עע"מ 259/05 דוד שי נ. עירית נצרת עלית

לפניי בקשה להצטרפות לערעור.

1.

הערעור נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, אשר דחה את עתירת המערערים לקבוע כי הם פטורים מתשלום ארנונה על נכסים עסקיים, וזאת מכוח חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) התשי"ג-1953 ובשל היות מערער 1 נפגע מלחמה הזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"ט-1949. המבקש מעוניין להצטרף כצד לתיק הערעור. לדבריו, יש לו עניין בערעור בהיותו בעל עסק ונכה צה"ל הנמצא בסיטואציה דומה לזו של המערערים. הוא טוען כי בהסתמך על פסק הדין נשוא הערעור סרבה לאחרונה עיריית אילת לפטור אותו מארנונה. מאחר שלמבקש השגות על פסק הדין, הוא מבקש להצטרף כמערער נוסף.

2.

אומר מיד כי אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש אינו צד ישיר לסכסוך בין המערערים לבין המשיבה, עיריית נצרת עלית. זכות הערעור אינה זכות קנויה והיא קיימת רק אם וככול שהוענקה על ידי המחוקק. אכן, גם כאשר פלוני לא היה בעל דין פורמלי בערכאה הדיונית, הוכרה זכותו לערער אם נפגעה זכות הופלדיאנית שלו (ראו, בש"פ 658/88 מחמוד סארי חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670). המבקש טוען כי הוא נפגע מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בשל אימוץ קביעותיו על ידי עיריית אילת. בטענה זו אין די כדי להקנות למבקש זכות ערעור על פסק דין. זאת גם בהנחה כי המבקש אכן ייפגע אם פסק הדין דלמטה יוותר על כנו. פסק הדין אינו מטיל חבות ישירה של ארנונה על המבקש והמשיבה אינה בעלת ריבו. על כן המבקש אינו בעל דין נכון או נדרש בהליך. ההלכה בעניין זה היא כי פגיעה באינטרס גרידא אינה יכולה כשלעצמה להקנות לנפגע זכות ערעור (בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום , פ"ד נב(3) 721, 742). המבחן שהותווה לעניין זה, הוא האם פסק הדין שבמחלוקת "...שינה את מערך הזכויות שהיו נתונות לעותר או החובות שחלו עליו עובר לנתינתו" (שם, שם). בענייננו, פסק-הדין, כשלעצמו, לא חל עליו במישרין ולא שינה את מערך הזכויות שהיו נתונות למבקש ביחסיו עם עיריית אילת, עובר לנתינתו של פסק הדין. נמצא, כי לא נפגעה זכות הופלדיאנית של המבקש, באופן המקנה לו זכות ערעור. אמנם, אין מחלוקת כי לתוצאה הפוטנציאלית נודעת חשיבות תקדימית רבה, הן ברמה העקרונית והן ברמה הפרקטית. אך בכך בלבד אין די על מנת לצרפו להליך לא לו.

יש לזכור בהקשר זה כי גם אם הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא יידחה, אין המבקש כבול בהכרעה זו, והוא רשאי לברר את מעמדו וזכויותיו מול עיריית אילת בערכאות המתאימות.

3.

יצוין, כי המבקש אינו טוען למעמד ציבורי של "ידיד בית המשפט" ואינו מצביע על אינטרס או מומחיות מיוחדים שהוא מייצג. ככל שהוא מבקש להצטרף כעין מערער "ציבורי" אין לכך מקום. יש מקום לשקול הצטרפותו של בעל דין "ציבורי" אם מתוך בקשתו נראה כי הוא מוסיף לעמדת הצד אליו הוא מבקש להצטרף (ראו, בג"צ 5368/96 ח"כ פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 364). "בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך בו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, ניסיונו והייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך" (מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 529). הבקשה שלפניי אינה מציגה תשתית שעל פיה ניתן לשקול את התועלת הצפויה מצירופו של המבקש, את האינטרס שאותו הוא מייצג ואת יכולתו להציג נאמנה את הסוגיות המשפטיות שעל הפרק. משכך, לא שוכנעתי כי בצירוף המבקש להליך יש כדי לתרום תרומה משמעותית לדיון עצמו ולאינטרס הציבורי. אין בידי לקבוע כי יש לו עדיפות, מבחינת משאביו או תחום מומחיותו, על בעלי הדין המקוריים להליך, אשר תביא לתרומה ייחודית לבירור הסוגיות שבמחלוקת. יש לזכור כי צירפו של המבקש להליך יסרבל את הדיון ויכביד עליו שלא לצורך, במיוחד בשים לב לשלב המתקדם בו מצוי הדיון בערעור. נמצא, כי צירופו של המבקש להליך אינו מקנה ערך מוסף לבירור המחלוקות נשוא הערעור, שעשוי להצדיק היעתרות לבקשה תוך פגיעה ביעילות ובסדר הדיון.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשו עמדות בעלי הדין, איני עושה צו להוצאות.