ע"פ 2037/05 ידין מכנס נ. מדינת ישראל

המבקש נדון למאסר שבע שנים בעבירות גניבה בידי מורשה (סעיף 393 לחוק העונשין תשל"ז-1977), ולפי פסק הדין סכום הגניבה מעל 11 מליון ש"ח. הוא עותר לעיכוב המשך ביצועו של עונש המאסר שנגזר עליו, עד להכרעה בערעורו.

הבקשה מנומקת בכך שלפי הבנתו של המבקש החליט חברי השופט לוי ביום כ"ז בתשרי תשס"ו (30.10.05) על דחיית בקשתו זו, בלא שעיין - כנטען - בהודעת הערעור המנומקת שהגיש, אשר הוגשה ב-27.10.05. ואולם, כנראה נפלה אי הבנה מלפני המבקש, שהרי השופט לוי, כעולה מהחלטתו, עיין גם בנימוקי הערעור, שהוגשו 4 ימים לפני ההחלטה.

השופט ציין, כפי שמזכירה גם המשיבה בתגובתה, כי "... טרחתי ועיינתי בבקשה החדשה בעקבות הגשתם של נימוקי הערעור לבית המשפט, אולם לא מצאתי ב אלה עילה המצדיקה עיון חוזר בשאלת תחילת ריצויו של העונש" (הדגשות הוספו – א"ר). האמור מדבר בעדו. לפיכך אין בידי להיעתר לבקשה, שכבר נדונה והוכרעה.