ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ. יגאל טמיר, עו"ד

בפניי בקשה להצטרף לערעור.

1.הערעור שבכותרת מופנה נגד פסק דין חלקי של בית משפט קמא, אשר הורה למערער, הוא המוסד לביטוח לאומי, להמציא למשיב 1, עו"ד טמיר, רשימת שמות של חברי קהילת הישראלים העבריים, הזכאים לכל סוגי הגימלאות ו/או הקיצבאות על ידי המוסד לביטוח לאומי, על כל ענפיו ומחלקותיו. כן נתבקש פירוט של כל הסכומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי לכל אחד מחברי הקהילה הזכאים כאמור.

2.בבית משפט קמא, היו 5 נתבעים. הנתבעים 1 – 3 היו אנשים פרטיים, המשתייכים לקהילת הישראלים העבריים. כן נתבעה, בנפרד, קהילת הישראלים העבריים. גם המוסד לביטוח לאומי היה נתבע בבית משפט קמא.

3.המבקשים להצטרף עתה הם חברים בקהילת הישראלים העבריים, 20 במספר. הם מיוצגים בידי באי כוחם של הנתבעים הפרטיים בבית משפט קמא. בבקשתם, טוענים המבקשים כי פסק הדין ניתן בהליך בו לא היו מיוצגים. מן הבקשה עולה, כי המבקשים מקבלים קצבאות שונות מאת המוסד לביטוח לאומי, וככאלה נכללים בסעד האופרטיבי שניתן בבית משפט קמא. בבקשה נטען, כי התביעה לבית משפט קמא הוגשה כנגד קהילת הישראלים העבריים, ולא נגד החברים בה, חרף העובדה שהקהילה אינה אישיות משפטית עצמאית. לטענת המבקשים, זכאותם לקצבאות שונות אינה נובעת בהכרח מהשתייכותם לקהילת הישראלים העבריים. הם רואים עצמם נפגעים מפסק הדין החלקי, הואיל ויש בו כדי לפגוע בפרטיותם, ומה גם שהדבר נעשה בלא שניתנה להם ההזדמנות, עובר למתן פסק הדין החלקי, להישמע. בבקשה מובהר גם, כי אי צירופם של המבקשים לערעור, יביא בהכרח לנקיטת צעדים משפטיים משל עצמם, בהם יבקשו הכרעה האם מן הראוי שפסק הדין החלקי יכלול גם פרטים הנוגעים להם, אף שעמדתם לא נשמעה בפני בית המשפט.

4.פסק הדין המנחה בשאלת צירופו של בעל דין בשלב הערעור, הוא פסק הדין בבש"א 3973/91 (ע"א 494/89) אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457. באותה פרשה נקבע מבחן משולש להכרעה בעניין זה, אשר זהו תוכנו:

"ראשית - האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש.

שנית, במידה וקיים סיכון כאמור - האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור.

שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה [6] הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צרוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת. נטל ההוכחה רובץ על מי שמבקש את הצירוף." (שם, בעמ' 463)

5.(א) נראה לי, כי על פי אמות מידה אלה, דין הבקשה שבפניי להתקבל. אין חולק, כי פסק הדין החלקי חל אף על המבקשים. המבקשים רשאים לראות עצמם נפגעים מפסק הדין החלקי, אשר מחייב את המוסד לביטוח לאומי למסור למשיב 1 פרטים שונים הנוגעים לעניינם. דחיית הערעור שבכותרת עלולה לפגוע בהם במישרין. זאת ועוד, קיימת אי בהירות האם עניינם מיוצג על ידי המשיבה 5 בערעור, היא קהילת הישראלים העבריים. בניגוד לטענת המשיב 1, ספק זה לא הוכרע, ולא מצאתי בקביעות הערכאה הקודמת עיגון לטענה כאילו נקבע שהמשיבה 5 הינה אישיות משפטית, המייצגת את כל חברי הקהילה. יוצא, כי קיימת, למצער, מחלוקת הטעונה הכרעה, בשאלה האם ניתנה למבקשים, אפשרות להציג את עמדתם בפני בית משפט קמא. ממילא, למבקשים טענה הראויה להתברר בשאלה האם אין בפסק הדין פגיעה בהם, הנובעת מהעדר הזדמנות כאמור להשמיע את טיעוניהם. התוצאה היא, כי הנדבך הראשון בשיקול הדעת מתקיים.

(ב) אשר לשאלה השנייה, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי ראוי גם ראוי שתוצאות ההכרעה בערעור יכבלו אף את המבקשים, שהם חלק מן הקהילה הנדונה. אמנם, המשיב 1 טוען כי היה ביד המבקשים להצטרף להליך בבית משפט קמא, ועל רקע זה יכולה לעלות שאלה האם אין ההכרעה בבית משפט קמא כובלת אותם. ברם, המשיב 1 לא הניח תשתית מספקת לתמיכה בטענה זו. על יסוד החומר שבפניי, לא אוכל לקבוע כי המבקשים ידעו על ההליך בבית משפט קמא. זאת ועוד, יש לזכור כי אף מי שהיו נתבעים בבית משפט קמא טוענים כי לא ניתנה להם ההזדמנות לטעון עובר למתן פסק הדין החלקי. במצב זה, איני סבור כי אוכל לקבוע, בוודאי בשלב מקדמי זה, כי בלא צירופם של המבקשים יהיו אלה כבולים בהכרעת בית המשפט. אף מבחינה זו, יש טעם בצירוף המבוקש.

(ג) אשר לצלע השלישית של המבחן, הרי שההליך בבית משפט זה שריר וקיים. עיון בטענות המבקשים מעלה, כי צירוף המבקשים להליך אינו צפוי להכביד עליו הכבדה יתרה, ביחס למחלוקות העולות לכאורה על פני השטח בשלב הנוכחי. לעומת זאת, אי צירופם של המבקשים עלול להביא צורך בהליך נפרד מטעמם, לצורך הכרעה בשאלות הנוגעות לתחולת פסק הדין החלקי על עניינם. בכך אין כל תועלת דיונית, כי אם ההיפך מכך.

בחנתי גם בהקשר זה את טענת המשיב, כאילו היה ביד המבקשים להצטרף להליך בבית משפט קמא, ומטעם זה אין להעתר לבקשה הנוכחית. אכן, בפסיקה הועלתה האפשרות להצטרף להליך בהיותו בערכאה הדיונית כשיקול כבד משקל שלא להעתר לבקשה להצטרף במסגרת של ערעור, וזאת במסגרת שיקולי היעילות הצריכים לעניין (ראו רע"א 3093/92 וידרשל נ' שניר,

תקדין עליון 92(3) 1880). עם זאת, אין שיקול זה בעל משקל במקרה שבפניי. מתגובת המבקשים עולה, כי לא ידעו על ההליכים בבית משפט קמא עובר למתן פסק הדין. כאמור, המשיב 1 אינו מניח תשתית מספקת לטענתו לעניין זה. זאת ועוד, מתברר גם כי המשיב התנגד בבית משפט קמא לצירוף אחד החברים בקהילת הישראלים העבריים להליך בבית משפט קמא, מטעמים של יעילות הדיון ושל שליטת המשיב על זהות הנתבעים בהליך. במצב זה, קשה לייחס משקל רב לטענה כי יש לדחות את הבקשה שבפניי בשל האפשרות להצטרף להליך בבית משפט קמא.

סופם של דברים, הבקשה מתקבלת. המבקשים יצורפו לערעור שבכותרת. דבר ייצוגם בידי עורכי הדין דרורי ורוזנברג יירשם. אין הוצאות בבקשה זו.