ע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. עו"ד גד שט

לפניי בקשה של מי שלא היו צד להליך בערכאה הדיונית, להצטרף כמשיבים לערעור שבכותרת.

1.

המשיבים בהליך שבכותרת הגישו לבית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ש' מנהיים) תביעה למתן צו הצהרתי לפיו למערער (עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ; להלן: האגודה ) אין זכות לסרב לקבל את המשיבה 2 כחברה באגודה. עוד התבקש צו עשה לפיו תחויב האגודה לקבל את המשיבה 2 כחברה באגודה, ולחלופין- תחויב האגודה לחתום על טופס העברת זכויות במשק הרלוונטי לידי המשיבה 2. בית-המשפט המחוזי ראה לקבל את התביעה באופן חלקי, וקבע כי על האגודה לקיים דיון ענייני במוסדותיה המוסמכים לפי התקנון - הן בנוגע לקבלתה של המשיבה 2 כחברה באגודה, והן בנוגע למתן אישור להעברת הזכויות במשק הרלוונטי לידיה. כנגד כך הגישה האגודה את הערעור שבכותרת.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה מטעם בני-הזוג לביא אשר היו בעבר בעלי-הזכויות במשק הרלוונטי. בני-הזוג לביא מבקשים להצטרף כעת כמשיבים לערעור, על-אף שלא היו בעלי-דין בהליך שהתקיים בבית-המשפט המחוזי. לטענת בני-הזוג לביא, המשיבים לא קיימו את החיובים כלפיהם לאורך השנים, ולפיכך בני-הזוג לביא היו ונותרו - כך לפי הטענה - בעלי הזכויות במשק הנדון. בני-הזוג לביא הוסיפו וטענו כי ההליך בבית-המשפט המחוזי התנהל תוך "הדרתם ... כצד להליך", וכי מן הראוי כי יינתן להם יומם בבית-המשפט העליון בהליך שבכותרת, שלפי הנטען עניינו "מכר כפוי של קניינם". האגודה מסכימה לבקשת ההצטרפות, ואילו המשיבים מתנגדים לה.

3.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין בקשת ההצטרפות להידחות, שכן לא שוכנעתי כי התקיימו אמות-המידה שנקבעו בפסיקה לעניין צירוף מי שלא היה בעל-דין בערכאה המבררת כמשיב לערעור כאמוּר בתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (לאמות-המידה החלות על העניין, ראו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457 (1991)).

ראשית , מטיעוניהם של בני-הזוג לביא עולה כי הם ידעו על התביעה שהתנהלה לפני בית-המשפט המחוזי בזמן אמת. יתרה מזאת; לטענת המשיבים, מר לביא נכח בדיונים שהתקיימו בבית-המשפט קמא. על רקע זה, לא ברור מדוע בני-הזוג לביא המתינו עם הגשתה של בקשת ההצטרפות עד לשלב הערעור, ולא ביקשו להצטרף כצד להליך לפני הערכאה המבררת (זאת, בלא לקבוע מסמרות בדבר סיכוייה של בקשה כאמור להתקבל, לוּ היתה מוגשת). למען שלמות התמונה יצוין כי בנימוקי הבקשה שלפניי טענו בני-הזוג לביא כי בעת ניהול ההליך בבית-המשפט המחוזי, ידם לא היתה משגת לשכור שירותיו של פרקליט למען יעתור לצירופם להליך, ולפיכך הם "עמדו מנגד וצפו בהתמודדות בין המשיבים". למותר לציין כי טענה זו אינה מהווה נימוק משכנע לשיהוי הניכר בהגשתה של בקשת ההצטרפות. הטוען כי יש לו עניין ישיר בהליך משפטי, נדרש לפעול ללא שיהוי לצורך צירופו כבעל-דין מרגע שנודע לו דבר ההליך, ולא להמתין ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות. מעבר לנדרש, יוער כי הבקשה שלפניי הוגשה באמצעות עורך-דין, באופן המלמד כי לבני-הזוג לביא נמצאו האמצעים להסדיר את ייצוגם לצורך הגשתה של בקשת ההצטרפות הנדונה כעת. בהתחשב בכל אלה, השיהוי הניכר בהגשתה של בקשת ההצטרפות שלפניי נזקף לחובת המבקשים ועומד להם לרועץ (ראו והשוו: בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע (לא פורסם, 4.5.2000); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' Tele Event Ltd. (לא פורסם, 7.8.2002)).

שנית , לא שוכנעתי כי בני-הזוג לביא הרימו את הנטל לשכנע כי הערעור שבכותרת עוסק ישירות בעניינם, וכי אי צירופם כמשיבים לערעור יפגע בהם במישרין. אמנם, בין בני-הזוג לביא לבין המשיבים התנהלו בעבר הליכים משפטיים רבים שעניינם הזכויות במשק הנדון. עם זאת, הערעור שבכותרת אינו עוסק במישרין במישור היחסים שבין בני-הזוג לביא (כמי שהיו בעבר בעלי-הזכויות במשק) לבין המשיבים (הטוענים לזכויות עכשוויות במשק), כי אם במישור היחסים שבין המשיבים לבין האגודה (ראו: פיסקה 28 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור שבכותרת). לצורך ההכרעה במישור היחסים האחרון, בני-הזוג לביא אינם צד נדרש להליך ואף אינם בעלי יריבות ישירה בעניין. יתרה מזאת; צירופם של בני-הזוג לביא כמשיבים לערעור שבכותרת, עלול לסבך את הדיון על-ידי הרחבת חזית המחלוקת לסוגיות אשר לא נדונו ישירות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ואשר קיים ספק האמנם ניתן לפתוח דיון בעניינן (זאת, בשים לב לטענת המשיבים בדבר קיומם של פסקי-דין חלוטים שכבר הכריעו במישור היחסים שבינם לבין בני-הזוג לביא לעניין הזכויות במשק). הנה כי כן, שיקולי סדר ויעילות דיונית תומכים בדחיית הבקשה שלפניי.

4.

סוף דבר; בקשת ההצטרפות נדחית. בני-הזוג לביא ישאו בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 3,000 ש"ח.