ע"פ 6863/07 עומר בנאי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי וקנס שהושתו על המבקש

במסגרת גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל), עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.

המבקש הורשע על סמך הודאתו בעבירות של ניסיון שוד ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בית המשפט קמא גזר עליו 5 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו; 2 שנות מעצר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה כלשהי מסוג פשע; קנס בסך 5,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו ואשר מועד תשלומו נקבע ליום 1.8.07; וכן תשלום פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננים שנקבע ליום 1.9.07.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ככל שהוא נוגע לקנס ולפיצוי למתלוננים עד להכרעה בערעור. המבקש טוען כי מאחר ולא מתבקש עיכוב ביצוע המאסר, אשר את ריצויו כבר החל, לא יגרם כל נזק אם יעוכב תשלום הקנס עד להכרעה בערעור. עוד טוען המבקש כי הושת עליו עונש מכביד, ובהיותו חסר אמצעים ייפול נטל התשלום על כתפיה של אימו, שהינה חולה והדבר יקשה עליה ביותר.

המשיבה טוענת מנגד כי לא ניתן לעכב את ביצוע רכיב הפיצוי בגזר הדין מבלי שצורפו המתלוננים כמשיבים לבקשה. כן טוענת המשיבה כי אין בטענה על מצב כלכלי קשה גרידא כדי להצדיק את עיכוב הביצוע, בפרט כאשר המבקש לא ביסס טענות אלו כנדרש, וכי בנסיבות המקרה סיכויי ההצלחה של הערעור על גובה רכיב הפיצוי בגזר הדין אינם ממשיים. לעניין עיכוב ביצוע רכיב הקנס, מדגישה המשיבה את ההבחנה בין עיכוב ביצוע קנס לבין עיכוב ביצוע עונש מאסר. לטענתה, מאחר והפגיעה במבקש הינה הפיכה במידה ויתקבל ערעורו, הרי שעל-פי פסיקת בית משפט זה אין לעכב את מועד התשלום. בדיון בפניי הוסיף וטען בא-כח המשיבה כי למבקש פתוחה הדרך לפנות בבקשה אל ראש המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לעניין דחיית ביצוע תשלום הפיצויים, הרי שהצדק עם המשיבה כי די בכך שהמבקש לא צירף את המתלוננים כמשיבים בבקשה זו כדי להביא לדחייתה (ע"פ 5636/98 נחום נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.7.99) (להלן: עניין נחום )). לגופו של עניין, החיוב בפיצוי כחלק מגזר הדין במשפט הפלילי הוא בעל סממנים אזרחיים מובהקים (ראו דעת הרוב ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418 (2002)). לאור זאת, נקבע כי לצורך עיכוב תשלום פיצוי בגזר דין פלילי יש לאמץ את השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי (ראו עניין נחום ). במסגרת שיקולים אלו, יבחן בית המשפט האם הסיכויים לקבלת הערעור הינם גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, במובן שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי (לא פורסמה, 8.7.2003)). במקרה שבפניי לא הביא המבקש כל נימוק לדחיית התשלום מלבד היותו חסר כל, והקושי שיגרם לאמו במידה והיא תיאלץ לשאת בתשלום. הכלל הנוהג הינו כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב פסק דין כספי, ועל המבקש במקרים אלו להראות כי אם יתקבל הערעור לא יוכל לגבות כספו חזרה (ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 15.11.2005)), וזאת לא עשה. משאלה הם פני הדברים באשר למאזן הנוחות, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור.

לעניין רכיב הקנס, כידוע, הכלל הוא כי תשלום קנס, ככל עונש אחר, יש לבצע באופן מיידי (סעיף 66(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ). ראו גם: ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). בית משפט זה אינו נוטה לעכב ביצוע תשלומו של קנס, מאחר והתשלום אינו גורם ככלל נזק בלתי הפיך לנאשם. אמנם, במקרה דנן הטלת הקנס על המבקש משמעותה כי אם לא יעלה בידיו לשלמו יחל לרצות מאסר תמורת הקנס קודם לריצוי מאסרו, כך שיופסק ריצוי מאסרו בפועל לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס (סעיף 46 לחוק. ראו גם: ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.3.2001); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.11.2003)). עם זאת, המדובר בקנס בסכום נמוך יחסית, כאשר המבקש לא הביא ראיות התומכות בטענותיו לגבי הנזק שייגרם לו במידה ויושת עליו הקנס, וכן לא סיפק כל טעם מדוע הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע רק לאחר שחלף המועד לתשלומו. במצב דברים זה, אין הצדקה להיעתר לבקשה. כמובן, דחיית בקשה זו אינה מונעת מן המבקש לפנות בבקשה מתאימה אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ובמידה ובקשה שכזו אכן תוגש, היא תישקל בהתאם להוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995, ולמדיניות בבקשות מעין אלה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. הפיצויים ישולמו בתשלום אחד, ביום 1.10.07, הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים, החל מיום 1.11.07 .