ע"א 7843/19 גלריית עץ הזית אומנות ויזמות בע"מ נ. דורית גור מימון

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי ) בת"א 21891-09-15 ובת"א 31616-07-16 מיום 28.10.2019, ועל החלטתו מיום 21.11.2019 להטיל עיקול זמני על נכסי המבקשים עד לסכום של 740,000 ש"ח.

2.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים העתיקו יצירות אומנות אשר היו פרי ידי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ומכרו את היצירות המועתקות, ובכך הפרו את זכויות היוצרים של המשיבה לפי סעיף 47 לחוק זכויות יוצרים ואת זכויותיה המוסריות ביצירותיה לפי סעיף 46 לחוק זה.

כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי בניגוד לטענת המבקש 2, הציירת אשר העתיקה את היצירות (המשיבה 2) לא חבה בתשלום פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים. זאת, מאחר שנאמר לה כי "מדובר בציור אותו הוא [המבקש 2 – י' א' ] הגה וכי הזכויות שייכות לו", ולא היה עליה לדעת כי היא מפרה את זכויות היוצרים של המשיבה.

עוד נקבע כי בניגוד לטענות המבקשים 3 ו-4 בתביעתם הנפרדת נגד המשיבה, לא הוכח כי היא הפרה את הסכמות הצדדים כאשר מכרה את ציוריה באופן עצמאי – ולא באמצעותם.

אשר על כן, פסק בית המשפט המחוזי כי המבקשים יחובו יחד ולחוד בתשלום פיצוי למשיבה על סך 600,000 ש"ח; הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח במסגרת תביעתה בת"א 21891-09-15; וכי בנוסף לכך יישאו המבקשים 3 ו-4 בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ש"ח במסגרת התביעה שהגישו נגדה בת"א 31616-07-16.

בנוסף נפסקו הוצאות צד ג' ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה 2, על סך 40,000 ש"ח.

3.

בהחלטתו מיום 21.11.2019, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה למתן צו עיקול זמני על נכסי המבקשים לצורך הבטחת תשלום הסכומים בהם חוייבו כלפי המשיבה בפסק הדין, וזאת עד לסכום של 740,000 ש"ח.

4.

המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה להטיל עיקול על נכסיהם לבית משפט זה, ובצדו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לטענת המבקשים, "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתם וסיכויי הערעור טובים, ועל כן יש להיעתר לבקשתם.

בכלל זה נטען כי מצבה הכלכלי של המשיבה בכי רע – ועל כן אם הפיצוי יועבר לידיה קיים חשש ממשי כי תעשה בו שימוש ולא יהיה באפשרותה להשיב את הסכום לידיהם. כתימוכין לטענתם מפנים המבקשים לבקשת המשיבה לפטור מאגרה שהוגשה במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, נטען כי הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מדחיית קבלת סכום התביעה עד למתן פסק דין בערעור אינו משמעותי.

אשר לסיכויי הערעור, שבו המבקשים על עיקר טענותיהם בערעור, לפיהן שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המבקשים העתיקו את יצירותיה המקוריות של המשיבה; ואף שגה בקביעת שיעור הפיצוי לו זכאית המשיבה, אשר התבסס על קביעתו לפיה יש להעניק לה פיצוי בגין כל אחת מהיצירות שהפרו את זכויותיה – ולא פיצוי כולל בגין העתקת היצירות המהווה לשיטתם "מסכת אחת". המבקשים מוסיפים וטוענים בהקשר זה כי הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה גבוה באופן ניכר ביחס למקרים דומים.

5.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים ואילו "מאזן הנוחות" נוטה לטובתה.

אשר לסיכויי הערעור, נטען בין היתר כי עיקר טענות המבקשים מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן; וכי לא נפל פגם באופן פסיקת הפיצוי לטובת המשיבה, תוך שמפנה למקרים אחרים בהם נפסקו סכומים דומים.

באשר ל"מאזן הנוחות", נטען כי המבקשים לא הציגו תימוכין כלשהם לטענתם כי עלול להיגרם להם נזק ממשי כתוצאה מקיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה טוענת המשיבה לאיתנותם הכלכלית של המבקשים, תוך שמדגישה כי המבקשים לא הציגו תימוכין לטענתם לפיה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמו, כדי לעכב את ביצועו.

על המבקש לעכב ביצוע פסק דין אשר עניינו סעד כספי להוכיח כי ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור, וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן

מובהק לטובתו, וכי קיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי-הפיך (ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' אנגלמן (2.6.2019)).

בין תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך. אולם, נקבע לא אחת כי מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 1581/17 רפאל נ' אביבי (24.7.2018)).

7.

במקרה דנן, אני סבור כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשים, ודי בכך כדי לדחות את בקשתם – אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

המבקשים אינם מצביעים על תימוכין כלשהם לטענתם כי ייגרם להם נזק בלתי-הפיך כתוצאה מביצוע פסק הדין. אמנם, המשיבה הצהירה לפני כשנה כי מצבה הכלכלי מקשה עליה לשלם את אגרות בית המשפט. אולם, אין בכך כדי ללמד כי לא יהא בידה להשיב בעתיד את כספי הפיצוי אשר נפסקו לטובתה, אם הערעור יתקבל.

בהיעדר תשתית עובדתית ברורה לביסוס החשש מפני חוסר יכולתה של המשיבה להשיב את כספי הפיצוי, אין לעכב את תשלומם.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה על-סך 5,000 ש"ח.