עע"מ 3881/09 פלוני נ. משרד הפנים

1.

בפניי בקשה להורות על מתן אשרת כניסה לאשת המבקש לישראל ושהייה בה עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ש' ברוש). בנוסף, עותר המבקש לעיכוב ביצוע סכום ההוצאות שהושת עליו במסגרת פסק הדין, על סך של 25,000 ₪.

2.

המבקש, יליד 1953, הוא אזרח ישראלי אשר נישא לאזרחית אוקראינית ושמה סבטלנה בנישואין אזרחיים באוקראינה בנובמבר 2007. ביום 27.2.2008 הגישו המבקש וסבטלנה בקשה למתן מעמד של בן-זוג בהתאם לנוהל. הבקשה נדחתה על ידי המשיב מפני שסבטלנה נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2000 בדרכון מזויף, שהתה שלא כחוק ונתפסה וגורשה מהארץ. לאחר מכן נכנסה שוב לישראל לאחר שנישאה לישראלי בנשואים פיקטיביים, שהתה בארץ ללא אשרה, נתפסה וגורשה. בפעם השלישית נכנסה שוב בדרכון מזויף, שהתה ללא אשרה, נתפסה וגורשה מן הארץ.

המבקש עתר נגד החלטת המשיב בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בטענה שיש לאפשר לבת זוגו להסדיר מעמדה בהתאם לנוהל. בין היתר, טען כי אין כל מחלוקת בדבר עצם חוקיות אקט הנישואין בין בני הזוג וכי לא יכול להיות כל ספק בדבר כנות הקשר בין השניים. כמו כן טען העותר כי שלילת כניסתה של סבטלנה היא קיצונית ובלתי סבירה ופוגעת בזכות היסוד של המבקש לקיים חיי משפחה עם אשתו. מנגד, טען המשיב כי ההחלטה היא סבירה ואינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט. המשיב הטעים כי העתירה הוגשה בהיעדר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים על רקע כניסותיה הקודמות לישראל שלא כדין, המגלה כי בת הזוג אינה מכבדת את רשויות החוק בישראל ומזלזלת בהן באופן בוטה.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את העתירה. בפסק הדין, עמד בית המשפט על שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב בסוגיית מתן מעמד. בית המשפט הדגיש את העובדות העומדות בבסיס החלטתו של המשיב, לפיהן נכנסה אשתו של המבקש לישראל שלוש פעמים בדרכונים מזויפים; עסקה בזנות; שהתה בארץ באורח בלתי חוקי עד אשר הורחקה על ידי שלטונות ההגירה; ונישאה בנישואין פיקטיביים לאזרח ישראל, ככל הנראה כדי לזכות במעמד בישראל. בנסיבות הללו, קבע בית המשפט, פעל המשיב כמתחייב ממנו, במסגרת שיקול דעתו וכאמון על האינטרס הציבורי. כן קבע בית המשפט כי המבקש לא גילה בעתירתו את כל העובדות הרלוונטיות לה, וסבטלנה לא חשפה בשימוע שנערך לה את עיסוקה בזנות, וגם מטעמים אלה מצא לנכון לדחות את העתירה. בית המשפט הטיל על המבקש לשלם למשיב הוצאות עתירה ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪.

מכאן הבקשות שבפניי.

3.

בבקשה להתרת כניסתה של סבטלנה לישראל, מסביר המבקש כי הוא חפץ להיות במחיצתה, היות שהיא אשתו. לדבריו, אפשרויותיו לטוס ולבקר את סבטלנה הן מוגבלות, בשל היותו שכיר. עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מפני שלא ייגרם למשיב כל נזק במידה ובת זוגו של המבקש תיכנס לישראל ותשהה בה עד למתן פסק דין בערעור שהוגש. המבקש מפרט את תכיפות הקשר בינו לבין סבטלנה, ובין היתר מצביע הוא על הקשר היומיומי הרצוף בין השניים ועל עברם המשותף.

המבקש מאמת כי אכן מספר פרטים עובדתיים הושמטו מן העתירה שהגיש, ואולם זאת מפני שהוא וסבטלנה נתונים לאיום מצידם של סוחרי נשים שהביאו את סבטלנה לישראל, המקים חשש לחייהם ולחיי בני משפחתה של סבטלנה באוקראינה. על כן, לדבריו, הוגשה גם בקשה להתרת הוספת ראיות נוספות בהליך הערעור. המבקש טוען כי סבטלנה לא הסתירה מידע בחקירותיה, וסיפרה כי בעבר הייתה בישראל במעמד של שוהה בלתי חוקית וגורשה מישראל. עוד גורס המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש הם טובים, שכן הוא מנהל קשר נישואין כן ואמיתי עם בת זוגתו. באשר לסכום ההוצאות שהושת עליו על-ידי בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי הסכום הוא גבוה ביותר בהתחשב בכך ששכרו עומד על 7,000 ₪ לחודש ושכר הדירה בה הוא מתגורר עומד על 2,800 ₪ בחודש. מנגד, טוען המבקש, לא ייגרם למשיב כל נזק באם יעוכב פסק הדין וההוצאות ייגבו לאחר מתן פסק דין בערעורו של המבקש.

4.

בחנתי את הבקשות על נספחיהן והגעתי למסקנה כי דינן להידחות. ראשית, באשר לבקשה למתן היתר כניסה לאשת המבקש. על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (עע"מ 3456/08 סריקמאר נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 22.5.2008)) . נפסק בבית משפט זה, כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני למניעת הרחקה מישראל איננו בלתי הפיך, מן הטעם שבמידה ויזכה המערער בערעורו יוכל הוא לשוב ארצה (ראו: עע"ם 549/08 שנגן נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 18.2.2008)). קל וחומר כאשר עסקינן בהיתר כניסה לישראל של אדם אשר נמצא מחוצה לה. הלכה היא כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, והיענות לבקשה זו הינה מוגבלת למקרים חריגים, בהם נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר (ראו: רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.12.2005)). אשת המבקש עזבה את ישראל לאחר שנעצרה בגין שהייה בלתי חוקית, והשניים, כך על-פי המבקש, נפגשים מספר פעמים בשנה בחו"ל. אכן, המבקש מעוניין לבלות את זמנו במחיצת בת זוגו בישראל, אולם אין זאת בגדר אותן נסיבות חריגות אשר יצדיקו מתן הוראה בדבר היתר כניסה, והרי אם יתקבל ערעורו של המבקש, תוכל אשתו להיכנס לישראל ללא קושי.

בנוסף לכך שאין מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש, התרשמתי כי סיכויי הערעור, ואיני קובעת מסמרות בדבר, אינם גבוהים. כידוע, הסמכות ליתן אזרחות ישראלית מכוח חוק האזרחות, תשי"ב – 1952, מוקנית לשר הפנים והלכה היא כי בבואו להפעיל את סמכותו זו נתון לשר שיקול דעת רחב (ראו: בג"צ 8648/97 סטמקה נ' משרד הפנים , פ"ד נג (2) 728 (1999); בג"צ 7187/06 רושקו נ' נשרד הפנים (לא פורסם, 1.3.2007)). בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של המשיב שלא ליתן לסבטלנה מעמד בישראל הינה סבירה וראויה ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. יש לזכור כי בקשתה של אשת המבקש למתן מעמד נדחתה על רקע ניסיונות חוזרים ונשנים לשהות בישראל שלא כדין, ותוך התנהלות אשר הוגדרה על ידי בית המשפט המחוזי כמבטאת זלזול מופגן ובוטה בחוקי המדינה. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי סיכוייו של המערער לזכות בערעורו הינם גבוהים במידה המצדיקה מתן סעד זמני. מטעם זה גם לא מצאתי לנכון לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש.

לפיכך הבקשות נדחות. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.