ע"א 8656/13 שלמה גור נ. עזר מציון

1.

במסגרת תגובת המשיבה לבקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון עתרה היא לסילוק ההליך על הסף, באשר לטענתה כלל לא עומדת למערערים זכות ערעור על ההחלטה נשוא ההליך.

עיון בטענות הצדדים מלמד כי הם אינם חלוקים ביניהם על כך שהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.7.2013 בה נמחקה התובענה שהגישו המערערים הינה "פסק דין" (להלן: פסק הדין ), וכי ההחלטה מיום 7.11.2013 בה נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק הדין הינה "החלטה אחרת" (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ), והצדק עימם בעניין זה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשתי שאלות: האחת, האם הערעור שבכותרת נסב הן על פסק הדין והן על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין או שמא על ההחלטה בלבד; והשניה, האם בנסיבות העניין המערערים היו רשאים להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת ערעור בזכות.

2.

עיון בהודעת הערעור מלמד כי טענת המשיבה בדבר ההחלטה עליה זו נסבה יש לה רגליים, וכי גישתה ופרשנותה מסתברת יותר מזו לה טוענים המערערים. בין היתר יצוין כי בפתח הודעת הערעור צוין כי "מוגש בזה ערעור על החלטת יום 7.11.2013 של בית המשפט המחוזי ... בה דחה את בקשת המערערים לביטול פס"ד מיום 22.7.2013, עת מחק את התביעה (להלן: ההחלטה)". כמו כן להודעת הערעור צורפה ההחלטה, ואילו פסק הדין לא צורף אליה.

נכון היא כי במסגרת הודעת הערעור התבקש בית המשפט להורות גם על ביטול פסק הדין, אך נראה כי הדבר התבקש כפועל יוצא של ביטול ההחלטה ולא כערעור העומד על רגליו שלו על פסק הדין.

מכל מקום לכל היותר ניתן לומר כי בהודעת הערעור קיימת עמימות בעניין זה, לה לא היה מקום. כמו כן, ואף אם נצא מנקודת ההנחה לה טוענים המבקשים כי הערעור נסב הן על פסק הדין והן על ההחלטה כאחד, שגו הם בסברתם כי נתונה היתה להם זכות ערעור על ההחלטה מכוח תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

על פי תקנה 411 הנ"ל בעל דין רשאי לערער ביחד עם ערעורו על פסק הדין גם על כל החלטות הביניים שניתנו לפני מתן פסק הדין במהלך ההתדיינות (ראו: רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (25.7.1999); ע"א 7525/12 לאלו נ' בר נהור , פסקה 4 ( 21.4.2013)). שונים הם פני הדברים לעניין החלטות אשר ניתנות לאחר פסק הדין, כבענייננו. לעניין החלטות אלו, הרי שככלל ואלא אם מדובר בהחלטה המשנה מפסק הדין (כולל בדרך של הבהרה, פירוש והשלמה), מדובר ב"החלטה אחרת" עליה ניתן להשיג בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 135-136, 142-144 (2012); ע"א 2751/11 דביר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פסקה 9 והאסמכתאות המובאות שם (3.7.2011); ע"א 3596/08 אדגאני נ' קדורה , פסקה 4 (31.8.2008)). להשלמת התמונה אציין כי בפסיקה הובעה דעה לפיה בנסיבות בהן יש לומר כי בית המשפט למעשה קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין ודן בהליך גופו (שלא בבחינת "למעלה מן הצורך") יש לראות בהחלטה כ"פסק דין" (ראו בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב, עו"ד (19.6.2012)), אך בענייננו עולה מן ההחלטה מפורשות כי בית המשפט דן בסיכויי ההליך בלבד ולא דן בו לגופו, ומשכך אין מקום לסטות מן הכלל ולפיו החלטה בבקשה לביטול פסק דין הינה "החלטה אחרת".

מן האמור לעיל עולה כי לא עומדת למערערים זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, ומשכך הערעור במתכונת בה הוגש - בין הוא מופנה אך כלפי ההחלטה ובין אם הוא מופנה גם כלפיה וגם כלפי פסק הדין - אינו יכול להיוותר על כנו, ויש להורות על מחיקתו.

3.

בתגובתם ביקשו המערערים לחלופין כי תינתן להם ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. בהקשר זה ראוי לקחת בחשבון את העובדה שלטענת המערערים ההליך הוגש 18 ימים לאחר שההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין הומצאה לידיהם, כך שלא התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבה על ההחלטה (וכן לא התגבש אינטרס הסתמכות על פסק הדין עצמו, וזאת נוכח הוראת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי). כן התרשמתי כי הגשת הערעור, חלף בקשת רשות ערעור, נבעה מטעות שבתום לב. מכל מקום בתשובה אותה הגישה המשיבה לתגובת המערערים לא הביעה היא התנגדות לבקשה חלופית זו, ובנסיבות אלו ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי ליתן למערערים ארכה קצרה להגשת בקשת רשות ערעור, אך להתנות את קבלתה לרישום בתשלום הוצאות המשיבה בגין ההתדיינות שבפניי.

סיכומם של דברים - הערעור שבכותרת נמחק.

המערערים רשאים להגיש בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. קבלתה של בקשת רשות הערעור לרישום מותנית באישור שיציגו המערערים במועד האמור על תשלום הוצאות המשיבה בסך של 3,500 ש"ח.

המערערים יציינו את דבר הארכה בפתח ההליך ויצרפו החלטתי כנספח.