ער"א 4935/22 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבש"א 1233/22 מיום 27.6.2022 בה התקבלה בקשת המשיבה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 7.3.2022 וניתנה לה הארכת מועד להגשת הליך ערעורי.

1.

ביום 17.2.2022 הגישה המשיבה לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.1.2022 בעמ"ש 49608-12-20. בבקשתה טענה המשיבה, שאינה מיוצגת, כי לא הגישה את בקשת רשות הערעור משום שחשה ברע בעת שהגיעה למזכירות בית משפט זה לצורך הגשתה. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 7.3.2022 בקבעה כי המשיבה לא הבהירה מדוע לא הגישה את ההליך הערעורי חלף הגשת הבקשה להארכת מועד, ולא תמכה את טענתה לעניין מצבה הבריאותי באסמכתא כלשהי. עוד הוסיפה הרשמת כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם גבוהים מלכתחילה משמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

2.

ביום 1.5.2022 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת. ביום 27.6.2022, לאחר שהוגשה התנגדות המערער, קיבלה הרשמת את הבקשה והאריכה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 3.7.2022. זאת בהתחשב בין היתר בכך שלבקשה לעיון חוזר צורפו אסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך בטענת המשיבה לעניין מצבה הרפואי ביום הגעתה למזכירות בית המשפט; בכך שהמשיבה טענה כי מצבה הרפואי (התקף החרדה בו לקתה) נגרם כתוצאה מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל שעסקה בהטלת עיקולים על רכושה לבקשת המערער, תוך שצרפה לבקשתה את ההחלטה האמורה; לעובדה שהיא לא מיוצגת; ולעובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. הרשמת ציינה כי לא נעלמו מעיניה טענות המערער וסיכויי ההליך, אולם בהתחשב במכלול הנסיבות ישנה הצדקה להארכת המועד.

3.

מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער, על המשיבה היה להגיש ערעור על החלטת הרשמת מיום 7.3.2022 ולא בקשה לעיון חוזר. משחלף המועד להגשת ערעור כאמור, הפכה החלטת הרשמת חלוטה ולא היה מקום לאפשר למשיבה לעקוף זאת באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר. המערער הוסיף כי הרשמת התעלמה מטענותיו לפיהן לא קיים בדין הליך של עיון חוזר מקום בו כלל לא נטען לשינוי נסיבות ולא היה בפועל כל שינוי נסיבות, וכי הלכה למעשה מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים שאין להתיר. עוד ציין המערער כי בבקשתה המקורית של המשיבה היא עתרה להארכת מועד בת יומיים, אולם מועד זה חלף זה מכבר מבלי שהוגשה בקשת רשות הערעור בפועל. הרשמת קבעה אמנם בהחלטתה כי המשיבה סברה שעליה להמתין למתן החלטה בבקשת הארכה בטרם הגשת בקשת רשות הערעור, אולם לא היה מקום לקבל טענה זו. המערער הוסיף גם כי אין באסמכתאות שצורפו לבקשה לעיון חוזר כדי לתמוך בטענתה למצבה הרפואי ביום הגשת הבקשה להארכת מועד; כי מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה במובהק כי המשיבה ידעה על הליכי ההוצאה לפועל עוד בחודש דצמבר 2020; וכי למערער נגרם עיוות דין והיה מקום לתת לכך את הדעת.

4.

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו לדוגמה לאחרונה: ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון , פסקה 3 (31.7.2022); ער"א 3866/22 טורנר נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (31.7.2022)). לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשמת בפרט נוכח העובדה שהמערער, המעוניין לשלול את אפשרותה של המשיבה לנקוט בהליך ערעורי, לא הצביע על זכות או אינטרס ממשיים שנפגעו כתוצאה מהארכת המועד (וראו בהקשר זה: ער"א 1845/22 מצליח – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' יעקב (16.3.2022)). המערער טען אמנם כי נגרם לו "עינוי דין בלתי סביר", אולם זאת בהתבסס על טענה כללית בלבד בדבר התמשכות ההליכים בין הצדדים. בכך לא די.

הערעור נדחה.