ע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ. מדינת ישראל

בתאריך 5.7.97, בשעה 17:25 לערך, בדרך ההגנה בחיפה, נהג המבקש באופנוע, ופגע בהולכת רגל בת 79, אשר חצתה את הכביש במעבר חציה. הפגיעה בהולכת הרגל התרחשה לאחר שהספיקה לעבור כ 3.2 מטר על פני הכביש, בכיוון נסיעת המבקש, וכתוצאה מהפגיעה נהרגה הולכת הרגל והמבקש עצמו נפצע.

המבקש הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, והמשיבה ייחסה לו עבירות של הריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה, אי-האטה, ואי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה.

לאחר שמיעתן של הראיות, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וכן בעבירת עקיפה בניגוד לתקנה 47 (א) + (ה) + 3 לתקנות התעבורה, והוא זוכה מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה. בעקבות הרשעתו גזר לו בית המשפט את אלה:

א.5 שנות מאסר מתוכן שנתיים בפועל.

ב.פסילת רשיון הנהיגה למשך 10 שנים, מתוכן 6 שנים בפועל.

ג.קנס בסך 10,000 ש"ח.

בא כוח המבקש עתר בשם שולחו בפני בית משפט קמא, לעכב את ביצוע העונש, והמשיבה הודיעה על הסכמתה לבקשה זו, ככל שהיא מתייחסת לעונש המאסר והקנס. מאידך, טענה המשיבה, כי לאור הרשעתו של המבקש בעבירות אשר יוחסו לו, ולנוכח עבירות תעבורה נוספות שביצע מאז התרחשה התאונה נשוא הדיון, אין מקום לעכב את ביצוע עונש הפסילה. בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו של המשיבה, ומכאן הבקשה שבפני.

בא כוחו של המבקש, עו"ד נביא, אשר טען לטובת שולחו את כל אשר ניתן היה לטעון, סבור כי הסיכויים בערעור אינם מבוטלים, הואיל ומומחים שהעידו בפני בית המשפט טענו כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, עקב התפרצותה של המנוחה לכביש. כן נטען כי גם אם תתקבל ההשקפה לפיה חטא המבקש בנהיגה רשלנית, יהיה מקום לקבוע כי הקשר הסיבתי בין רשלנות זו לגרימת מותה של המנוחה, ניתק.

עיינתי בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, וכל שאוכל לומר הוא כי בשלב זה אין בידי להצטרף להשקפתו של בא כוח המבקש באשר לסיכויי הערעור, אם כי בהחלט יתכן שבמהלך הערעור גופו יצליח המבקש להפריך את ממצאיו של בית המשפט המחוזי, ולבסס את טענת חפותו. בא כוח המבקש הפנה גם לעובדה שעל שולחו לא נאסר לנהוג מאז אירעה התאונה בשנת 1977, והיה זה המבקש עצמו אשר החליט להימנע מנהיגה באופנוע. בכך ביקש בא כוח המבקש לשכנעני כי לא נשקפת סכנה מדרך נהיגתו של שולחו, אך גם בסוגייה זו אין בידי לקבל טענה זו. מאז החלו ההליכים בעניינו של המבקש, הוא חזר וחטא עבירות תעבורה, וביניהן נהיגה בדרך עירונית במהירות אסורה (שתי עבירות), ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף. עבירות מסוג זה יש להן השלכה גם על הפן הבטיחותי ולסכנה הנשקפת מכך למשתמשים בדרך, ומכאן המסקנה אליה הגעתי, שלא יהיה זה נכון להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע הפסילה.

הבקשה נדחית.