ע"פ 5739/03 ז'ק אזולאי נ. מדינת ישראל

1.בפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו של כב' השופט ס' ג'ובראן מיום 3.7.03, בה נדחתה בקשתו של המערער כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 1031/01, אשר ניתן ביום 22.3.05 (השופטים ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב-הרמן ונ' לידסקי).

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע מספר עבירות: עבירת איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להלן: חוק העונשין ), אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק), כליאת שווא (עבירה לפי סעיף 377 לחוק), מעשים מגונים (עבירה לפי סעיפים 348(א) לחוק), ניסיון לביצוע מעשים מגונים (עבירה לפי סעיפים 348(א) ו- 25 לחוק) וכן הדחה בחקירה (עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק). המערער נידון לעונש של 12 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מאסרו, וכן שנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה שיסודותיה דומים לעבירות בהן הורשע. קורבנות ביצוע העבירות הנן ארבע עובדות זרות אשר הגיעו לעבוד בישראל ממדינת מרוקו בתחום הסיעוד והועסקו על ידי חברת כוח אדם שהייתה בבעלות המערער.

2.השופט ס' ג'ובראן קבע בהחלטתו שאין בהגשת ערעור לבדה, כדי לעכב ביצוע גזר הדין. להערכתו, הודעת הערעור מכוונת בעיקרה כנגד ממצאים שבעובדה וממצאי מהימנות. השופט ציין שהגם שהוא מבקש להימנע מנקיטת עמדה נחרצת בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנע כי עניינו של המערער מצדיק את עיכוב ביצוע המאסר. המערער נאסר ביום 20.7.03 ומאז הוא מרצה את עונשו.

3.בבקשתו לעיון מחדש, נסמך המערער על בקשה אחרת, בקשה להגשת ראיה נוספת שהוגשה לבית המשפט (אשר כותרת המשנה שלה הנה "לחילופין, לשמיעה מחדש של עדת תביעה"). בבקשה זו, מתבקש בית המשפט להתיר הגשת תצהיר ותמליל של אחת המתלוננות וכן של אדם נוסף לו סיפרה המתלוננת, כך על פי הנטען, שמישהו שאת שמו מסרה, לחץ עליה להעליל על הנאשם דברי שקר. בראיות אלו יש, לטענת הסנגור, כדי להשליך על פסק הדין נשוא הערעור.

בעקבות מסירת התצהירים הוגשה לבית המשפט בקשה להגשת ראיות נוספות ביום 10.1.05, אך לא נקבע מועד לקיום הדיון בבקשה. מועד שמיעת הערעור נקבע ליום 1.6.05 ובוטל עם קביעת הדיון בבקשה שבפניי. עם זאת, לאחר שמיעת הדיון נודע לי שהדיון בוטל מטעמים טכניים ונקבע מחדש ליום 1.6.05, כפי שהיה קבוע מלכתחילה. באת-כוח המדינה מפנה בטיעונה לבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה על-ידי בא כוח המערער ביום 16.2.04, כאשר הערעור היה קבוע לראשונה ביום 1.4.03. הטעם להגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון נגע לכך שצפויה להתקבל בידי ההגנה ראיה העשויה להשפיע על מהלך הערעור. בקשה זו נתקבלה על ידי חברי, השופט מ' חשין בהחלטה מיום 18.2.04 ואכן, כעבור כעשרה חודשים הוגשה בקשה להגשת הראייה החדשה. בשלב מאוחר יותר הוגשו שתי בקשות להקדמת מועד הדיון מיום 1.6.05 למועד קרוב יותר, לאור העובדה כי בכוונת הסנגוריה לבקש לצרף ראייה חדשה. חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה, דחתה את הבקשה הראשונה בנמקה, כי לא הוכח "קיומו של קשר כלשהו בין מועד הדיון שנקבע לבין היכולת לאתר ולזמן את העדה שהעדתה הנוספת מתבקשת כיום, ענין שטרם הוכרע לגופו". לאחר מתן החלטה זו, נתבקש בית המשפט להידרש שוב לעניין הקדמת מועד הדיון. בקשה זו, השנייה במספר, נדחתה אף היא על ידי חברתי, השופטת ד' ביניש, בנמקה כי לא חל כל שינוי מאז החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ועד למועד מתן ההחלטה השנייה.

4.המערער מרצה עונש מאסר מאז 20.7.03, הוא זועק לחפותו ומבקש לשחררו עד לבירור טענותיו ובחינת הראיות הנוספות במסגרת הערעור. לטענת באי כוחו, לא קיימת כל מסוכנות מצד המערער, לא מיוחסים לו מעשי אלימות וגם לאחר הרשעתו, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו לעכב את ביצוע גזר הדין, עד למועד שייקבע להתייצבותו.

כאמור, מבדיקה עם מזכירות בית המשפט עולה שהדיון בערעור יישמע ביום 1.6.05. בנסיבות אלו, בית המשפט שלערעור יידרש לבקשה לצרף הראייה במועד הערעור. המערער הורשע ומשנמצא חייב בדין הרי שחזקת החפות בעניינו הופרכה. כידוע, עצם הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בערכאה הדיונית אינו מהווה שיקול עצמאי לעכב את ביצוע המאסר (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 265). מקום בו מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע יבחן, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורכה של תקופת המאסר שהושתה על הנאשם, סיכויי הערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט, עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות של הנאשם ועניינו של הערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט – כלומר, האם הכרעת הדין הנה נשוא הערעור או שמא גזר דינו של בית המשפט קמא (ע"פ 211/99 הנ"ל , בעמ' 276 ואילך). אמות המידה המפורטות מאפשרות לבית המשפט למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרס הציבורי, אשר עניינו בביצוע עונש מאסר פלילי עם מתן גזר הדין, וזאת אל מול אינטרס המבקש כי יחל לרצות את עונשו רק לאחר שעניינו נדון על ידי ערכאת הערעור.

במקרה דנן, אין חולק כי המערער הורשע בביצוע עבירות חמורות כלפי ארבע נשים שונות. לנוכח חומרת העבירות וחומרת נסיבות ביצוען, תוך ניצול יחסי מרותו עם עובדות אשר הגיעו מארץ אחרת וביקשו להתפרנס בכבוד בישראל, עולה בבירור האינטרס הציבורי שבמאסרו של המערער. בהתחשב בעובדה כי על המערער נגזר עונש מאסר ארוך, בכך שהמערער לא ריצה עדיין חלק ניכר מעונשו וכי מועד הדיון נקבע להישמע בעוד כחודשיים, לא מצאתי להורות על עיכוב הביצוע. למותר לציין, כי למערער שמורה הזכות לפנות שוב לבית משפט זה במידה ומועד הדיון בערעורו ידחה.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.