ע"א 7975/15 מחמד יוסף שרף נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ה"פ 31349-02-13 שניתן ביום 26.9.2015 (כב' סגן הנשיא א' פרקש ), ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ה"פ 41421-06-14 שניתן ביום 26.9.2016 (כב' סגן הנשיא א' פרקש ). בגדרי שני פסקי הדין שאת ביצועם מבקשים לעכב, ניתן צו למסירת חזקה במקרקעין בהתאם להוראת סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ). יצוין, כי על-אף שמדובר בשני הליכים נפרדים, מאחר ששתי הבקשות מעלות שאלות דומות, למען הנוחות אדון בהן יחד.

רקע

1.המשיבה בע"א 7975/15 והמשיבה 1 בע"א 7977/15 (להלן: המשיבה ) הגישה שתי תובענות בדרך של המרצת פתיחה – נגד המבקש בע"א 7975/15 (להלן: שרף ) ונגד המבקש בע"א 7977/15 (להלן: ג'מאל ), בבקשה לפי סעיף 8 לפקודה ליתן צו למסירת חזקה במקרקעין שהוחזקו על-ידם. זאת, משום שהמקרקעין האמורים יועדו לשטח לבניין ציבורי, ולאחר שפורסמו הודעות בדבר הפקעתם לפי סעיפים 7-5 לפקודה. בית המשפט המחוזי נעתר לתובענות והורה למשיבים למסור למשיבה את החזקה בנכסים. בפסקי הדין קבע בית המשפט כי מתקיימים ארבעת התנאים שנקבעו ברע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל אביב-יפו , פ"ד נז(1) 313 (2002) (להלן: הלכת קיסר ) המבססים את זכותה של הרשות המפקיעה לקנות חזקה במקרקעין ולהפעלת סעיף 8 לפקודה – פרסום ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; פרסום ברשומות בדבר הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; הגיע המועד לתפיסת החזקה כפי שנקבע בהודעה האמורה; והבעלים או המחזיקים מסרבים למסור את החזקה במקרקעין שהופקעו. עוד צוין, כי בית המשפט שוכנע במטרת ההפקעה – בניית בית-ספר לרווחת תושבי מזרח ירושלים – כאשר הובהר כי על הדחיפות שבבניית בית-ספר באזור עמד בית משפט זה בבג"ץ 5373/08 אבו לבדה נ' שרת החינוך

(6.2.2011) (להלן: עניין אבו לבדה ). לבסוף הודגש, בשני פסקי הדין, כי ככל שיש בפי המבקשים טענות ביחס לפיצויים או לדיור חלופי לו הם זכאים מן המשיבה, אין בכך כדי לעכב את פינוי המקרקעין, ועליהם לנקוט בהליך נפרד בעניין זה בבית המשפט המוסמך. יצוין, כי בעניינם של שני המבקשים נקבע כי החזקה במקרקעין שהופקעו תימסר למשיבה לא יאוחר מיום 31.3.2016

2.ביום 23.11.2015 הגיש כל אחד מהמבקשים ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי, כאשר כל אחד מהם טען בכתב ערעורו לפגמים שונים שנפלו בהליך ההפקעה. בהמשך, ביום 29.3.2016, יומיים לפני המועד האחרון שנקבע למסירת החזקה במקרקעין המופקעים וארבעה חודשים לאחר הגשת הערעורים , הגיש כל אחד מהמבקשים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינו, וזאת במעמד צד אחד. באותו היום הוריתי למבקשים לנמק מדוע לא תמחקנה בקשותיהם לעיכוב ביצוע נוכח הגשתן ב"דקה התשעים", כאשר לא הייתה כל מניעה להגישן מבעוד מועד. בנימוקים שהגיש כל אחד מהמבקשים הובהר כי המשיבה נתנה הסכמתה למתן עיכוב ביצוע ארעי של פסקי הדין למשך שבועיים, ככל שתידרש להגיש תגובות לבקשות עיכוב הביצוע. מעבר לכך נטען, בין היתר, כי המשיבה עודנה מנהלת הליכים משפטיים מול מחזיקי קרקע אחרים שהמקרקעין שלהם צמודים לאלו של המבקשים, ודרושים להשלמת בניית בית-הספר באופן המונע מימוש מטרת ההפקעה הנדרשת. לפיכך סבר כל אחד מהמבקשים כי המשיבה לא תממש את פסק הדין שניתן בעניינו, ובמיוחד כאשר נטען כי זו האחרונה לא הציגה תכניות בנייה עדכניות והיתרי בנייה לצורך הקמת בית-הספר. ביום 30.3.2016 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסקי הדין שניתנו בעניינם של כל אחד מהמבקשים עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים בע"א 7975/15

3.שרף טען בבקשתו, כי אמנם התקיימו התנאים שנקבעו בהלכת קיסר למתן צו לפי סעיף 8 לפקודה, אך הבהיר כי לא די בכך כאשר נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בהליך ההפקעה, כבעניינו. כל זאת, תוך שהוא עומד על הפגמים הנטענים ועל השגיאות שנפלו לגישתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, נטען כי סיכויי ערעורו גבוהים. בנוסף נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן הוא מחזיק במקרקעין שעליהם נטועים עצי זית במשך עשרות שנים, כאשר הפקעתם עלולה אף לפגוע בבית מגוריו הסמוך למקרקעין המיועדים להפקעה. משכך, נטען שאי-עיכוב ביצוע פסק הדין ייתר ערעורו, ויביא ליצירת עובדות מוגמרות במקרקעין באופן שלא יאפשר החזרת המצב לקדמותו.

4.המשיבה מצדה התנגדה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינו של שרף ודרשה את מסירת החזקה במקרקעין. לטענתה, התקיימו התנאים שנקבעו בהלכת קיסר , ואין כל ממש בטענות שרף לעניין הפגמים שנפלו בהליך. על כן, נטען כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. המשיבה הוסיפה וטענה, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה שכן המקרקעין המופקעים "דרושים בדחיפות" לצורך הקמת בית-הספר, כאשר דחיפות זו עולה גם מקביעות בית משפט זה בעניין

אבו לבדה . הודגש, כי הנזק שיגרם לשרף, ככל שייגרם, הוא נזק כספי בלבד, כאשר צוין כי עד כה לא הביא שרף כל הוכחה לבעלותו במקרקעין. משכך, ביקשה המשיבה כי אורה על פינוי המקרקעין על אתר.

טענות הצדדים בע"א 7977/15

5.לטענת ג'מאל סיכויי ערעורו גבוהים ביותר, שכן כלל לא התקיימו בעניינו התנאים להפעלת סעיף 8 לפקודה, בין היתר, משום שלא ניתנה הודעת הפקעה כדין במסירה אישית, אלא אך פורסמה ברשימות. עוד נטען, כי ממילא נפלו פגמים מהותיים ורבים בהליך ההפקעה, היורדים לשורש חוקיותה. באשר למאזן הנוחות הובהר, כי בית המגורים של ג'מאל ומשפחתו בנוי על המקרקעין המיועדים להפקעה, כאשר המשיבה לא העמידה לרשותם כל דיור חלופי. משכך, נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, תוך הדגשה כי בפינוי מדירת מגורים עסקינן, כאשר במידה ולא יעוכב הביצוע ובהמשך יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בהקשר זה אף הובהר כי מימוש מטרות ההפקעה אינו נראה באופק כלל בהיעדר תכניות עבודה ממשיות או תקציבים לבניית בית-הספר, ומשכך אין כל דחיפות בפינויו מהקרקע.

6.המשיבה התנגדה לעיכוב הביצוע המבוקש. לטענתה התקיימו בעניינו של ג'מאל התנאים הקבועים בהלכת קיסר , תוך שהיא דוחה את הטענות ביחס לפגמים שנפלו בהליך ההפקעה ולנפקותם. לטענתה, טענת ג'מאל כי יש לספק לו דיור חלופי נגועה בחוסר תום-לב מובהק, שכן הוא מחזיק במקרקעין מושא הערעור שלא כדין, ואף המבנים שבנה נבנו שלא כחוק. בהקשר זה נטען, כי יש לפרש את סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כך שבמסגרת כל הליכי ההפקעה אין להתחשב כלל בשימוש בלתי חוקי שנעשה במקרקעין עובר להפקעתם. מכל מקום נטען, כי באפשרות הרשויות לפעול לנקיטת הליך פלילי נגד ג'מאל בגין הבניה הבלתי-חוקית, שאז ממילא יוצא צו להריסת ביתו – ומכאן שאין זו אחריות המשיבה לדאוג לו לדיור חלופי. באשר למאזן הנוחות חזרה המשיבה על הטענות שטענה בעניינו של שרף כמפורט לעיל.

דיון והכרעה

7.דין הבקשות להתקבל.

אמנם, על-פני הדברים, נראה כי סיכויי ערעוריהם של המבקשים אינם גבוהים. לכך יש להוסיף, כי המועד בו הוגשו הבקשות לעיכוב ביצוע, בסמוך מאוד למועד בו היה על המבקשים למסור את החזקה במקרקעין, מעלה חשש לעניין תום-ליבם, והוא יכול להוות, כשלעצמו, נימוק לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת – וזה העיקר – השיקול המכריע שבגינו החלטתי להיעתר לבקשות ולעכב את ביצועם של פסקי הדין, הוא שאם לא יינתנו עיכובי הביצוע כמבוקש, יתכן שלא יהא עוד טעם בבירור הערעורים, כאשר הנזקים הצפויים למבקשים בעקבות ההפקעה הם קשים, ובעיקר לג'מאל הנדרש לפנות את בית מגוריו. מנגד, המשיבה אמנם העלתה בתשובתה טענות כלליות וסתמיות לפיהן המקרקעין בהם מחזיקים המבקשים "דרושים בדחיפות" לצורך הקמת בית-ספר למען רווחת תושבי מזרח ירושלים – מטרה משמעותית וחשובה – אך לא פירטה בתגובותיה לוחות זמנים לביצוע הבנייה המתוכננת ונתונים שונים שיהיה בהם כדי לשכנע כי אכן ישנה דחיפות ברורה לפינוי המבקשים עתה. כל זאת, במיוחד נוכח טענות המבקשים כי המשיבה עודה מנהלת הליכים משפטיים נגד מחזיקים אחרים באזור המדובר, וכי אין בנמצא תכנית בנייה לבית-הספר – טענות אליהן לא התייחסה המשיבה כלל בתגובתה. נוכח האמור, שוכנעתי כי מאזן הנוחות במקרים דנא נוטה לטובת המבקשים, באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסקי הדין שניתנו בעניינם.

8.לפיכך, ביצוע פסקי הדין נשוא הבקשות יעוכב עד למתן פסק דין בערעורים שהגישו המבקשים, בכפוף לכך שכל אחד מהמבקשים יפקיד במזכירות בית המשפט עד ליום 17.4.2016 סך של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, להבטחת כל נזק והוצאה שיגרמו, אם ייגרמו, למשיבה, כתוצאה מעיכוב הביצוע, אם הערעורים יידחו או עיכוב הביצוע יבוטל מסיבה אחרת.

המזכירות מתבקשת, ככל הניתן ובהתחשב באילוצי יומן בית המשפט, לקבוע את מועדי הדיון לשמיעת הערעורים בהקדם. עוד נראה כי ראוי ששני הערעורים יישמעו במועד אחד.