ע"פ 3475-23 ע"פ 3475-23

1.לפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 11.5.2023, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו במסגרת ת"פ 67808-11-21. מאחר שהמבקש הגיש כבר מספר בקשות בעניינו, מן הראוי לחזור בקצרה על עיקרי הדברים כפי שפורטו בהחלטות הקודמות.

הרקע לבקשה דנן

2.המבקש הורשע בעבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שגרם למותו של קטין כאשר נהג במכוניתו בערב יום הכיפורים בשנת תשפ"ב.

יובהר כי אין מחלוקת כי מבחינה עובדתית היה המבקש זה שגרם למוות. כאשר אלה הם פני הדברים, ישנן מספר אפשרויות משפטיות. האחת היא כי המבקש נהג בקלות דעת – זו הייתה עמדתו של בית המשפט המחוזי אשר כאמור הרשיע את המבקש בעבירה זו; אפשרות אחרת היא כי המבקש נהג ברשלנות; ואפשרות שלישית היא כי התאונה הייתה בלתי נמנעת וכי לכן אין להטיל על המבקש כל אחריות שהיא – וזוהי טענתו של המבקש. הוא העלה אותה בדיונים בבית המשפט המחוזי, במסגרת הערעור ובבקשותיו השונות לעיכוב ביצוע. במסגרת הערעור נסמך המבקש גם על חוות דעת מומחה מטעמו, מחודש אוקטובר 2023.

3.הבקשה לעיכוב ביצוע והבקשות לעיון מחדש – המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עוד לפני שהחל לרצות אותו. בהחלטה מיום 11.5.2023, נדחתה בקשתו. לאחר מספר בקשות נוספות שהוגשו על ידיו (בימים 14.6.2023, 20.6.2023, 22.6.2023 ו-4.7.2023), ואשר נדחו – החל המבקש לרצות את עונש המאסר ביום 4.7.2023. יצוין כי המבקש היה אמור להתחיל לרצות את עונשו ביום 25.6.2023 (על פי ההחלטה מיום 11.5.2023). משהוא לא התייצב, הוא נעצר והחל לרצות את עונשו באיחור.

לאחר שהחל בריצוי העונש, הוגשה על ידי המבקש ביום 13.11.2023 בקשה נוספת לעיכוב ביצוע בה הוא עתר כי ישוחרר ממאסר עד למועד הדיון בערעור שהוגש על ידיו. המבקש טען בבקשה זו כי לאחרונה התגלו לו ראיות ועובדות שיביאו לזיכויו בערעור: ראיות ביחס למיקום התאונה; וראיות שהמסקנה הנובעת מהן היא כי התאונה הייתה בלתי נמנעת. זאת שכן שדה הראייה שנקבע על ידי בית המשפט אינו רלוונטי לתאונה; ומאחר שלא ניתן היה לראות את הדמויות על הכביש בעת התאונה. המבקש הטעים כי מדובר בהוכחות מדעיות שיש לבחון אותן על אתר כדי להימנע מכליאתו של מי שהוא חף מפשע. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 5.12.2023. באותה החלטה הובהר גם מדוע אין הכרח לקבוע את הבקשה לדיון במעמד הצדדים (ראו סעיף 8 להחלטה מיום 5.12.2023).

לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ביום 8.2.2024. בבקשה זו הוא חזר על עיקרי הדברים שפורטו בבקשתו מיום 13.11.2023. בהחלטה מיום 11.2.2024 נדחתה בקשתו, וזאת לאור ההחלטה מיום 5.12.2023 בה נדונו אותן טענות עצמן.

ביום 14.2.2024 הוגשה על ידי המבקש בקשה נוספת – היא הבקשה דנן. המבקש חזר ועתר בה כי לאור סתירות שעלו בפסק הדין המחוזי, שהתבסס לשיטתו על שקריו הנטענים של הבוחן המשטרתי, ועיוות הדין שנגרם כתוצאה מכך – בית המשפט יורה על שחרורו. המבקש הוסיף כי בית משפט זה טעה בהחלטתו מיום 5.12.2023; וכי הפסיקה עליה הסתמכה אותה החלטה "מורה על שחרורו של המבקש וכן על קיום דיון בעניינו". המבקש חזר ועתר כי בית המשפט יקבע את בקשתו לדיון לפניו וכי הוא יורה למשיבה להגיב לטענותיו לגופן. הוא הוסיף וציין כי אם תהיה הסכמה של המשיבה לגוף טענותיו, יתייתר הצורך בדיון בבקשתו ובדיון בערעור. משכך, הועברה בקשת המבקש פעם נוספת לתגובת המשיבה.

ביום 21.2.2024 השיבה המשיבה לבקשה והתנגדה לה. לטענתה, הדיון בערעור קבוע ליום 1.4.2024. המבקש הגיש עיקרי הטיעון ביום 18.2.2024 – זאת לאחר שהתקבלו מספר בקשות ארכה מטעמו להגשתם. בשלב הבא יוגשו עיקרי הטיעון מטעמה של המשיבה בהתאם להוראות בית המשפט ובהם היא תתייחס לטענות המבקש בעיקרי הטיעון שלו. אין הצדקה לקיים דיון "מקדים" לגופן של הטענות אותן מעלה המבקש במסגרת הבקשה דנן, אשר עוסקות בסוגיות העומדות בבסיס הערעור.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובתשובת המשיבה – אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שקבעתי בהחלטות הקודמות בעבר, כאשר מדובר בביצוע עונש מאסר, הכלל הוא כי ביצועו לא יעוכב וריצוי העונש יחל באופן מיידי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במי שכבר החל לרצות את מאסרו, ונדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעתו של עונש המאסר (ראו למשל: ע"פ 5961/11 קאסם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.1.2012); ע"פ 2202/17 חסראמה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.3.2017); ע"פ 2748/18 חבושה נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (17.4.2018)). כדי לקבל בקשה כזו, נדרש המבקש להראות כי הסיכויים לכך שערעורו יתקבל הם גבוהים מאוד.

כפי שנקבע והובהר על ידי בהחלטות הקודמות שפורטו לעיל – אלה אינם פני הדברים במקרה דנן. זאת בין היתר לאור העובדה שמבחינה עובדתית – המבקש הוא זה שגרם למותו של הקטין. זאת ועוד – המבקש, לשיטתו שלו, מבסס את טענותיו גם על עובדות מדעיות וראיות שנוספו לאחר מתן פסק הדין נושא הערעור (ראו: הודעת המבקש מיום 30.11.2023). מטבע הדברים מדובר אם כן בעניינים שלא נדונו בפסק הדין נושא הערעור ואשר המשיבה טרם התייחסה אליהם לגופם. שאלת קבילותן של הראיות הנוספות, משקלן והשלכתן על הכרעת הדין ועל הערעור, הן שאלות שיהיה מקום לבחון אותם במהלך הדיון בערעור עצמו; כמו גם את כלל הטענות הנוספות שהעלה המערער במסגרת ערעורו. מכלול טענותיו של המערער אינו מביא לכלל מסקנה לפיה מדובר בערעור שניתן לקבוע כבר עתה, עוד בטרם הדיון בערעור לגופו, כי הסיכוי שיתקבל הוא גבוה מאוד – גבוה די הצורך כדי להורות על שחרורו.

ודוק – העובדה שהבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, אין פירושה בהכרח כי ערעורו של המבקש יידחה אף הוא. גם ערעור שהסיכוי שהוא יתקבל אינו גבוה, עשוי להתקבל בסופו של דבר על ידי ההרכב שידון בו ויתייחס באופן מפורט – הן לכלל הטענות שמעלה המערער והן לטענות המשיבה שיועלו על ידיה בתשובה להן. אין בהחלטות השונות בדבר עיכוב הביצוע כדי להשליך על שיקול דעתו של ההרכב.

5.עוד יצוין כי המבקש חוזר וטוען כי ההחלטה מיום 5.12.2023 היא שגויה. ואולם – בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. המבקש אף עתר במסגרת הבקשה הנוכחית כי הדיון בה יועבר למותב אחר. המבקש לא הגיש בקשת פסילה – ואף לו היה עושה כן, אינני סבורה כי היה מקום לקבלה. כפי שהובהר לעיל, כל בקשותיו של המבקש נדונו על ידי והתקבלו בהן החלטות בהתאם לשיקול דעתי. גם אם החלטות אלה לא נשאו חן בעיני המבקש – אין בעובדה זו כדי להצדיק את שינוין, או החלפה של המותב והעברת הדיון בבקשה הנוכחית למותב אחר – שידון באותן טענות עצמן.

6.לבסוף, יוער כי הדיון בעניינו של המבקש היה קבוע בזמנו ליום 8.1.2024 והוא נדחה וקבוע עתה ליום 1.4.2024, קרי עוד כחמישה שבועות. כפי שציינה המשיבה בתגובתה, עד למועד זה תגיב המשיבה לטענות המבקש שהועלו בעיקרי הטיעון מטעמו; ולאחר מכן ולאור יריעת המחלוקת, יברר ההרכב במהלך הדיון את טענותיו של המבקש לגופן ויכריע בהן. אין מקום להורות על שחרורו קודם לכן.

7.משכך, לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.