פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
3693/15 - ט"ו
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערים:
1.
יוסי לנגוצקי
2. תמר חיפושי נפט בע"מ
3. ל.י.א. חיפושים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת
2. ליגד רוטלי
3. איתן אייזנברג
4. מדינת ישראל משרד התשתיות הממונה על ענייני הנפט
בקשה להוצאת ראיה ולמחיקת סיכומים
החלטה
1.לפניי בקשת המערערים, הם המשיבים בערעור שכנגד, להורות על הוצאת מסמך אשר צורף כנספח מש/3 לתיק המוצגים מטעם המשיבים, הם המערערים שכנגד, ועל מחיקת סעיף מסוים בסיכומי המשיבים המתייחס למסמך זה (סעיף 29 לסיכומי המשיבים). המשיבים מתנגדים לבקשה.
2.הערעור והערעור שכנגד מופנים כנגד גובה סכומי ההוצאות אשר נפסקו לטובת המשיבים במסגרת פסק דין משלים מיום 23.3.2015. המסמך אשר מתבקשת הוצאתו הוא כתבה עיתונאית אשר פורסמה ביום 11.5.2015, לאחר
מתן פסק הדין המשלים, הכוללת ציטוט מסוים מטעם בא כוח המערערים, עו"ד שגב, לעניין היקף שכר הטרחה בהליך אחר אשר לטענת המשיבים קשור לתובענה מושא ערעור זה (להלן: הכתבה ).
3.מטבע הדברים, המשיבים אינם חולקים על העובדה שהמסמך לא הוגש כדין כראיה במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי. עם זאת, לטענתם בקשת המערערים נגועה בשיהוי ובנסיבות אלה יש לראות את המערערים כמי שהסכימו להגשת הכתבה במסגרת הערעור. כך, מן הטעם שציטוט מהכתבה נכלל כבר בכתב הערעור שכנגד, אשר הוגש ביום 28.6.2015 (סעיף 39 לכתב הערעור שכנגד). המשיבים ממשיכים וטוענים כי הכתבה רלוונטית לעניין וכי התנגדות המערערים להגשת הכתבה נגועה בחוסר תום לב וזאת מאחר שדברי עו"ד שגב המצוטטים בכתבה נאמרו "ביודעין ובמכון במטרה שזו תפורסם ... ותמצא דרכה לידיעת הכלל..." (סעיף 15 לתגובת המשיבים). לחלופין מבקשים הם רשות, בדיעבד, לצירוף הכתבה כראיה נוספת.
4.כידוע, הכלל הוא כי בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול מסמכים אשר התקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית, או לחלופין התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור ( תקנות 437(א) ו- 457(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , הת שמ"ד-1984. ראו למשל, ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986 ); ע"א 1645/15
אדלר נ' לבנת (21.6.2015); ע"א 7094/09
ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (15.11.2010); ע"א 691/15 פרברי נ' אסולין (10.8.2016). לעניין האיסור על התייחסות לראיות נוספות בגדר הסיכומים כל עוד לא הותרה הגשתן ראו, הנחיה 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010)).
5.בענייננו אין כאמור מחלוקת כי הכתבה לא הוגשה כראיה לערכאה הדיונית, ומשכך לא היו המשיבים רשאים לצרפה לתיק המוצגים מטעמם ואף לא היו רשאים להתייחס למידע הכלול בה בגדר סיכומיהם. אין בטענות בדבר מידת הרלוונטיות של הכתבה כדי להתגבר על הוראות הדין המפורשות בעניין זה, ובנסיבות העניין אף לא מצאתי ממש בטענת המשיבים לפיה עמדתם של המערערים בנוגע להגשת הכתבה נגועה בחוסר תום לב.
6.לעניין עיתוי הגשת הבקשה שלפניי: אכן, ראוי היה כי המערערים יקדימו ויטענו כנגד הכללת ציטוט מן הכתבה בגדר הודעת הערעור שכנגד. ודוק: האיסור על התייחסות לראיות אשר לא התקבלו כדין כראיה על ידי הערכאה הדיונית משתרע גם על הודעת הערעור, כך שהמשיבים לא היו רשאים לכלול את הציטוט במסגרת הודעת הערעור שכנגד מטעמם (ע"א 1341/16 אמסטרדמסקי נ' אייכל ( 22.5.2016); ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת
(3.4.2014); עע"מ 3863/16 אלייד נדלן בע"מ נ' עיריית חיפה (20.7.2016)). עם זאת, איני סבור כי נתון זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה שלפניי, ואסביר.
הכלל שלפיו בעל דין בהליך ערעורי אינו רשאי לצרף לתיק המוצגים מטעמו ראיה שלא הוצגה בפני הערכאה הדיונית, או להתייחס לראיה כאמור בגדר כתבי בי הדין מטעמו, מבלי שניתנה לו רשות לכך מאת ערכאת הערעור, "נועד לתחום את מסגרת הדיון העומד להכרעת ערכאת הערעור לזו שעמדה בפני הערכאה הדיונית, אלא אם מתקיימים חריגים וניתנה רשות מפורשת להצגת ראיה חדשה" (עע"מ 3154/13 לאופר תעופה-גהי בע"מ נ' אירוהנדלינג בע"מ
(8.7.2013)). ואכן, "...גם מקום בו ניתנת הסכמת כל בעלי הדין להליך לצירופה של ראיה חדשה מובאת הבקשה בפני ההרכב על מנת שיבחן על פי שיקול דעתו האם יש מקום לאפשר את הרחבת היריעה" ( שם ). יוצא איפוא, כי אפילו ניתן היה לראות בהשתהותם של המערערים משום הסכמה משתמעת להכללת הכתבה כראיה נוספת במסגרת ההליך, לא היה בכך כדי להכשיר את התנהלותם הדיונית של המשיבים. אף אין מקום לקבל כי התנהלות דיונית אחת העומדת בניגוד לכללים (הכללת ציטוט מן הכתבה בכתב הערעור שכנגד) תשמש להכשיר התנהלות דיונית נוספת העומדת אף היא בניגוד לכללים (צירוף הכתבה לתיק המוצגים ואזכורה בגדר הסיכומים).
למען שלמות התמונה אבהיר, כי אין בדבריי האמורים כדי להוביל למסקנה לפיה טענת שיהוי לעולם לא תצדיק דחייה של בקשה להוצאת מוצג אשר הוגש שלא כדין או למחיקת סעיפים המתייחסים לראיה נוספת. כך למשל, כאשר בקשה כאמור מוגשת בסמוך מאד למועד הדיון באופן אשר עלול להביא לדחייתו או לסרבולו הממשי, ייתכן כי ראוי יהיה לדחותה מטעם זה.
7.לא נעלמה מעיניי בקשתם החלופית של המשיבים להתיר בדיעבד את הגשת הכתבה כראיה נוספת. ואולם, על פי המקובל בבית משפט זה בקשות להוספת ראיות נדונות על ידי המותב הדן בערעור עצמו, וזאת במועד הדיון. ככל שהמשיבים עומדים על דעתם כי יש מקום להגיש את הכתבה כראיה נוספת, עליהם להגיש בקשה מתאימה לכך בהתאם להוראות הדין החלות בעניין.
8.התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. נוכח מסקנתי כי יש להורות על הוצאת הכתבה מתיק המוצגים של המשיבים ועל מחיקת ההתייחסות אליה במסגרת סיכומי המשיבים, הגיונם של דברים מחייב להורות גם על מחיקת הציטוט מן הכתבה המופיע בהודעת הערעור שכנגד (וזאת אף שהדבר לא התבקש).
אשר על כן, המזכירות תשיב למשיבים את הודעת הערעור שכנגד, את הסיכומים ואת תיק המוצגים מטעמם, והם יגישו - עד ליום 12.12.2016 - הודעת ערעור שכנגד מתוקנת וכן סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן בהתאם לאמור לעיל. המועד להגשת סיכומי התשובה מוארך עד ליום 29.12.2016. נוכח השתהותם של המערערים כמפורט לעיל, ומטעם זה בלבד, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לטובתם בגין בקשה זו .
ניתנה היום, ה' בכסלו
התשע"ז (5.12.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם