עע"מ 3863/16 אלייד נדל"ן בע"מ נ. עיריית חיפה

1.בפניי בקשת המשיבה להורות על מחיקת הערעור ולחלופין על תיקון הודעת הערעור, וזאת משני טעמים: האחד, עריכת הודעת הערעור באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ); והשני, המערערת הפנתה בהודעת הערעור לראיה חדשה שלא הוצגה בערכאה הדיונית - כתב תשובה שהגישה המשיבה בהליך אחר - ואף כללה ציטוט ממנו. המשיבה הדגישה בהקשר זה כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא התיר למערערת לצטט מתוך אותו כתב תשובה בדיון שנערך בפניו.

המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה היקף הודעת הערעור סביר בהתחשב באופי ההליך ובמורכבות הטענות, ועוד היא טוענת כי הציטוט מתוך כתב התשובה אותו הגישה המשיבה בהליך אחר - עליו נודע למבקשת לטענתה לאחר שהגישה עתירה מתוקנת - מלמד כי באותו הליך נקטה המשיבה בעמדה הפוכה מזו שבה נקטה בעניינה שלה, וראוי שעמדתה זו תובא בפני בית המשפט, בפרט משמדובר ברשות ציבורית. בנסיבות אלו, כך נטען, מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, ודי בכך כדי לדחותה. לחלופין עותרת המערערת להתיר לה להציג את עמדת המשיבה בכתב התשובה דנן, וזאת על מנת להגיע לחקר האמת.

2.לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה.

ראשית לטענה לפיה הודעת הערעור ערוכה שלא בהתאם להוראת תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי. לאחר עיון בפסק הדין, בהודעת הערעור ובטיעוני הצדדים, סבורני כי מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי להתערב התערבות מקדמית בכתב טענות מטעם אחד הצדדים להליך (וממילא אין כל מקום לנקוט בסעד הקיצוני שהתבקש - מחיקת הערעור). אעיר כי לא נעלם מעיני שניתן היה לערוך את הודעת הערעור אחרת ואף נראה כי ראוי היה לכלול בה פחות ציטוטים, אולם איני סבורה כי זהו המקרה המצדיק לנקוט בסמכות להורות על תיקון הודעת הערעור.

לעומת זאת את ההסבר אותו סיפקה המערערת לכך שהפנתה בהודעת הערעור לראיה שלא הוגשה בערכאה הדיונית לא ניתן לקבל. הכללים בעניין זה ברורים וידועים, ולפיהם אין להציג בערכאת הערעור ראיות שלא הוצגו בערכאה הדיונית, אלא אם ניתן היתר לכך מערכאת הערעור, וכל עוד לא ניתן היתר כאמור אין להפנות לאותן ראיות בסיכומים או בהודעת הערעור (ראו: הוראות תקנות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; הנחיה 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010; ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת

(3.4.2014); ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים (9.4.2014)). לא מצאתי בטיעוני המערערת כל הצדקה לסטות מהוראות הדין והפסיקה בעניין זה.

בהקשר זה אדגיש כי את טענת המערערת לפיה ראוי להציג את הראיה שבמחלוקת (כתב בי-דין שהוגש בהליך אחר) באפשרותה להעלות במסגרת בקשה להוספת ראיה. עוד אדגיש כי המערערת היתה רשאית להשיג על החלטת הביניים אליה הפנתה המשיבה, ואשר על פי הטענה לא התירה למערערת לצטט מתוך כתב התשובה דנן, אך נראה כי בחרה שלא לכלול השגה בעניין במסגרת הודעת הערעור שהגישה.

3.סיכומם של דברים - הבקשה מתקבלת בחלקה. המזכירות תשיב למערערת את הודעת הערעור וזו תגיש - בתוך עשרה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיה (ימי הפגרה יבואו במניין) - הודעת ערעור מתוקנת אשר אינה כוללת הפניה לראיות אשר לא הוצגו בערכאה קמא.

כאמור המערערת עתרה לחלופין להתיר לה להציג את עמדת המשיבה בהליך אליו הפנתה, ולמען הסדר הטוב תוגש על ידה - בתוך המועד האמור - בקשה מסודרת להוספת ראיה.

המשיבה תגיש תגובה מטעמה לבקשה להוספת ראיה בתוך 14 ימים ממועד הגשתה (ימי הפגרה יבואו במניין).

הבקשה והתגובה תובאנה בפני הרכב השופטים אשר יישב בדין.

משהתקבלה הבקשה בחלקה בלבד, לא ייעשה צו להוצאות.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.