ע"פ 3475-23 ע"פ 3475-23

1.המבקש הורשע בהכרעת דין בת"פ 67808-11-21 מיום 26.1.2023 (כב' השופט העמית צ' קאפח) בעבירה של המתה בקלות דעת ובעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, וזאת בגין תאונה קטלנית שאירעה כאשר המבקש נהג בערב יום הכיפורים התשפ"ב ודרס למוות ילד שרכב על אופניו. בעקבות הרשעתו, נגזר על המבקש ביום 24.4.2023 עונש של 10 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית.

2.המבקש ערער על פסק הדין ביום 8.5.2023, ובד בבד עם הגשת הערעור, הוא עתר לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 11.5.2023 תוך שנקבע בין היתר כי הסיכוי שטענות המבקש יתקבלו באופן שיביא לזיכויו המוחלט – איננו גבוה. זאת בעיקר בשים לב לכך שאין מחלוקת שהמבקש הוא שגרם מבחינה עובדתית למותו של המנוח. מאז ניתנה ההחלטה האמורה, הגיש המבקש מספר בקשות נוספות לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו – אשר נדחו בהחלטותיי מימים 15.6.2023, 21.6.2023 ו-5.7.2023. עוד יצוין כי דיון בערעור המבקש קבוע ליום 8.1.2024.

3.לאחר שהמבקש החל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו, הוא הגיש ביום 13.11.2023 את הבקשה דנן לעיון חוזר בהחלטה מיום 11.5.2023. המבקש עתר כי בית המשפט יורה על שחרורו המיידי ממאסר, וזאת לאור טענות וראיות שיביאו לטענתו לזיכויו בערעור. מדובר בין היתר בראיות שיוכיחו – כך נטען – כי נפלו טעויות חמורות בחקירת התאונה; כי מיקום התאונה ("נקודת האימפקט") הוא שונה ממה שנקבע; כי עמוד תאורה שהיה במקום התאונה – לא פעל; כי התאונה הייתה בשעת חשיכה ולא בשעת בין הערביים; כי שדה הראייה של המבקש היה מוגבל וכי הוא לא יכול היה לראות ממנו את הילד (גם לאור מנח האופניים שלו במועד התאונה); וכי בית משפט קמא הסתמך על ראיות שאינן קבילות כאשר הוא קבע כי הוא נהג תחת השפעת משקאות משכרים. בבקשה הארוכה והמפורטת שהגיש, פירט המבקש את הטעויות הרבות שקיימות לגישתו בהכרעת הדין, תוך שהוא טוען כי השוטר ששימש כבוחן תאונות הדרכים והעיד בבית המשפט, שיקר בנושאים רבים ומשמעותיים והעלים ועיוות ראיות מזכות. המבקש הוסיף כי בקשותיו הקודמות בנושא לא היו ממצות, משום שייצוגו הוחלף ולבאי כוחו החדשים נדרש זמן רב ללמוד את התיק על בוריו.

עוד יצוין כי לאחר הגשת הבקשה – הגיש המבקש שתי בקשות נוספות שהן "תוספת לבקשה לעיון חוזר" (בימים 26.11.2023 ו-30.11.2023).

4.המשיבה 1 (להלן: המשיבה) התנגדה לבקשה, וטענה כי דין טענותיו של המבקש להתברר במסגרת הערעור. היא הוסיפה כי העובדה שבאי כוח המבקש נדרשו רק עתה ללמוד את חומר הראיות, אינה מצדיקה עיון חוזר בהחלטות הקודמות. עוד נטען שלאחר שהמבקש החל לרצות את עונשו, עליו להצביע על טעמים כבדי משקל שיצדיקו עיון חוזר – וכאלה אין בנמצא. ביום 30.11.2023 הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיבה, בה עתר לקיום דיון בבקשתו. המשיבים 3-2 לא הגישו תשובה לבקשה דנן.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובתשובת המשיבה, לא מצאתי כי יש בטענות המבקש בכדי לשנות מהחלטתי מיום 11.5.2023 בבקשה לעיכוב ביצוע, ואני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, כפי שצוין לעיל, לאחר שהבקשה המקורית לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש נדחתה, הוא החל לרצות את עונשו. הפסיקה קבעה זה מכבר כי העובדה שמבקש עיכוב הביצוע החל בריצוי עונשו תהווה שיקול לדחיית הבקשה, ונדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת עונשו (ראו למשל: ע"פ 5961/11 קאסם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.1.2012); ע"פ 7474/19 פלוני נ' מדינת ישראל (29.3.2020); ע"פ 2039/20 פלוני נ' מדינת ישראל (19.7.2020)).

כמו כן, לא מן המותר לשוב ולהזכיר כי עיכוב ביצוע של עונש מאסר אגב ערעור איננו זכות מוקנית; בייחוד מקום בו מדובר בעונש מאסר ממושך, כפי שהושת על המבקש במקרה שלפניי (ראו למשל: ע"פ 210/19 זהר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (3.3.2019)). כל הדברים הללו יפים ביתר שאת כאשר הבקשה דנן איננה לעיכוב ביצוע אלא לעיכוב ביצועה של החלטה שדחתה בקשה לעיכוב ביצוע, וזאת בטענה לקיומן של טענות וראיות חדשות.

6.אינני סבורה כי הבקשה הנוכחית מעלה טעמים מיוחדים המצדיקים את הפסקת ריצוי עונש המאסר של המבקש. בהחלטה מיום 11.5.2023 התייחסתי – מבלי לקבוע מסמרות – לסיכויי הערעור; ולעובדה שאין מחלוקת כי מבחינת הקשר הסיבתי העובדתי – המבקש הוא שגרם למותו של המנוח. הטענות החדשות אותן מעלה המבקש כעת אינן סותרות זאת. אף אם הבקשה מעוררת שאלות שניתן וראוי לדון בהן (ובאשר לכך אינני מחווה כל דעה), אינני סבורה כי מדובר באחד המקרים החריגים המצדיק עיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע. כן אינני סבורה כי המבקש הוכיח קיומו של סיכוי משמעותי לכך שדחיית הבקשה הנוכחית לשחרורו מעונש המאסר שהוא החל לרצות, תביא לסיכול הערעור מעיקרו.

7.עוד יצוין כי טענותיו של המבקש הן ערעוריות באופיין ודינן להתברר במסגרת הדיון בערעורו. יודגש כי הדיון בערעור קבוע ליום 8.1.2024, קרי בעוד פרק זמן לא ארוך, כחודש מהיום. המבקש אמנם הביע חשש כי הדיון יידחה בשל המצב הביטחוני – אך נכון לשעה זו, בתי המשפט חזרו לפעול במתכונת רגילה, ויש לקוות כי כך יימשך וכי לא ייווצרו עיכובים בשמיעת הערעור.

8.בשולי הדברים יצוין כי המבקש עתר כי בית המשפט יקיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו הנוכחית. אף דינה של בקשה זו להידחות. כפי שנקבע בעבר, אין זכות קנויה למבקש שיתקיים דיון בבקשתו לעיון חוזר, במקרים – כמו המקרה דנן – בהם אין הסדרה סטטוטורית ביחס לבקשה לעיון חוזר (ובניגוד למקרים בהם הגשת הבקשה לעיון חוזר מעוגנת בחוק). בית המשפט קבע בהקשר זה כי –

"אכן, בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטה שנתן בדבר עיכוב ביצוע, מקום בו הוא מתרשם שהונחה הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי, במקרים חריגים ויוצאי דופן. אולם, אין בכך כדי להצמיח לבעל דין זכות כי עניינו יתברר מחדש כל אימת שיגיש בקשה לכך, וממילא אין בכך כדי לחייב שבירור כאמור ייעשה במעמד הצדדים. ואמנם, לא אחת דחה בית משפט זה בקשות לעיון חוזר בהחלטות לעיכוב ביצוע על בסיס טיעון בכתב בלבד" (ראו: ע"פ 3506/13 יגרמן נ' מדינת ישראל, פסקה 19 וההפניות שם (2.6.2014)).

באותו עניין נקבע כי בית המשפט רשאי במקרים חריגים לבחור לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא שאינני סבורה כי המקרה דנן הוא מקרה חריג המצדיק קיום דיון כזה.

9.לכן ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.