ע"פ 8605/04 דימטרי מרצ'נקו נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים ס. רוטלוי, א. טל, ס. צרניאק) בה נדחתה בקשת העורר לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו בידי בית המשפט.

2.העורר הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. זאת, לאחר שבמספר רב של פעמים בהם נתגלע ויכוח בינו לבין אשתו, תקף אותה, תוך שהוא סוטר לה, מכה אותה בעוצמה באגרופיו, וגורם לה חבלות בחלקים שונים של גופה. מתסקיר המבחן אף עולה כי העורר הפעיל כלפי אשתו משטר טרור, והפגין כלפיה דפוסי קנאה ורכושנות. בעקבות הרשעתו, נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בגזירת העונש התחשב בית המשפט בהסדר הטיעון, שהושג בין הצדדים, בהעדר עבר פלילי לעורר, ובטיפולו המסור בבתו הקטנה, המשותפת לו ולמתלוננת.

בקשתו של העורר לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחתה על ידי בית משפט קמא בעיקר נוכח תסקיר המבחן המלמד על מסוכנותו המתמשכת של העורר כלפי אשתו.

3.על החלטה זו משיג העורר בפנינו. לטענתו, בדעתו להגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת העונש שנגזר עליו, ולאור סיכוייו הטובים של הערעור להתקבל כטענתו, צפוי עונש המאסר שהוטל עליו להתקצר או להתבטל. בנסיבות אלה, כן הטענה, אם לא יעוכב ביצועו של גזר הדין, עלול הערעור להתייתר במידה זו או אחרת, ומצב דברים כזה יש למנוע. העורר מצביע על עברו הנקי, וכן על התנהגותו הטובה במהלך המשפט, אף שלא היה עצור. בתאריך 29.9.03 שוחרר למעצר בית, ובתאריך 19.1.04, בעקבות תיקון כתב האישום, שוחרר ממעצר הבית בו שהה, ושונו תנאי הערובה שהוטלו עליו. מאז, כך הוא טוען, לא היה מעורב בכל התנהגות חריגה, ולא הוגשה נגדו תלונה כלשהי, בין מצד המתלוננת ובין מצד אדם אחר.

המדינה מתנגדת לקבלת הערר, וטוענת, בין היתר, כי מאחר שהעורר כבר החל בריצוי העונש, נדרשים טעמים מיוחדים לעיכוב ביצוע המשך ריצוי המאסר, וטעמים כאלה אינם מתקיימים כאן.

4.אינני רואה מקום לקבלת הערר. העורר הורשע על פי הודאתו בעבירות חמורות כנגד בת זוגו, אשר התרחשו לאורך תקופה ארוכה ובמידת חומרה רבה. הוא הודה בעבירות הללו והורשע, ומתסקיר עדכני של שירות המבחן בעניינו מיום 5.8.04 עולה כי מסוכנותו כלפי בת זוגו נותרה ברמה גבוהה גם כיום, עד כדי כך ששירות המבחן לא ראה לבוא בהמלצה טיפולית לגביו. בנסיבות אלה, קשה לומר כי סיכויי ערעורו של העורר על חומרת העונש הם טובים. לכך מתלווה חוות דעת שירות המבחן בדבר קיום סיכון למתלוננת מעיכוב ביצוע עונש המאסר של העורר לתקופה נוספת. לכל אלה יש להוסיף כי, אכן, משהחל נאשם לרצות עונש מאסר שנגזר עליו, נדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת מהלכו של ריצוי העונש, וטעמים כאלה לא מצאתי כאן. לאור האמור, דין הערר להידחות.

5.עם זאת, מאחר ומדובר בעונש מאסר בפועל לתקופה יחסית קצרה, העומדת על שנה אחת, מתבקשת מזכירות בית המשפט לקבוע מועד קרוב לדיון בערעור לכשיוגש, כנהוג במקרים כגון אלה, וככל שתנאי היומן מאפשרים.