פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
6685/15 -
א'
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
עיריית תל אביב-יפו
נ ג ד
המשיבים:
1. אספיאדה בע"מ
2. אלי לב
3. דוד מורנו
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ת"צ 60430-01-12 שניתן ביום 9.8.2015 על
ידי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי
בשם המבקשת:
עו"ד גיא מונין
בשם המשיבים:
עו"ד שי אלמוג
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' אבניאלי ) מיום 9.8.2015, בגדרו התקבלה תובענה ייצוגית בדבר השבת הפרשי ארנונה שנגבו ביתר עקב סיווג מכוני קוסמטיקה כ"בניינים שאינן משמשים למגורים".
1.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי יש לסווג את מכוני הקוסמטיקה בתחומי העיר תל אביב-יפו כ"בתי מלאכה". בהתאם לקביעה זו חוייבה המבקשת להשיב לחברי הקבוצה המיוצגת את ההפרש בין הסכום ששולם לפי הסיווג השגוי לבין הסכום שצריך היה להיות משולם על פי הסיווג הנכון. בסך הכל מדובר בסכום המוערך בכ-6 מיליון ₪, שאמור להתחלק בין כ-400 מכוני קוסמטיקה שפעלו בעיר בתקופה הרלוונטית.
2.
בבקשה שלפניי נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, מכיוון שביצוע ההחזר הכספי כרוך בעלויות פרוצדורליות ניכרות לשם ביצוע התשלום, וככל שהערעור יתקבל, תידרש המבקשת להשקיע משאבים רבים נוספים בגביית הסכום ששולם. לטענת המבקשת, מצבה הכלכלי איתן ואין חשש שלא יהיה בידה לשלם לחברי הקבוצה, ככל שהערעור יידחה. המבקשת הוסיפה וטענה כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, ובין היתר נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בחוסר סמכות עניינית; כי נטל ההוכחה הוטל על המבקשת במקום על המשיבים; וכי גם לגופו של עניין שגה בית המשפט בקביעת הסיווג של מכוני הקוסמטיקה.
המשיבים התנגדו לבקשה לעיכוב ביצוע, וטענו כי סיכויי הערעור קלושים, מכיוון שפסק הדין ניתן במסגרת דיונית הולמת והגיע לתוצאה הנכונה. לעניין מאזן הנוחות טענו המשיבים כי ביצוע פסק הדין אינו דורש הליך מורכב, שכן אצל המבקשת קיים כבר סיווג של "מכוני יופי", וגם יתר הנתונים הרלוונטיים מצויים בידיה. לטענתם של המשיבים ניתן לעשות שימוש במנגנון של גביית הארנונה לשם זיכוי חברי הקבוצה, ובמקרה של קבלת הערעור ניתן יהיה לגבות את הסכום בחזרה באותה דרך.
4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ונתתי דעתי גם לפסיקה במקרים דומים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי וככלל הנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצוע במצבים מעין אלה (ע"א 8751/11 י. ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ נ' יובל איתי
(1.2.2012) ), אך נסיבות העניין מלמדות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. בפסק הדין חוייבה המבקשת להחזיר לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת, המונה מאות אנשים, את תשלומי היתר ששולמו על ידו. בנסיבות דומות למדי עיכב בית משפט זה את ביצועו של פסק דין, ושם הוסבר:
"המבקשות הן אלו הנדרשות לפתוח בהליך השבה כפי המצויין בפסק הדין, המחייב תשומות לא מעטות, וזאת על מנת להשיב סכום כסף בשיעור לא גדול לכל אחד מחברי הקבוצה. הנזק למבקשות עלול להיות רב, במידה ויזכו בערעוריהן, שכן הן עלולות להיתקל בקשיים להשבת הכספים מאת החייבים [...] מנגד, קשה לקבל את הטענה כי יגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נזק גדול מפאת דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בערעור" ( עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' עדי ליבוביץ (10.5.2015)).
במקרים נוספים שבהם נפסק פיצוי עבור קבוצה גדולה של תובעים ניתנו החלטות דומות (ע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ. מנחם פירט (23.3.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' שרה ישראלי (4.6.2013); ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' שמעון דבוש (14.11.2013)). בענייננו הקבוצה קטנה יותר בהשוואה למקרים שהוזכרו, והסכום שנפסק לזכות כל תובע הוא מעט גבוה יותר, אך שיקול זה עומד בעינו (לשלמות התמונה אציין כי נתתי דעתי גם להחלטה שונה שבמסגרתה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע, ב ע"א 7116/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' רפי יהודה (19.1.2015)). כמו כן מקובלת עליי טענתה של המבקשת כי מעמדה הפיננסי אינו מעורר חשש שהתשלום לא יבוצע במידה והערעור על פסק הדין יידחה. המסקנה היא כי הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תוביל למצב שבו תידרש השקעה ניכרת על מנת להשיב את הגלגל לאחור במקרה של קבלת הערעור, בעוד שהמשיבים לא טענו כי עיכוב הביצוע יגרום להם נזק של ממש.
כיוון שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, אינני רואה צורך להידרש לסיכויי הערעור.
5.
נוכח האמור, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום, ט"ו בחשון התשע"ו (28.10.2015).
ש ו פ ט