ע"א 8296/11 מזל גל פרץ נ. אורי כספית

בפניי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לפיו יימנעו המשיבים מלנקוט נגד המבקשת בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית הוצאות משפט שנפסקו לחובתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' שוהם) בת"א 1534/06, ולפינויה מדירת מגוריה, כנגזר מפסק הדין, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה.

רקע עובדתי

1.

המבקשת הייתה בעלת הזכויות בדירה בבני ברק, וזכויותיה היו ממושכנות לטובת בנק כרמל בע"מ (להלן: בנק כרמל ). לאחר שנקלעה המבקשת לחובות, היא החליטה למכור את הדירה למשיב 1 (להלן: אורי ). המבקשת ואורי פנו למשיב 3 (להלן: עו"ד סגל ), על מנת שיערוך עבורם את ההסכם למכירת הדירה, שנחתם ביום 9.4.00 (להלן: הסכם המכר), בנוכחות המשיב 4 (להלן: יעקב ), אשר התפרנס באותה עת, בין היתר, בתיווך דירות, ניכיון המחאות, מתן הלוואות ומימון עסקאות. לאחר החתימה על הסכם המכר, פנה אורי אל המשיב 2 (להלן: הבנק או בנק משכן ), וביקש לקבל הלוואה למימון רכישת הדירה (להלן: המשכנתא ). לאחר שהבנק קיבל לידיו את מלוא האישורים, לרבות התחייבות המבקשת לרישום המשכנתא, אישר הבנק את מתן המשכנתא בסכום של 350,000 ש"ח, וביום 30.4.00 חתם אורי על חוזה ההלוואה, שהועמדה בפועל על סך 310,000 ש"ח. באותו יום, העביר הבנק את סכום ההלוואה באמצעות המחאה לפקודת עו"ד סגל, כנאמן של המבקשת, וממנו הועברו הכספים ליעקב. דא עקא, אורי הפר את התחייבויותיו כלפי הבנק לפי חוזה ההלוואה, ולא פרע את המשכנתא. לפיכך, ביום 31.8.00, הגיש בנק משכן ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא. בתיק ההוצאה לפועל מונה כונס נכסים, לצורך מימוש ומכירת הדירה, והוא פנה לעו"ד סגל לצורך בדיקת מצב הזכויות בדירה. עו"ד סגל הודיע לכונס הנכסים, במכתב מיום 15.9.00, כי טרם שולם מס רכישה בגין הסכם המכר, וכי המבקשת הודיעה לו, ביום 25.8.00, כי לא קיבלה תמורה בהתאם להסכם המכר. כמו כן הודיעה המשיבה 5 לכונס הנכסים כי טרם בוצעה העברת הזכויות בדירה מהמבקשת אל אורי. ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה נשוא בקשה זו ניהלו הצדדים מספר הליכים משפטיים אשר אינם נוגעים במישרין לבקשה זו, ולכן לא מצאתי לפרטם.

2.

ביום 27.4.06 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן פסק דין הצהרתי בנוגע למספר עניינים, כאשר המרכזיים שבהם הוא הכרזה על בטלות הסכם המכר, ועל כך שהזכויות בדירת מגוריה של המבקשת שייכות רק לה, ונקיות מכל שעבוד. המבקשת טענה כי לא קיבלה כל תמורה בגין מכירת הדירה, וכי בעקבות כך הודיעה לאורי על ביטול ההסכם. עוד טענה המבקשת כי רוב המסמכים שנשאו את חתימתה, וששימשו לשם העברת כספי ההלוואה ליעקב, הינם מזויפים. הבנק טען כי המבקשת או מי מטעמה לא הודיעו לו על ביטול הסכם המכר, ומכאן שלביטול זה אין תוקף. עו"ד סגל טען כי המבקשת חתמה בנוכחותו ובפניו על כל המסמכים שנושאים את חתימתה, לרבות שני מסמכים אשר מכוחם הועברו כספי ההלוואה מהבנק אליו, וממנו ליעקב, והכול לפי בקשתה, וזאת בשל בעיות בחשבון הבנק האישי שלה והעדפתה לקבל את הכספים במזומן. עוד טען עו"ד סגל כי הצדדים להסכם המכר לא הודיעו לו דבר על ביטולו. יעקב חזר על גרסתו של עו"ד סגל וטען כי המבקשת ביקשה לקבל את כספי ההלוואה במזומן דרכו, וזאת בשל עיקולים שהוטלו בחשבון הבנק שלה. יעקב גרס כי שילם למבקשת סך של 305,000 ש"ח מכספי ההלוואה שקיבל מעו"ד סגל, כאשר רוב הסכום הועבר לנושיה השונים. בתוך כך סילק יעקב הלוואה שנטלה המבקשת מבנק כרמל בסך 45,000 ש"ח. בנוסף, בעבור שירותיו, גבה יעקב מהמבקשת את יתרת כספי ההלוואה שקיבל מעו"ד סגל.

יחד עם הגשת התביעה, ביקשה המבקשת לעכב את פינויה מהדירה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה ) נעתר לבקשה, לא בלי היסוס, וקבע כי תנאי למתן הצו הוא שהמבקשת תפקיד עירבון בסך של 60,000 ש"ח. משלא הפקידה המבקשת את הסכום האמור, פקע הצו הזמני שניתן. מתגובת הבנק עולה כי עם פקיעת הצו, פונתה המבקשת מדירת מגוריה, וכי הוא הסכים, לפנים משורת הדין, כי המבקשת תשוב לדירה, וזאת על מנת לאפשר לה למצות את טענותיה בעניין הזיופים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

ראשית, נדרש בית המשפט (כבוד השופט א' שוהם) להכריע בשאלה האם החתימות המתנוססות על המסמכים שבאמצעותם העביר עו"ד סגל את כספי ההלוואה ליעקב נחתמו על ידי המבקשת או שמא מדובר בזיוף. בעניין זה הוגשו מטעם הצדדים שתי חוות דעת מומחים, האחת מטעם המבקשת והשנייה מטעם עו"ד סגל. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם עו"ד סגל, שסברה כי החתימות הן של המבקשת, שכן גרסה זו נתמכת בראיות ונסיבות חיצוניות, לרבות עדותו הישירה של עו"ד סגל בדבר נסיבות החתימה ואימותה, והשתהותה של המבקשת בהגשת תלונה למשטרה בגין הזיופים במשך מספר שנים.

לאחר מכן נדרש בית המשפט לטענת המבקשת בעניין ביטולו של הסכם המכר, ותחם את המחלוקת לשני עניינים. ראשית, בעניין ההודעה בדבר ביטול ההסכם, נקבע שאין מחלוקת כי לא ניתנה לבנק כל הודעה בעניין ביטולו של ההסכם, והמחלוקת נסבה סביב מתן ההודעה לעו"ד סגל. בית המשפט העדיף את גרסתו של עו"ד סגל, לפיה לא קיבל מהמבקשת כל הודעה בעניין זה, וכי הוא למד על ביטול ההסכם לראשונה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. שנית, בעניין התמורה, קבע בית המשפט כי המבקשת חתמה על מסמך המאשר קבלת סך של 15,000$ במעמד חתימת ההסכם המכר, וכי מלוא כספי ההלוואה נמסרו ליעקב באמצעות עו"ד סגל, כאשר יעקב נתן למבקשת חלק מהסכום, חלק שילם לנושיה, וחלק גבה בעבור השירות. לסיכום, ביום 27.9.11 דחה בית המשפט את התביעה למתן סעד הצהרתי במלואה, בעניינם של כלל הנתבעים. כמו כן חייב בית המשפט את המבקשת בהוצאות המשיבים 2, 3 ו-4 בסך 30,000 ש"ח.

ביום 25.10.11 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט (כבוד השופט א' שוהם) דחה את הבקשה, מן הטעם שלמעשה מדובר בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות, ומרגע שהוגש הערעור, הסמכות מסורה לבית המשפט שלערעור. מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.

המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הינם גבוהים שכן בידיה ראיות נוספות להוכחת טענותיה שלא היו בפני בית המשפט המחוזי. לעניין מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי הוא נוטה לטובתה שכן אי מתן הסעד הזמני יוביל, בין היתר, לפינויה מדירת מגוריה. מנגד, נטען כי מתן הסעד הזמני לא יגרום למשיבים כל נזק.

5.

הבנק טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף וגם לגופה. ראשית, נטען כי יש לדחות את הבקשה שכן תקנה 471 אינה חלה מקום בו לא ניתן למבקשת סעד זמני בבית המשפט המחוזי, ואף אם מוסמך בית המשפט ליתן למבקשת סעד זמני, אין לכך מקום בנסיבות העניין. שנית, נטען כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת הינם נמוכים, וזאת משום שחלקו הארי של פסק הדין של בית המשפט המחוזי מושתת על ממצאי מהימנות ועובדה, לרבות התרשמותו מעדויות המומחים שהעידו בפניו, וכן כי טענתה של המבקשת בדבר ראיות חדשות שיש בידיה נטענה בלקוניות וללא פירוט מינימאלי. זאת ועוד, לשיטת הבנק, לא בנקל תתקבל בקשתה להוספת ראיות חדשות בערכאת הערעור, ולכן גם מן הטעם הזה סיכויי הערעור נמוכים. שלישית, ביחס למאזן הנוחות נטען כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי לטענתה כי לא ייגרם לבנק נזק ככל שתתקבל הבקשה, בעוד שלמעשה נגרם לבנק נזק כספי משמעותי בעקבות חוסר האפשרות לממש את הדירה. מנגד, המבקשת לא ביססה את טענתה בדבר מצבה הכלכלי והבריאותי הקשה. באשר לטענתה של המבקשת בדבר פינויה מן הדירה, נטען כי גם אם לא יינתן למבקשת סעד זמני, על הבנק לעבור כברת דרך ארוכה עד לפינויה של המבקשת מדירת מגוריה. מכאן, שהיא לא הצביעה על נזק מיידי שייגרם לה בעקבות דחיית הבקשה. לבסוף, מבקש הבנק כי ככל שתתקבל הבקשה, הרי שיש להתנות זאת בהפקדת ערובה בסך 30,000 ש"ח לפחות.

6.

עו"ד סגל חולק על הטענות העובדתיות המפורטות בבקשה ובתצהיר התומך בה. כן, טוען הוא כי סיכויי הערעור קלושים, ומוסיף שאין לו כל עניין בפינוי הדירה. בנוסף, מסכים הוא להימנע מגביית ההוצאות שנפסקו לטובתו עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת, וזאת מבלי לפגוע בכל זכות או טענה בעניין זה.

7.

יעקב מתנגד לקבלת הבקשה, וטוען כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת מן הטעמים המפורטים בתגובת הבנק.

8.

המשיבה 5 הודיעה שלא קיבלה עותק מכתב הערעור וממילא מבקשת היא להשתחרר מהופעות לדיונים בתיק זה מאחר שאין לה כל עמדה בנושא.

9.

אורי לא הגיש תגובה בבית המשפט המחוזי ואף לא התייצב לדיונים, וכך הוא נהג גם בבקשה זו.

דיון והכרעה

10.

כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הינו בלתי הפיך (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (לא פורסמה, 21.5.2006)). עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (השוו: בר"מ 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות – נציבות המים , פס' 12 להחלטה (לא פורסמה, 6.4.2006)).

11.

מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, בשים לב להליך המקדמי שאנו מצויים בו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה שסיכויי הערעור אינם גבוהים. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה, או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ( ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי , פ"ד נב (2) 582, 594 (1998); ע"א 10225/02

פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ , פס' 3 לפסק הדין (לא פורסם , 15.1.2004)). פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס במידה רבה על חקירת עדים שהופיעו בפניו, לרבות עדים מומחים, תוך קביעת ממצאי מהימנות ועובדה. זאת, בצירוף העובדה כי חלק נכבד מהטענות בכתב הערעור מופנות כלפי ממצאים אלה, מובילים למסקנה כי קיים סיכוי לא גבוה שערכאת הערעור תתערב בהם. מעבר לכך, המבקשת טוענת בבקשה ובהודעת הערעור כי בידיה ראיות נוספות שלא היו בפני הערכאה הדיונית, ושיש בהן כדי להוכיח את טענותיה בערעור. מסעיף 10 להודעת הערעור עולה כי המדובר בשני תצהירים של אנשים שלא הופיעו כעדים מטעם המבקשת בערכאה הדיונית, וכי התצהירים מצורפים כנספחים להודעת הערעור. אולם, משום מה, לא צורפו התצהירים להודעת הערעור. ביום 26.2.11 הגישה המבקשת בקשה להגשת תצהירו של מר יוסף אשקר, המצורף לבקשה, כראייה. מדובר בתצהיר של אדם אשר נכח בזמן חתימת חוזה המכר, ולא הופיע כעד בערכאה הדיונית, מאחר שלטענתו קיבל איומים על חייו. על פניו, ובטרם נתקבלה החלטה אם לאשר את צירופו של התצהיר להודעת הערעור, תצהיר זה תומך בגרסתה העובדתית הנטענת של המבקשת. אולם, בשים לב לכלליות הטענות שבתצהיר ולקביעת העובדות של בית המשפט המחוזי, דומה כי אין בכוחו כדי לבסס סיכויי ערעור גבוהים.

12.

לעניין מאזן הנוחות, בבקשה שעניינה פינויו של אדם מדירת מגוריו, נקודת המוצא היא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן , פס' 6 להחלטה (לא פורסמה, 26.1.2011)). עם זאת, במקרה דנן התרשמתי כי הוא נוטה לטובת המשיבים דווקא, וזאת משני טעמים.

ראשית , אינני מקבלת את טענת המבקשת כי דחיית הבקשה תותיר אותה ללא קורת גג, שהרי הסעד הזמני המבוקש אינו עוסק בעיכוב פינויה של המבקשת מהדירה, אלא בעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עיכוב הליכי ההוצאה לפועל מתייחסים לשני רכיבים. הראשון , והוא הישיר, הוא גביית הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המבקשת. המבקשת טענה כי מצבה הכלכלי רעוע ומצבה הבריאותי קשה, וניתן להבין (על אף שהמבקשת לא טענה זאת במפורש) כי טענות אלו מופנות כלפי תשלום הוצאות המשפט, באופן שמצבה הכלכלי והרפואי לא מאפשר לה לשלמן. אין בידי לקבל טענה זו, שכן היא נטענה בלי שנתמכה בתשתית ראייתית כלשהי. כך למשל טוענת המבקשת בתצהירה כי בעבר הייתה זכאית לסיוע משפטי. אף אם אקבל טענה זו, שלא גובתה במסמכים המאמתים אותה, הרי שכיום אין המבקשת זכאית לסיוע משפטי, כפי שניתן להבין מניסוח הטענה, והיא מיוצגת באמצעות עורך דין פרטי. לפיכך, אינני מוצאת לעכב את רכיב ההוצאות בסך 30,000 ש"ח שנפסק לטובת המשיבים. הרכיב השני הנוגע לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל הוא רכיב שנגזר מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והוא עיכוב הליכי מימוש המשכנתא. כזכור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הורה לפנות את המבקשת מדירת מגוריה, אלא קבע שהסכם המכר אינו בטל, כי רישום המשכנתא ביחס לדירה לטובת בנק משכן היה כדין וכי אין מניעה לכינוס נכסים בתיק ההוצאה לפועל המתייחס לדירה. אכן, לא מן הנמנע שבסופו של דבר הליכי ההוצאה לפועל ומימוש המשכנתא יביאו לפינויה של המבקשת מהדירה, אולם כאמור, אין מדובר בפינוי מיידי, ודחיית הבקשה תותיר למבקשת זמן בו תוכל לכלכל את צעדיה בהתאם לפסק הדין. מעבר לכך, מאחר שמצבה הבריאותי והכלכלי של המבקשת לא פורט, אין בטענה זו כדי לשמש שיקול לקבלת הבקשה גם לגבי רכיב זה.

שנית , אין לקבל גם את טענתה של המבקשת, לפיה קבלת הבקשה לא תגרום לבנק כל נזק. כזכור, מדובר על הלוואה שנלקחה על ידי אורי כבר לפני 12 שנה, ומשנת 2000 מנסה הבנק לממש את המשכנתא שרובצת על הדירה. בנסיבות אלה, בהן מצד אחד חובו של אורי ממשיך לתפוח עקב אי תשלום, כך לפי תגובת הבנק, ומצד שני אין ביכולתו של הבנק לממש את המשכנתא – הדעת נותנת כי נגרם לו נזק כספי משמעותי.

13.

סיכומו של דבר, התרשמתי כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, ומכריע את הכף לדחיית הבקשה.

הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, אפוא, נדחית. הסעד הארעי מיום 7.12.11 – מתבטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 5000 ש"ח, ובהוצאות המשיבים 3 ו-4 בסך של 500 ש"ח לכל אחד מהם.