ע"פ 55/06 מדינת ישראל נ. טוביה זלינגר

1.המשיבים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם איום, ושימוש לרעה בכח המשרה. ביום 27.9.05 גזר בית המשפט המחוזי על המשיב 1 שישה חודשי מאסר בעבודות שירות וכן עונשים נוספים, ואילו על משיב 2 גזר ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, ועונשים נוספים. בעקבות חוות דעת הממונה על עבודות שירות, נקבע תחילת ריצוי עונשו של משיב 1 ליום 4.1.06 וזה של משיב 2 ליום 4.7.06.

2.המדינה הגישה ערעור על גזר הדין ובקשה להחמיר בעונש שנגזר, ולהשית על השניים עונש מאסר בפועל. אי לכך, היא מבקשת לעכב את תחילת ביצועו של עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המשיבים, כדי להותיר לבית המשפט שלערעור את מלוא שיקול הדעת לענין העונש הראוי.

3.ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה. הוא מעלה בתשובתו טיעונים המתייחסים לגופם של סיכויי הערעור, וכן טוען כי למרשיו נגרם עינוי דין קשה, וכי העונש שנגזר הולם את נסיבות הענין במיוחד נוכח העובדה כי הושג הסדר טיעון ביחס להכרעת הדין עצמה.

4.באיזון כולל של מלוא השיקולים הצריכים לענין, יש להיענות לבקשת המדינה.

במסגרת שיקול הדעת לענין עיכוב ביצוע עונש, יש ליתן משקל, מצד אחד, לאינטרס הציבורי כי גזר דין יבוצע בסמוך ככל האפשר למועד הינתנו כדי להבטיח את יעילותה של מערכת אכיפת החוק. מנגד, יש להתחשב בעניינו של הנאשם, בין מקום שהוא מבקש לעכב את ביצוע עונשו ובין מקום שהוא מבקש לבצעו לאלתר. אולם במכלול השיקולים לענין זה יש ליתן משקל גם לצורך להותיר לערכאת הערעור בענייני ענישה מירווח שיקול דעת רחב ככל הניתן, ולהימנע, בגדר האפשר, מכבילת שיקול דעתה בסד של נתונים מקובעים העלולים להגבילה בקביעת ענישה ראויה. איזון בין השיקולים השונים לענין זה, הוא המנחה את ההכרעה בסוגיית עיכוב ביצועו של עונש שנגזר עד להכרעה בערעור שהוגש.

בענייננו, נגזר על המשיבים עונש מאסר בעבודות שירות. באופן רגיל, היתה חשיבות להחלת הכלל הרגיל לפיו עונש ירוצה בסמוך לאחר היגזרו, והדבר עונה גם לאינטרס הציבורי הכללי. עם זאת, במקרה של עונש קצר המונה בין ארבעה לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, הדעת נותנת כי ריצויו טרם הכרעה בערעור עשויה להשפיע על שיקול הדעת השיפוטי של ערכאת הערעור. בנסיבות הענין, באיזון שבין מכלול השיקולים, גובר האינטרס שבהותרת שיקול דעת שיפוטי מלא לערכאת הערעור, כאשר מנגד, דחיית תחילת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות אינה שקולה כפגיעה מהותית בעניינם של המשיבים. בדומה לכך, בעונשי מאסר בפועל קצרים, בני מספר חודשים, נוטה בית המשפט, על פי רוב בהסכמת המדינה, לעכב את תחילת ביצועו של עונש המאסר, כדי שלא לכבול את ידי ערכאת הערעור, ולא לייתר את תכלית הערעור במלואה, או בחלקה.

על יסוד טעמים אלה, נראה לי כי דין בקשת המדינה להתקבל.

אני מורה, איפוא, כי עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המשיבים יעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינם.