ע"א 7411/98 אבנר בורוכוב נ. אליהו טל

בפני בקשה לביטול פסק דיני מיום 19.3.00, לפיו נדחה הערעור בשל אי הפקדת ערבון על ידי המערער.

להלן השתלשלות העניינים שקדמה למתן פסק הדין:

בחודש דצמבר 1998 נשלחה למערער הודעה לפיה נדרש הוא להפקיד ערבון בסכום של 20,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

המערער לא הפקיד את הערבון כנדרש, ועל כן בהחלטתי מיום 27.1.99, הוריתי למערער ליתן טעם מדוע לא יירשם הערעור לדחייה.

בתגובה הגיש המערער בקשה לפטור אותו מהפקדת ערבון ולהמירו בערבות עצמית של המערער.

בהחלטתי מיום 9.12.99, דחיתי את בקשת המערער, וקבעתי כי על המערער להפקיד את הערבון תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

החלטה זו הומצאה לב"כ המערער ביום 23.12.99.

דא עקא, שהמערער לא הפקיד את הערבון במועד עליו הוריתי בהחלטתי, וביום 30.1.00 הגישו המשיבים בקשה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת הערבון במועד.

בהחלטתי מיום 19.3.00 הוריתי על דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

בבקשה שבפני טוען ב"כ המערער כי ביום 2.2.00 הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון (העתק מהבקשה צורף לבקשה שבפני). כמו כן, טוען ב"כ המערער כי ביום 15.2.2000 שלח לבית המשפט המחאה וערבות בנקאית בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

לפיכך מבקש ב"כ המערער כי אורה על ביטול פסק הדין.

ראשית אציין, כי בקשת המערער להארכת מועד להפקדת ערבון לא היתה מונחת בפני בעת שנתתי את פסק דיני, והיא אף אינה נמצאת בתיק בית המשפט.

ב"כ המערער טוען כי בקשה זו נשלחה לבית המשפט באמצעות הפקסימיליה, אך לא צירף לבקשתו אישור משלוח בפקסימיליה.

כמו כן, בהתאם לאמור בתקנות 497ב ו- 497א(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, על השולח כתב בי-דין באמצעות הפקסימיליה להודיע טלפונית על משלוח כתב בי-הדין ולערוך תרשומת של השיחה הטלפונית. ב"כ המערער לא טען כי ביצע פעולות אלו.

לפיכך, משלא וידא ב"כ המערער כי בקשתו להארכת מועד להפקדת הערבון הגיעה לתעודתה ונתקבלה על ידי מזכירות בית המשפט, הרי שיש לראותה כאילו לא הוגשה, ולכן אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, כי אף לו היתה מונחת בפני בקשת המערער להארכת מועד להפקדת הערבון, לא היה מקום לקבלה.

בבקשה זו נטען כי המערער אינו בקו הבריאות ולכן דרושה לו ארכה לגיוס הסכום הנדרש, ולא ייגרם נזק כלשהו למשיבים אם יוארך המועד להפקדת ערבון בשבועות ספורים.

אמנם המועד להפקדת הערבון לא נקבע בחיקוק, ועל כן אין המבקש צריך להראות טעם מיוחד להארכת המועד. אולם גם כאשר הארכת המועד אינה תלויה בטעם מיוחד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה ועל המבקש ליתן הסבר מתקבל על הדעת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית, עמ' 888).

נקודת המוצא היא שאי הפקדת ערבון במועד מהווה פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97 אפרים יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 97(2) 148).

בהחלטה בדבר מתן אורכה להפקדת ערבון יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין וכלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט. מבחינת הציבור עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל. לפיכך, שומה על המבקש להגיש בקשה להארכת המועד הנתמכת בתצהיר מפורט, כדי לאזן את מחדלו (בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נ' כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521).

במקרה דנן, אין בבקשת המערער, כפי שהוגשה, כדי לרפא את המחדל שבאי הפקדת הערבון במועד. ראשית, בקשתו של המערער לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה. שנית, המערער לא פירט בבקשתו אלו מאמצים נקט על מנת לעמוד בהפקדת הערבון במועד. הבקשה שבפני היא סתמית כללית ואינה מנומקת. אין גם בבקשתו של המערער כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת המועד לפני שחלף המועד להפקדת הערבון.

יתר על כן, הבקשה שבפני לא הוגשה ביוזמתו של המערער, אלא רק לאחר שהמשיבים הגישו בקשה לדחיית הערעור.

זאת ועוד, זו לא הפעם הראשונה שבה המערער אינו מקיים את החלטות בית המשפט. גם בקשתו של המערער לפטור מהפקדת ערבון הוגשה לאחר שחלף המועד להפקדתו ולאחר שהוריתי על רישום הערעור לדחייה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי זכותו של המערער לבירור הערעור נגוע במחדל של אי הפקדת הערבון במועד, אשר לא תוקן על ידי בקשתו.

לאור האמור, אני דוחה את בקשת המערער וקובעת כי פסק הדין מיום 19.3.00 יוותר על כנו.