עע"מ 6830/19 יעקב כהן נ. עיריית תל אביב

לפנַי בקשה למתן "צווי ביניים" לעיכוב הליכים המתנהלים בתיק הוצאה לפועל מס' 01-18605-14-2 המתנהל נגד המבקש ולעיכוב ההליכים בתביעה נגד המבקש לפירוק שיתוף בת"א 8324-06-16, עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת, סגנית נשיא צ' צפת ) בעת"מ 10530-10-18 מיום 4.9.2019.

1.

המבקש הוא יורשו של המנוח ניסים כהן (להלן: החייב ), אשר נפטר ביום 22.7.2018. החייב הותיר אחריו חובות ארנונה בעיקר בגין החזקתו בעסק ברחוב לוינסקי בתל אביב בין השנים 2003-2000. המשיבה פעלה לגביית החוב מתוך עזבונו של החייב – מחצית מהזכויות בדירת מגורים בה התגורר ברחוב שז"ר בתל אביב (להלן: הדירה ) – אותה קיבל בירושה יחד עם המבקש. לאחר שנפטר החייב, חלקו בדירה הועבר על שם המבקש, כך שהוא זה אשר מחזיק כיום בכל הזכויות בדירה.

2.

בגין חוב הארנונה נפתח תיק הוצאה לפועל ומונה כונס נכסים על זכויות החייב בדירה. עוד טרם נפטר החייב, פעל כונס הנכסים לגבות את החוב ובמסגרת זו הגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

3.

ביום 4.10.2019 הגיש החייב עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בגדרה התבקש לקבוע כי חוב הארנונה התיישן ובהתאם לכך על המשיבה לחדול מהליכי הגבייה שנקטה נגד המנוח ובכלל זה הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. ביום 4.9.2019 נדחתה העתירה. ראשית, נקבע כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה. כמו כן, גם לגופו של עניין הוכח כי החייב היה המחזיק בעסק בגינו נצבר חוב הארנונה. עוד נדחתה טענת התיישנות החוב, משנמצא כי המשיבה פעלה נמרצות לצורך גבייתו.

4.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה למתן "צווי ביניים" שלפנַי. לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן בית המשפט המחוזי קבע קביעות עובדתיות שגויות, התעלם מראיות שונות המצביעות על כך שהחייב לא החזיק בנכס ושגה בהכרעתו לגבי התנהלות המשיבה. באשר למאזן הנוחות ציין המבקש כי אין בעיכוב הליכי הגבייה כדי לגרום נזק למשיבה, אשר אוחזת בנכס להבטחת החוב. זאת בעוד שמכירת הדירה על ידי כונס הנכסים תגרום לנזק בלתי הפיך למבקש.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

5.

הלכה היא, כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין כשלעצמו כדי לעכב את ביצועו או להורות על מתן סעד זמני. הדבר נכון גם כאשר מדובר בערעור מנהלי (ראו לדוגמה, לאחרונה: עע"מ 2738/19 תוסף קומפאונדס בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 10 (7.7.2019)). סעד זמני בערעור יינתן במקרים חריגים בלבד, והוא מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". האחד, כי סיכויי הערעור טובים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו למשל: עע"מ 1719/15

זכאי נ' עיריית חיפה , פסקה 10 (17.4.2016); עע"מ 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל חיפה (11.1.2018); עע"מ 1090/19 נג'טולה נ' עיריית בת ים , פסקה 6 (28.5.2019)). כמו כן, בערעור מנהלי נדרש בית המשפט להתייחס במסגרת מאזן הנוחות גם להשלכות שיהיו לבקשה למתן סעד זמני על האינטרס הציבורי (עע"מ 5289/19 שתית בע"מ נ' עיריית קרית ים , פסקה 15 (21.8.2019)).

6.

בענייננו, רובן ככולן של טענות המבקש מופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, כאשר אין בית משפט זה נוטה להתערב בקביעות מסוג זה אלא במקרים חריגים. על כן, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, הרי שהמשוכה העומדת לפני המבקש היא משמעותית. ועוד, משמעותו של הסעד הזמני המבוקש – "צווי ביניים" המורים על הפסקת הליכי גביית חוב ארנונה הננקטים נגד העותר כיורשו של החייב – היא כספית בלבד. וככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דין אשר לו היבטים כספיים בלבד (עע"מ 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה , פסקה 10 (14.12.2016)). המבקש גם לא טוען כי עלול להתעורר קושי בהשבת הכספים, ולא בכדי, שכן חזקה על רשות מקומית כי תשיב למבקש את מלוא הסכום שנגבה, אם יתקבל הערעור (עע"מ 1917/15 לוציאן נ' עיריית יבנה , פסקה 4 (1.4.2015)). בענייננו קיים גם אינטרס ציבורי בגביית החוב, שהוא במהותו מס עירוני (ראו: עע"מ 5888/18 מדיה תקשורת ע"ר נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 10 (19.8.2018)). לא למותר לציין כי לא נטען כי מדובר בדירת מגורים של המבקש, כי אם בדירה שהייתה דירת מגוריו של החייב בהיותו בחיים, אותה קיבל בירושה יחד עם המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.