החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

עע"מ 478/19 אשרף אבו אלזלף נ. חסן אסד

ניתן ביום

בקצרה

תכנון ובנייה · עיכוב ביצוע פסק דין בעניין היתר בנייהבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת ערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שדחה עתירה לביטול היתר בנייה. נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן הנזק למשיבים מעיכוב השלמת הבנייה עלול להיות גדול, ומדובר בנזק שניתן להשיב ממנו את המצב. הבקשה נדחתה והמבקש חויב בהוצאות.

העובדות

המבקש והמשיב 1 הם בעלי חלקות שכנות, וכרתו הסכם תנאי בנייה. המשיב 2 קיבל מהוועדה המקומית היתר בנייה, והמבקש עתר לביטולו ונדחה. המבקש ביקש עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, והמשיבים טענו כי עבודות הבנייה בשלבי סיום.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים שדחה עתירה לביטול היתר בנייה?
  2. 2.האם מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין, לרבות סיכויי הערעור ומאזן הנוחות?

הלכות

  1. 1

    על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובין התנאים מתקיימת מקבילית כוחות

    ״הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פסק דין המטיל חיוב כספי, לרבות הוצאות, יעוכב רק במקרים חריגים שבהם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש

    ״פסק דין המטיל חיוב כספי, לרבות הוצאות, יעוכב רק במקרים חריגים שבהם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • היתר בניה
  • סיכויי הערעור
  • מאזן הנוחות
  • מקבילית כוחות
  • הוצאות
  • ניקיון כפיים
  • סעד זמני

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

עע"מ

478/19 -

ג'

לפני:

כבוד השופט י' אלרון

המבקש:

אשרף אבו אלזלף

נ ג ד

המשיבים:

1. חסן אסד

2. ארנס אסד

3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה -

רכס הכרמל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה

ב-עת"מ 66802-07-18 מיום 31.12.2018 שניתן על ידי כב' השופטת ב' טאובר

בשם המבקש:

עו"ד רמי חלבי

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד כמיל טרודי

בשם המשיבה 3:

עו"ד שקיב [שכיב] עלי

החלטה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים (השופטת ב' טאובר ) בעת"מ 66802-07-18 מיום 31.12.2018, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לביטול היתר בניה שניתן למשיבים 1-2, אב ובנו (להלן: המשיבים ) על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה-רכס הכרמל (המשיבה 3; להלן: הוועדה המקומית ), וכן לסעד זמני שיתלה את תוקפו של היתר הבניה, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיב 1 הם בעליהם של שתי חלקות שכנות במועצה המקומית עוספיא. ביום 10.6.2013 כרתו השניים "הסכם תנאי בניה" (להלן: ההסכם ) ולפיו כל אחד מהם יתיר לאחר לבנות בקו הגבול שבין החלקות.

3.

המשיבים החלו לבנות בית מגורים ללא היתר בחלקת המשיב 1, תוך שאחד מקירותיו הוקם על גבול החלקות. המבקש טען כי המשיבים יצרו "פתחים וחלונות בקיר", כהגדרתו, באופן שסוטה מהוראות ההסכם, וביקש כי יקיימו את תנאיו. משלא נענה, פנה המבקש לוועדה המקומית על מנת שתורה על הפסקת העבודות במקום, וטען כי העבודות בוצעו ללא היתר, על תוואי דרך ציבורי.

ביום 13.11.2017 ניתן צו מינהלי מתוקף סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בגדרו הורתה הוועדה המקומית על הפסקת העבודות בשל "בניה ללא היתר עם גלישה לתוואי דרך", כלשון הצו.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה חוזית נגד המשיבים ביום 20.11.2017, אליה צורפה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשך עבודות הבניה. בית משפט השלום הורה על מתן צו מניעה זמני כמבוקש, וזאת בשים לב להוראות הצו המנהלי האוסרות ממילא על המשך ביצוע העבודות.

4.

בהמשך, פנה המשיב 2 לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר בניה, ובקשתו פורסמה בעיתונות על ידי הוועדה המקומית ביום 4.5.2018 לצורך הגשת התנגדויות. המבקש הגיש את התנגדותו לבקשה ביום 27.5.2018, ובחלוף יומיים נמסר לו מטעם הוועדה המקומית כי "ההתנגדות הוגשה שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק", וכי "הוועדה כבר החליטה בבקשת ההיתר, ואין מקום לשוב ולדון בהתנגדות".

5.

המבקש חשש כי בכוונת הוועדה המקומית ליתן את ההיתר כמבוקש, ומשכך הגיש לבית משפט השלום בחיפה בקשה למתן צו זמני שיורה לוועדה המקומית שלא להיעתר לבקשה למתן ההיתר. בתחילה הורה בית משפט השלום (השופטת כ' ג'דעון ) על מתן צו ארעי כאמור; אולם, לאחר דיון בבקשה הורה בית משפט השלום (השופט י' רטנר ) על ביטולו בשל חוסר סמכות עניינית.

6.

המבקש הגיש אפוא לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה למתן צו ביניים שיורה לוועדה המקומית שלא ליתן למשיבים היתר בניה. תחילה ניתן צו ארעי כמבוקש, אולם בהחלטה מיום 14.10.2018 בוטל הצו הארעי ובית המשפט דחה את הבקשה ליתן צו ביניים.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה אף היא בהחלטת בית משפט זה בבר"מ 7869/18 (השופט ע' פוגלמן ) מיום 6.11.2018.

7.

בין לבין, ביום 16.10.2018, נעתרה הוועדה המקומית לבקשת המשיב 2 למתן היתר בניה, וזאת בכפוף להתחייבותו כי יהרוס את חלקו של המבנה הממוקם בתוואי הדרך אם יידרש לכך.

8.

בעקבות זאת, המבקש תיקן את העתירה לבית המשפט וביקש בגדרה את ביטול ההיתר, תוך שטען כי "הוועדה המקומית לא פרסמה הקלות בגין בניית המבנה", וזאת על אף החריגה מתב"ע של מרכז כפר עוספיא (תב"ע מס' עד/106).

9.

העתירה נדחתה ביום 31.12.2018, תוך שנקבע כי בניגוד לטענות המבקש, הוועדה המקומית "פעלה לפרסום בקשת המשיבים לקבלת היתר תוך אישור הקלות להתנגדויות כמצוות סעיף 149 לחוק התכנון והבניה".

לצד זאת, נקבע כי אף אם היה ממש בטענות המבקש שלפיהן הבקשה לא פורסמה כראוי, הרי ש"התנהלות העותר [המבקש – י' א' ] לאורך כל הדרך הייתה רצופה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים" באופן המצדיק את דחיית עתירתו. בנסיבות אלו, חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.

10.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

11.

בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק "גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיבים", כהגדרתו, וזאת בין היתר בשל הליכי הוצאה לפועל שיינקטו נגדו.

12.

בהמשך, ובטרם הוגשו תגובות המשיבים, הגיש המבקש בקשה נוספת למתן צו ארעי שיורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, וטען כי המשיבים פועלים במרץ רב ומבצעים עבודות בניה קדחתניות בשטח החלקה, על מנת "ליצור עובדות מוגמרות בשטח" אשר לא יאפשרו את השבת המצב לקדמותו.

13.

המשיבים בתגובתם סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וטוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. זאת, בין היתר מאחר שהמבקש לא ציין בבקשתו כי ימים מספר לפני הגשתה דחתה ועדת הערר המחוזית בקשה דומה שהניח המבקש בפניה.

עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן היתר הבניה ניתן כחלק ממדיניותה של הוועדה המקומית להצר את תוואי הדרך ולאשר חריגות בניה סמוכות לו בכדי לצמצם את הבניה הבלתי חוקית באזור; וכן, כי חלק משמעותי מטענות המבקש עוסק בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

אשר ל"מאזן הנוחות", טוענים המשיבים כי עבודות הבנייה מצויות בשלבי סיום, ועל כן כל עיכוב בהשלמתן עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ל"מערכות אשר הותקנו בבית" אשר "חשופות לבלאי, לפגעי מזג האוויר, לוונדליזם, ולגניבות", כלשונם. עוד טוענים המשיבים כי המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי מקיום פסק הדין, ובפרט, לא הציג ראיות המבססות את טענתו לקושי בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו נגדו.

דיון והכרעה

14.

בהחלטתי מיום 22.1.2019 נעתרתי לבקשה ליתן למבקש צו ארעי שיורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף לכל החלטה שתינתן לאחר קבלת תגובות המשיבים לבקשה . אולם, משהוגשו תגובות המשיבים לבקשה, שוב איני סבור כי יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא.

15.

הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. בין שני תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור פחותים, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כבד יותר (עע"מ 3855/18 קשקוש נ' ועדת ערר מחוז צפון (10.6.2018)).

כמו כן נקבע כי פסק דין המטיל חיוב כספי, לרבות הוצאות, יעוכב רק במקרים חריגים שבהם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. זאת מאחר שעל דרך הכלל, הנזק שעלול להיגרם למבקש מביצוע פסק הדין אינו בלתי הפיך (ע"א 1581/17 רפאל נ' אביבי (24.7.2018)).

16.

מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, הרי שמצאתי טעם רב בטענות המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם. בניגוד לנטען בבקשה, לא שוכנעתי כי אם יוּתר למשיבים להשלים את עבודות הבניה בהתאם להיתר, עלול הדבר לסכל את הערעור. ככל שבסופו של הליך הערעור תתקבלנה טענותיו של המבקש, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ללא כל קושי של ממש, כפי שהתחייב המשיב 2 לעשות בהתאם לבקשת הוועדה המקומית.

אף טענותיו של המבקש באשר לקושי בתשלום ההוצאות שנפסקו נגדו לא נתמכו בראיות כלשהן, ואינן מצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין.

17.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 3,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה

היום, י"ב באדר א התשע"ט (17.2.2019).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

הלכות

  1. 1על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובין התנאים מתקיימת מקבילית כוחות
  2. 2פסק דין המטיל חיוב כספי, לרבות הוצאות, יעוכב רק במקרים חריגים שבהם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש