עע"מ 4767/10דרור עזרא נ. ועדת הערר לתכנון ולבניה - מחוז מרכז

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ר' רונן). בפסק הדין נדחתה עתירה שהגישו המבקשות נגד היתר לבנייה של מעלית וגשרון בטיילת בהרצליה.

2.

ההליך בערכאה דלמטה נסב על היתר לפיתוח טיילת חוף בעיר הרצליה. המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, אישרה הקמת מעלית גישה לאנשים בעלי מוגבלויות ממפלס הרחוב אל החוף וכן הקמת גשרון להולכי רגל. המבקש 1 הגיש ערר על החלטה זו. ביום 15.12.2008 נדחה הערר על ידי המשיבה 1, ועדת הערר לתכנון ולבניה במחוז ת"א. ביום 1.2.2009 עתר המבקש 1, יחד עם המבקשת 2, מפלגת הירוקים, לבית המשפט המחוזי נגד החלטה זו. יצוין, כי במסגרת ההליכים חזרו בהן המשיבות מההחלטה להקים גשרון להולכי רגל בטיילת, כך שעיקר הדיון בבית המשפט המחוזי נגע לשאלת הקמת מעלית הגישה וכן לשאלת התאמת התוכניות להוראות חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 ולהוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 12.5.2010 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי סבר, כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשתה והיעדר זכות עמידה למבקשת 2. זאת ועוד, לגופם של דברים נמצא, כי לא נפל פגם בהחלטות גורמי התכנון בקשר עם הקמת המעלית בחוף. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין וכן בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שלפניי. בגדרי הבקשה עותרים המבקשים כי יינתן סעד זמני האוסר על התקנת המעלית או הפעלתה; סעד זמני האוסר על השכרת מבנים מסחריים בחוף והכנה או פרסום של מכרזים בקשר לכך; וכן סעד זמני האוסר על חסימת הגישה הקיימת לנכים בחוף. כמו כן מבוקש לעכב ביצוע של החיוב הכספי שהושת על המבקשים עם דחיית העתירה, 30,000 ש"ח לזכות המשיבה 1 וסכום זהה לזכות המשיבות 3-2 (בצירוף מע"מ).

3.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה בדבר מתן סעד זמני בתקופת הערעור הינה פרי איזון בין שני שיקולים עיקריים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. בדרך כלל, השיקול העיקרי מבין השניים הוא שיקול מאזן הנוחות. זאת, שכן לשיטתי שאלת סיכויי הערעור הינה בעלת משקל אך במקרים בהם קיים על פני הדברים סיכוי של ממש לקבלת הערעור או במקרים בהם אין בערעור ממש. ענייננו אינו נופל לגדר מקרים אלה. בנסיבות העניין, בחינתו של שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת דחיית הבקשה. במסגרת הבקשה מציינים המבקשים, כי הקמת המבנה בו צפויה לקום המעלית עומדת בפני סיום. עם זאת, מבקשים הם לאסור על הפעלתה של המעלית או על השימוש בה. המבקשים לא הצליחו להראות מהו הנזק אשר ייגרם כתוצאה מהפעלת המעלית עד להכרעה בערעור. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהמעלית נועדה להקל על הציבור בכלל, ואנשים בעלי מוגבלויות בפרט, להגיע אל החוף. טענתם העיקרית של המבקשים בהקשר זה הינה, כי הפעלת המעלית תוביל לחסימת דרך הגישה המשמשת היום להגעה לחוף המכונה "חוף הנכים". ואולם, מתגובת המשיבות 3-2 לבקשה עולה, כי אין כל קשר בין הקמת המעלית לבין חסימת הגישה הקיימת ל"חוף הנכים". המשיבות מציינות אומנם, כי הגישה הקיימת לחוף צפויה להיחסם באופן זמני. ואולם, החסימה תתבצע בעקבות עבודות אחרות המתבצעות במקום. משאלו פני הדברים, לא נמצא טעם המצדיק מתן סעד זמני. עוד יוער, כי המבקשים אף עתרו לקבלת סעד זמני הנוגע להשכרת מבנים מסחריים באזור הטיילת. ואולם, סוגיה זו לא נדונה כלל על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, אין מקום להיענות לבקשה למתן סעד זמני לעניין זה.

4.

אשר לבקשה לעכב ביצוע של החיוב הכספי באשר להוצאות משפט: לא מצאתי כל בסיס להיעתר לבקשה בעניין זה. מדובר בחיוב כספי שהכלל לגביו הוא שאין להורות על עיכוב ביצועו בשל הגשת ערעור, אלא במקרים חריגים. במקרה דנא לא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ביצוע.

5.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו, ביחד ולחוד, בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבה 1 ובסכום זהה לטובת המשיבות 3-2.