ע"א 7942/15 בינג יזמות בע"מ נ. לוקי בניה ופיתוח בע"מ

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2015 (ה"פ 24187-10-15, סגן הנשיא י' כהן ), במסגרתו נקבע כי למבקשים לא עומדת זכות קיזוז, ומשום כך עליהם להעביר לידי משיב 3 את מלוא הסכום שבו חויבו כלפי משיבה 1 (להלן: לוקי ) בע"א 7187/13 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' עיני (24.9.2015) (להלן: פסק הדין העיקרי ).

רקע וטענות הצדדים

2.

בפסק הדין העיקרי – אשר ניתן בהתאם לסמכותו של בית משפט זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – נקבע כי על המערערים לשלם ללוקי סך של 3.2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, "כהחזר של חלק מדמי היזמות". במקביל, נותרה על כנה קביעת הערכאה הדיונית בדבר חובתה של לוקי לשלם למבקשים את חלקם בדמי השכירות עבור השנים 1999-2004, והובהר כי ההכרעה אינה משליכה על הסכמת הצדדים באשר להיקף זכויותיה של מבקשת 1 במקרקעין – "על כל המשתמע מכך".

משיב 2 (להלן: הבנק ) הינו נושה של לוקי, ובידיו שטר משכון שערכה לזכותו החברה. בשלב מסוים פתח הבנק בהליך למימוש השטר (ת"א 15448-01-13; להלן: הליך המימוש ), והמשיב 3 (להלן: הכונס ) מונה ככונס הנכסים לשם ביצוע הפעולות הכרוכות בעניין. עם מתן פסק הדין העיקרי, הוגשו בהליך המימוש שתי בקשות: הראשונה, מטעם הבנק והכונס, להורות למבקשים לשלם את הסכום שנפסק לזכות לוקי לקופת הכינוס. השנייה, בקשת המבקשים דנן לקבלת סעד בדרך של טען ביניים. המבקשים ציינו כי בקשתם מתייחסת רק לחלק מן הסכום הנקוב בפסק הדין העיקרי, הואיל ועומדת להם זכות קיזוז על סכום בן כ-300,000 ₪ – חלקם בדמי השכירות עבור השנים 2005-2015 – אותו אין בכוונתם לשלם. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הקיזוז וסבר ש"יש להניח" כי " [ו] כל טענה או קיזוז כבר נכללו בתוך הסכום שנקבע" בפסק הדין העיקרי. כמו כן, נקבע כי עצם הפתיחה בהליך של טען ביניים מבטלת את טענת הקיזוז – שהרי להליך כזה יש מקום רק כאשר המבקש אינו טוען לזכות כלשהי בסכום שעל הפרק. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להעביר לידי הכונס את מלוא הסכום הנקוב בפסק הדין העיקרי.

המבקשים ערערו לבית משפט זה על הכרעת הערכאה הדיונית, ולפני ניצבת כעת בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעורם. לטענתם, סיכויי ערעורם טובים: פסק הדין העיקרי לא התייחס – ולא יכול היה להתייחס – לעילת קיזוז שנולדה לאחר הגשת כתבי הטענות שעל בסיסם הוא ניתן, ומכאן שאין בו כדי לשלול את זכות הקיזוז שלהם. מעבר לכך, המבקשים מדגישים כי הליך טען הביניים הוגבל על ידם מלכתחילה לחלק מסוים של החוב הפסוק, ולכן אינו עומד בסתירה לטענת קיזוז העוסקת בחלק אחר שלו. אשר למאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי לוקי מתמודדת עם קשיים כלכליים משמעותיים, כפי שעולה גם מטענות שהעלה הבנק עצמו בהליכים אחרים. לדידם, הימנעות מעיכוב הביצוע תציב אותם בפני שוקת שבורה: ערעורם יהפוך תיאורטי, ולא יהיה בידם לחזור ולגבות מלוקי את חלקם בדמי השכירות.

מנגד, הבנק והכונס סבורים כי הראיות שהציגו המבקשים אינן מעוררות "חשש ממשי" לגבי יכולת ההשבה של לוקי, וטוענים כי סיכויי הערעור נמוכים מאד. על פי גישתם, לא ניתן להעלות טענת קיזוז שנויה במחלוקת במסגרת הליך של טען ביניים. זאת ועוד, טענת הקיזוז מעלה קשיים מהותיים: ראשית, לא ניתן לקזז חוב שנוי במחלוקת מחוב פסוק. שנית, טענת הקיזוז של המבקשים חיצונית לעסקה שממנה צמחה הזכות שהומחתה – קרי, הסכם היזמות – ונולדה רק לאחר שלוקי המחתה את זכויותיה לבנק. לפיכך, אין להעלותה עוד. אם לא די בכך, הרי שעילת התביעה שבבסיס טענת הקיזוז התיישנה, לטענת משיבים אלה, ולו בחלקה. יצוין כי לוקי עצמה הודיעה שאינה מתנגדת לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, באופן שבו יופקד הסכום המדובר בקופת בית המשפט.

ביום 22.11.2015 ניתן בבקשה צו ארעי, אשר הוארך בהחלטתי מיום 22.12.2015. עתה, הגיעה עת ההכרעה.

הכרעה

3.

לאחר העיון בחומר, החלטתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה. הערעור מתמקד בסוגיות משפטיות, ובשלב מוקדם זה של ההליך לא ניתן לקבוע שסיכוייו קלושים. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי סוגיית פרשנותו של פסק הדין העיקרי – והאופן בו הוא מתייחס, אם בכלל, לתשלום דמי השכירות עבור התקופה שלאחר פתיחת ההליך – ראויה לבירור. טענות אחרות שהעלו הצדדים באשר לתוקף זכות הקיזוז – אם לגופה, ואם לנוכח קיומו של הליך טען ביניים – מחייבות אף הן דיון. כך, למשל, יתכן כי לא ניתן להכריע בטענת הבנק והכונס לפיה עילת הקיזוז של המבקשים חיצונית להסכם היזמות, מבלי לרדת לשורשי ההתקשרות בין הצדדים ולבחון את הזיקה שבין הסכמי השכירות והיזמות (ראו והשוו ע"א 8357/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות , פס' 11-12 (8.10.2006)).

אשר למאזן הנוחות, נדמה שיד המבקשים על העליונה. מן החומר שלפני עולה כי טענות בדבר יכולת ההחזר העתידית של לוקי הועלו אף על ידי הבנק עצמו בהליכים שיפוטיים אחרים. אף אם התנהלות זו של הבנק אינה יוצרת השתק או מניעות, היא מסייעת לעמדת המבקשים ומבססת את החששות באשר ליכולת ההחזר של לוקי. על כך אוסיף כי לוקי עצמה בחרה שלא להזים בתגובתה את הטענות שהופנו כלפי איתנותה הכלכלית.

משכך, ובהתחשב בהסכמה שהביעו חלק מן הצדדים להפקדת הסכום השנוי במחלוקת בידי גורם שלישי, אני מחליט כי הסכום מושא הצו הארעי שניתן ביום 22.11.2015 – 353,992 ₪ – יופקד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה הנוכחית, כתנאי להמשך עיכוב ביצוע התשלום לכל גורם אחר.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, אפוא, באופן חלקי כמפורט לעיל. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.