ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ נ. שחאדה בהאא

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 7394-12-09 (כבוד סגן הנשיאה ש' ברלינר) מיום 3.11.11, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשות לבית משפט זה.

1.

המשיב היה מעורב בתאונת עבודה, בה נפגעה כף ידו הימנית ממסור. על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.5.11, חויבו מעסיקתו של המשיב, המבקשת 1, וחברת הביטוח אצלה היא מבוטחת, המבקשת 2, לפצות את המשיב בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה בניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

2.

ביום 3.11.11 קבע בית המשפט המחוזי בפסק הדין את שיעור הנזק שנגרם למשיב ואת גובה הפיצויים. בית המשפט העמיד את שיעור הנכות התפקודית על גריעה בשיעור של 30% מכושר השתכרותו של המשיב, בהתחשב בפגיעה, טיבה ומיקומה, ולאחר שמצא כי לא היו צפויים למשיב, אלמלא התאונה, אופקים נרחבים לתעסוקה שלא בעבודה פיזית כפועל. לאור זאת, בגין ראש הנזק של אובדן השתכרות פסק בית המשפט למשיב סך של 450,000 ₪. כן פסק בית המשפט למשיב סכום של 360,000 ₪ בגין ראש הנזק של כאב וסבל לעבר ולעתיד וסכום של 250,000 ₪ בגין ראש הנזק של עזרת הזולת. בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבו המבקשות לשלם למשיב 364,000 וכן 80,000 ₪ הוצאות משפט – סכום כולל של 444,000 ₪.

3.

המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 28.11.11 קבע בית המשפט (כבוד סגן הנשיאה ש' ברלינר) כי יעוכב תשלום סך של 200,000 ₪ עד להכרעה בערעור, ואילו תשלום יתרת הסכום שנפסק לא יעוכב.

מכאן הבקשה שלפני.

4.

בבקשה עותרות המבקשות כי יעוכב מלוא סכום הפיצוי שנפסק למשיב. המבקשות טוענות כי קיים חשש שאם ישולמו מחצית חיובי פסק הדין, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, המבקשות לא תוכלנה להשיב את הכספים שישולמו במידה וערעורן יתקבל. זאת מפני שהמשיב עובד כפועל, משתכר 6,500 ₪ וכן מקבל קצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 1,700 ₪. מאידך גורסות המבקשות כי למשיב לא ייגרם נזק אם תתקבל בקשתן, שהרי הוא ממשיך בשגרת חייו מלפני התאונה. אשר לסיכויי הערעור, המבקשות סבורות כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן חרף שיעור הנכות האורתופדית שנקבע למשיב, הוא שב לעבוד במשרה בה עבד עובר לתאונה ושכרו אף עלה. בנסיבות אלה סבורות המבקשות כי סכום הפיצוי שנפסק למשיב חריג, והסיכוי שערכאת הערעור תפחיתו גבוה.

5.

המשיב סבור מנגד כי דין הבקשה להידחות. לדבריו, עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט קבע את שיעור הנכות התפקודית של המשיב לאחר ששקלל את כל החומר שהובא בפניו והתרשם גם באופן בלתי אמצעי מהפגיעה בידו של המשיב. בנסיבות אלה, ולאור הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בסכום הפיצויים שנפסקו בראש נזק זה או אחר אם הסכום הכולל הוא בגדר הסביר, סבור המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים. המשיב מוסיף כי אין לקבל את הטענה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. הוא מטעים כי הוא עובד באופן רציף, כפי שטענו אף המבקשות, ומשכך אין יסוד לטענה שיתקשה להשיב את הכספים אם יתקבל הערעור.

6.

דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וזאת מן הטעם שברגיל, בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו זו. אשר על כן, בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל מקום בו עלה בידי המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים הם; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו (ראו למשל: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסמה, 11.11.04); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסמה, 14.4.05)).

כלל זה תקף ביתר שאת מקום שעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, אשר ההנחה לגביו היא כי בדרך כלל אין בביצועו המיידי של פסק הדין כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: רע"א 2490/05

בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסמה, 11.4.05); ע"א 7221/01

י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)) . זאת, אלא אם הוכיח המבקש שאם הוא יזכה בערעור יהא זה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להשיב את הכסף ששילם ( ע"א 7516/02

ד"ר פישר נ' רו"ח צבי יוכמן (לא פורסמה, 28.10.02); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 675 (מהדורה עשירית, 2009)). הנטל להוכחת טענה זו לא יורם בנקל. על הטוען להניח תשתית עובדתית מפורטת ומנומקת, ולא ניתן להסתפק בטענות בעלמא בעניין זה ( ראו: ע"א 4641/06

מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (לא פורסמה, 26.7.06); ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (לא פורסמה, 10.1.08)). בחינת אמות מידה אלה במקרה שלפנינו מובילה למסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע יתרת התשלום כמבוקש.

7.

מבלי לטעת מסמרות בדבר, על פניו סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים. עיון בטענות המבקשות בהודעת הערעור מעלה כי מרבית הטענות מתייחסות לשיעור הפיצוי שנפסק לטובת המשיב בראשי נזק ספציפיים. ואולם, ההלכה הנוהגת היא כי בבחינת טענות הצדדים הנוגעות לסכום הפיצוי, ערכאת הערעור לא תידרש לדיון נפרד בכל אחד מראשי הנזק ובסבירות הפיצוי שניתן בגינם, אלא תסתפק, לרוב, בבחינת הסכום הכולל שנפסק לניזוק. אם סכום זה מצוי במתחם הסבירות תטה ערכאת הערעור שלא להתערב בו (ראו: ע"א 7297/06 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כעביה (לא פורסם, 20.7.09); ע"א 5745/09 ב.א נ' א.י (לא פורסם, 14.7.11)). לאור גישה זו, ספק בידי אם תמצא עילה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, באופן שאינו מאפשר לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים, כטענת המבקשות.

8.

מכל מקום, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את מחצית התשלום מאזנת לדעתי כראוי בין זכותו של המשיב ליהנות מפירות זכייתו, לבין החשש, ככל שקיים, כי המבקשות יתקשו להשיב את הכספים שישלמו במידה והערעור יתקבל. בנסיבות בהן עוכבה מחצית התשלום, והמבקשות עצמן הצביעו בבקשתן על כך שהמשיב עובד באופן קבוע ומשתכר למחייתו – אינני סבורה כי המבקשות עמדו בנטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח שיהא זה קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להשיב את הכספים שישולמו אם הן יזכו בערעור. משכך סבורה אני כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות באופן המצדיק להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

נוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום מחצית הסכום שנפסק למשיב נדחית. למען הסר ספק, החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה כי יעוכב תשלום סכום של

200,000 ₪, עומדת בעינה. המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.