ע"פ 5115/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 1.5.05 בתפ"ח 966/02 (השופטים י' טימור, ש' דברת וח' סלוטקי), לפיו נגזרו על המבקש 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, וזאת עד למתן החלטה בערעור.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לפשע, סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, כליאת שווא וסיוע לשהייה בלתי חוקית בישראל. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש קשר עם אחרים קשר לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות, לגרום לנשים, שאינן תושבות ישראל, לעזוב את ארצן ולהגיע לישראל לשם עיסוק בזנות ולנהל מקום לשם זנות. במסגרת הקשר, ניהל המבקש עם הנאשמים 1 ו-2 מכון ליווי באילת, סחר ביחד עם הנאשם 1 בנשים אשר הוברחו מגבול מצרים, העסיק אותם במכון במתן שירותי מין, תוך כליאתן בדירה באילת, ואף החזיר את אחת הבנות למכון תוך שימוש בכוח, לאחר שברחה מהמכון למשך כחודש. בית המשפט המחוזי דחה בחוסר אמון את גרסתו של המבקש, לפיה עבד כנהג במכון העוסק במתן שירותי מין, וכי לא היה לו חלק בניהול המכון. בית המשפט קבע כי המבקש היה שותף מלא במכון, וזאת לאור עדויות הבנות שהועסקו במכון, אותן מצא בית המשפט כמהימנות, עדותה של הנאשמת 2 באשר לתפקידו של המבקש במכון שגם אותה מצא בית המשפט כמהימנה, ועדותו של יוסי שיקלי, בעל מסעדה בה עבדה אחת הבנות שהועסקה במכון לאחר שהצליחה לברוח. באשר לגזר הדין קבע בית המשפט קמא כי נסיבותיו האישיות של המבקש צריכות לסגת מפני האינטרס הציבורי בהחמרה בעבירות הסחר בנשים, לפיכך גזר את עונשו כאמור.

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לפיכך, התחיל המבקש בריצוי עונשו ביום 1.5.05. ערר המבקש על החלטה זו, בה נתבקש בית משפט זה לעכב את ביצוע גזר הדין ב-30 ימים לשם הגשת ערעור, נדחה גם הוא (השופט א' גרוניס) ביום 8.5.05.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין, בו הוא טוען כנגד הרשעתו בעבירת הסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, ומבקש להקל בעונשו. בנוסף הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בערעור.

מכאן הבקשה שבפני.

לטענת המבקש העבירות בהן הורשע בוצעו בשנת 2001, ובמשך שנתיים החל ממועד שחרורו ממעצר בערובה ועד למתן גזר הדין, הופיע לכל הדיונים בבית המשפט קמא, ובכללם לאלו שלאחר הכרעת הדין. כמו-כן מציין המבקש, כי לא נתבקשה כל החמרה בתנאי הערובה שהוטלו עליו גם לאחר הכרעת הדין. לטענתו סיכויי הערעור טובים שכן הוא מערער הן על העונש והן על עצם הרשעתו. המבקש מוסיף ומציין את נסיבותיו האישיות ואורח חייו הנורמטיבי מאז הרשעתו האחרונה בשנת 1992.

לטענת המשיבה סיכויי הערעור קלושים שכן ההרשעה בעבירת הסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, מבוססת על עדויות אותן מצא בית המשפט קמא כמהימנות, כמו גם על חיזוקים חיצוניים. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש החל בריצוי עונשו. על כך מוסיפה המשיבה, כי אין מדובר באדם נורמטיבי, וכי נזקפת לחובתו הרשעה נוספת משנת 2003 בגין החזקת אגרופן והחזקת סמים.

על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונשי מאסר, כפי שנקבעו בפסיקה, (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), אין מקום במקרה שלפנינו לעכב את ביצוע גזר הדין. מדובר בעבירות חמורות אשר האינטרס הציבורי תומך בביצוע מיידי של גזר דין שהושת על מבצעיהן. לאור תקופת המאסר שהוטלה על המבקש, אשר עומדת על עשר שנים, גם עולה שהערעור יישמע בטרם יחלוף חלק משמעותי מתקופת המאסר.

אשר לסיכויי הערעור, אציין, בכל הזהירות המתחייבת מהערכת סיכויי הערעור בשלב זה, כי ניצב בפני המערער קושי של ממש, שמקורו בהלכה, לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות הנקבעים בערכאה הדיונית.

על אלה יש להוסיף, כי במקרה שלפנינו המערער החל בביצוע עונשו ומכאן שמדובר בהפסקת ריצוי העונש. במקרה כזה נקבע לא אחת, כי "משהחל נאשם לרצות עונש מאסר שנגזר עליו, נדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת מהלכו של ריצוי העונש" (ראה: ע"פ 8605/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לאור האמור הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית.