ע"א 8860/07 ח'אלד עתאמנה נ. כונס הנכסים הרשמי

המערער הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.2007, שניתנה בבש"א 8037/07 במסגרת תיק פש"ר 195/99. בד בבד הגיש המערער בקשה לפריסת תשלום הערבון, שנקבע על סך של 10,000 ₪. אגב בירור הבקשה לפריסת תשלום הערבון התעוררה השאלה האם ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת בית המשפט המחוזי, או שמא ניתן להשיג עליה רק בדרך של הגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

לשם הכרעה בשאלה אתאר בקצרה את השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער. המערער היה נתון בהליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי חיפה. ביום 10.3.2004 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי, בו נקבע כי המערער מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וכי הוא נוהג בצורה חסרת תום לב המבזה את החלטות בית המשפט. מן הטעם הזה דחה בית המשפט את הבקשה להפטר שהגיש המערער ואף הורה על ביטול הליכי פשיטת הרגל כולם. בסמוך לאחר מכן הגיש המערער (ביום 13.4.2004) בקשה לעיון חוזר ולביטול פסק הדין, וכן למתן ארכה למערער להסדיר את חובותיו אצל רשויות המס. ביום 13.7.2005 קבע כב' השופט כ' סעב כי צו עיכוב ההליכים יעמדו על כנו וכי אין לממש בשלב זה את העיקול שהוטל על קופת פשיטת הרגל על ידי אחד הנושים. כן נקבע כי אם יפקיד החייב סך של 10,000 ₪ צו הכינוס והכרזתו כפושט רגל יוחזרו על כנם. ביום 17.7.2005 החליט כב' השופט כ' סאב לבטל את ההחלטה המורה על החזרת צו הכינוס על כנו, בקבעו כי החלטה בבקשה תינתן לאחר שיומצאו כל המסמכים החסרים על ידי המערער ולאחר שמיעת טענות הצדדים. משלא הומצאו המסמכים דחה בית המשפט (ביום 5.1.2006) את הבקשה לעיון חוזר. ביני לביני הגיש המערער בקשה להורות לנאמן לנהל משא ומתן עם רשויות המס בעניין תביעות החוב שהגישו ולחלופין להכריע בתביעות החוב. הבקשה נדחתה ביום 17.9.2006 על ידי כב' השופטת ד' סלע. בהחלטה מציין בית המשפט כי "ההליכים בתיק זה בוטלו ע"י כב' השופט סעב, ולא חודשו. לכן, אין מקום להגשת הבקשות החוזרות על ידי החייב, תוך התעלמות מכל ההחלטות שניתנו בעניינו". בהחלטה נוספת (מיום 5.12.2006) דחתה כב' השופטת ד' סלע בקשה למתן ארכה לביצוע החלטתו של כב' השופט סעב. ביום 24.5.2007 הגיש המערער בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע החלטת כב' השופטת סעב. בית המשפט דחה בקשה זו על הסף. וזו לשון ההחלטה: "בקשה דומה הוגשה בבש"א 18195/05 ונדחתה. בקשה זו נדחית על הסף מהטעם שצוין בבקשה הקודמת עוד ביום 5.12.2006". על החלטה אחרונה זו נסוב הערעור שבכותרת.

2.

בתגובתו לבקשה לפריסת תשלום הערבון טען משיב 2 כי הערעור הוגש כערעור בזכות, בעוד שאמור היה להיות מוגש בדרך של בקשת רשות ערעור. לשיטתו של משיב 2, ההחלטה מיום 7.6.2007 היא "החלטה אחרת" שניתנה בבקשה להארכת מועד לביצוע החלטה קודמת של בית המשפט קמא, אשר ניתנה כשנתיים קודם לכן. משלא הוגשה בקשה למתן רשות ערעור, סבור משיב 2 כי דין הערעור להידחות. המערער, מנגד, טוען כי ההחלטה מיום 7.6.2007 סותמת את הגולל בתיק פשיטת הרגל ולפיכך לא הוגשה בקשת רשות ערעור אלא ערעור בזכות.

3.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.6.2007 בדרך של הגשת ערעור בזכות. כאשר מ דובר בהליכי פשיטת רגל, הכללים בעניין ערעור שונים מן הכללים הרגילים הנוהגים בהליכים אזרחיים. בענייני פשיטת רגל, קובע סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". בפסיקה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92

בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2), 749; ע"א 93/69 ברנדר נ' מרקו מטרי ובניו , פ"ד כג(2) 127 ). בגדר "צו בפשיטת רגל" באים צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר וכן החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת הרגל, כמו החלטה בערעור של נושה נגד החלטת נאמן לדחות תביעת חוב (ראו, רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד נא(3) 559). מנגד, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפט כלליים, אף שניתנו במהלכו של הליך פשיטת הרגל, אינן מהוות צווים בפשיטת רגל (ראו, רע"א 9629/03 עו"ד מטר נ' עו"ד ובו'די (לא פורסם, 30.8.04)) על החלטות שאינן "צו בפשיטת רגל" חלים דיני הערעור הרגילים המבחנים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו, רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3), 811).

4.על פי אמות מידה אלה, לא עומדת למערער זכות ערעור. אמת, החלטת בית משפט של פשיטת רגל לעניין צו כינוס היא בבחינת "צו בפשיטת רגל". אך ההחלטה נשוא ההליך, הגם שיש לה נגיעה עקיפה לביטולו של צו הכינוס, אינה נכנסת בגדר צו כינוס או כל צו אחר בו הניתן שעה שבית המשפט של פשיטת רגל מפעיל את הסמכות המיוחדת הנתונה לו על פי הפקודה . כל שיש בהחלטה הוא דחייה על הסף של בקשה להארכת מועד לביצוע החלטה קודמת של בית המשפט של פשיטת רגל. המדובר בהחלטה דיונית באופיה, אשר אין בה כל ציווי אופרטיבי או מימוש של הסמכות המיוחדת הנתונה לבית המשפט של פשיטת רגל. ככזו, המדובר בהחלטה הנמצאת במובהק מחוץ לתחום ההחלטות הנתונות לערעור בזכות לפי סעיף 182 לפקודה וחלים עליה דיני הערעור הרגילים. בהתאם לדינים אלה, ההחלטה אינה בגדר פסק דין כי אם "החלטה אחרת". ההחלטה עצמה לא סגרה את הליכי פשיטת הרגל, שנסתיימו כבר בפסק הדין מיום 10.3.2004 ובהמשך בהחלטה מיום 5.1.2006 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה במסגרת ניסיונות המערער לבטל אותן החלטות ולהחיות את ההליכים. ברי, כי לא ניתן לסווגה כפסק דין ולהגיש עליה ערעור בזכות.

הערעור שלפניי הוגש ללא קבלת רשות. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה ניתן להשיג על החלטת בית המשפט קמא רק בדרך של בקשת רשות לערער, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת. אין בכך כדי שלול מן המערער את האפשרות להגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער, אשר תידון כמקובל.