימה על הסכם ההתקשרות עם מרקי בר לא הוגדרו בו לוחות זמנים. מסקנה זו, כך נקבע, נלמדת הן מלשון ההסכם והן מהעדויות השונות שנשמעו במשפט. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה גם בכל הנוגע למישור היחסים בין המבקשת לעמלים. נוסף על כך, בחן בית המשפט המחוזי את השאלה האם קמה התחייבות מאוחרת יותר של מרקי בר או של עמלים למועד השלמת ביצוע העבודות, והשיב עליה בשלילה. בית המשפט המחוזי קבע כי לכל היותר ניתן לומר כי בסיכום שאליו הגיעו המבקשת ומרקי בר בחודש יוני 2014 נקבע מועד לסיום העבודות, אולם גם הוא היה כפוף לתנאי של "עיכוב שאינו באשמת הקבלן". בהמשך לכך, מצא בית המשפט המחוזי כי קטטה שפרצה בין הפועלים ומבצע "צוק איתן" גרמו לעיכוב כאמור. על כן, בית המשפט המחוזי סבר כי על פי הסיכום האמור היה מקום לגבש תוספת ללוח הזמנים. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי למרקי בר ועמלים היו תפקידים שונים בפרויקט, וכי לכל אחת מהן הייתה מערכת הסכמית אחרת עם המבקשת. על כן, כך נקבע, אין מקום לחיובן ביחד ולחוד ללא כל הבחנה. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

8.

בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית התביעה וכן הורה למבקשת לשלם לעמלים הוצאות משפט בסך של 200,000 שקלים. מכיוון שמרקי בר, כאמור, לא השתתפה בהליך, לא נפסקו לזכותה הוצאות משפט.

9.

להשלמת התמונה, יצוין כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן במהלך פגרת הקיץ, ולכן המבקשת הייתה מנועה מהגשת ערעור עד לתום הפגרה. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע של פסק דינו עד ליום 13.9.2017.

הערעור והבקשה שבפני

10.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המשיבות לא היו מחויבות ללוח זמנים לסיום העבודות. כמו כן, המבקשת טוענת כי הגם שבית המשפט המחוזי קבע שלא הייתה שותפות בין המשיבות, היה עליו לדון באפשרות לחייב את מרקי בר על כלל נזקיה של המבקשת, בנפרד מעמלים. נוסף על כך, המבקשת טוענת בערעורה כי הדיון שערך בית המשפט המחוזי בשאלה של הוכחת הנזק היה שטחי ובמסגרתו התעלם בית המשפט המחוזי מהראיות הברורות שהציגה המבקשת באשר לנזקיה. המבקשת אף משיגה על גובה הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה. לטענתה, מדובר בסכום גבוה במיוחד המתעלם מאחריותה של עמלים להיווצרותו של הסכסוך ולהתנהלותה במהלך המשפט.

11.

בד בבד עם הערעור, המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. במסגרת זאת טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים מאד, וכי אם יתקבל הערעור קרוב לוודאי שהחיוב בגין הוצאות המשפט שהושת עליה יבוטל כליל. המבקשת מוסיפה כי מדובר בסכום גבוה במיוחד, ועל כן קיים סיכון כי במקרה שבו ערעורה יתקבל לא יהיה באפשרותה של עמלים להשיבו. בהקשר זה צירפה המבקשת דו"ח המצביע, על-פי הנטען, על סיכון ענפי גבוה מן הממוצע בענף כוח האדם המבוסס על עובדים זרים (ושאליו משתייכת עמלים).

12.

ביום 13.9.2017 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

13.

בהמשך לכך, הגישה עמלים את תגובתה, שבה נטען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים מאד, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן היטב בחומר הראיות ובממצאים העובדתיים שקבע, וכי הערעור אינו מבוסס על טענות משפטיות אלא מכוון כולו לממצאים אלה. בפרט טוענת עמלים כי הסיכוי שבית משפט של הערעור יתערב בפסיקת ההוצאות של הערכאה הדיונית הוא נמוך במיוחד. מעבר לכך, לגוף הדברים עמלים טוענת כי הוצאות המשפט שנפסקו לזכותה היו מוצדקות על רקע התנהלותה של המבקשת לאורך המשפט וכן בהתחשב בכך שכלל טענותיה של המבקשת נדחו.

14.

לעניין מאזן הנוחות, טוענת עמלים כי זה נוטה במובהק לטובתה. עמלים טוענת כי לאורך כל ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלתה המבקשת כל טענה בדבר "סיכון ענפי" לכאורה ולא נקטה בהליכים לקבלת סעד זמני שיבטיח את קבלת הכספים מעמלים, ובכלל זה הטלת עיקול. מכל מקום, עמלים טוענת כי מעמדה ומצבה הכספי יציב וכי אין כל חשש שלא תוכל להשיב את הוצאות המשפט שתקבל במקרה שערעורה של המבקשת יתקבל.

15.

מרקי בר לא הגישה תגובה לבקשה במועד שנקבע, וזאת על אף שהבקשה הומצאה לכתובתה הרשומה. מכיוון שהוצאות המשפט בבית המשפט המחוזי ממילא לא נפסקו לזכותה, לא ראיתי צורך לקבל את עמדתה טרם הכרעה בבקשה.

דיון והכרעה

16.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

17.

כלל ידוע הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להראות שלערעור שהגיש יש סיכוי להצליח או למצער שסיכוייו לכך אינם קלושים, וכן שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שהנזק אשר ייגרם לו אם לא יעוכב הביצוע יעלה על הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (ראו למשל: ע"א 874/14 שמרון נ' כהן , פסקה 17 (31.3.2014); ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבניין בע"מ , פסקה 7 (10.1.2016)).

18.

בנסיבות העניין, איני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה. במישור מאזן הנוחות, המבקשת העלתה טענות כלליות באשר ל"סיכון הענפי" שחל בענף כוח האדם שאליו משתייכת עמלים. עם זאת, היא לא הציגה תשתית עובדתית המבססת חשש קונקרטי בדבר אי יכולתה של עמלים להשיב לה את הכספים שישולמו לה במידה שהערעור יתקבל. כידוע, ככלל, בית משפט זה לא יטה להיענות לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, שכן מימוש פסק דין לתשלום כסף הוא על פי רוב הפיך (ראו: ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 21 (5.1.2015); ע"א 7271/15 אמיליה פיתוח (מ.עו.פ) בע"מ נ' זוהר דליה – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ , פסקה 11 (18.11.2015)). הדברים יפים מקל וחומר בנוגע לעיכוב ביצוע של חיוב בגין הוצאות משפט (ראו: ע"א 1256/16 אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' ניצן , פסקה 11 (17.4.2016)). המבקשת לא הוכיחה כי יש מקום לחרוג מן הכלל האמור במקרה דנן.

19.

כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, יש טעם בטענתה של עמלים בנוגע לכך שהטענות בערעור מכוונות בעיקרו של דבר נגד ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, שסיכויי ההתערבות בהם על ידי ערכאת הערעור, ככלל, אינם גבוהים.

20.

אשר על כן: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 13.9.2017 בטל. המבקשת תישא בהוצאותיה של עמלים בסך 1,500 שקלים.