רע"א 11017/08 נתן פל נ. מרדכי ליבוביץ

1.

המבקשים הגישו בתאריך 28.12.2008 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל את ערעור המשיב על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין. עניינו העיקרי של פסק הדין נשוא הבקשה הוא בפרשנות סעיף 71ב ל חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ), והיקף ההסכמה הנדרשת מדיירי בית משותף לבנייה בשטח שהוצא מגדר הרכוש המשותף והוצמד לדירה מסוימת, כאשר בפסק הדין אומצה עמדת המשיב בעניינים אלה.

בהחלטתו של חברי השופט א' רובינשטיין מתאריך 8.3.2009 הועברה הבקשה לדיון לפני הרכב, והדיון האמור קבוע, לעת הזו, לחודש מרץ 2010.

2.

ביני לביני הגישו המבקשים לבית משפט זה בתאריך 14.7.2009 "בקשה דחופה לצו מניעה זמני (במעמד צד אחד)", שתאסור על המשיב מלבצע עבודות בניה והריסה בשטח, וזאת נוכח כוונתו של המשיב להתחיל בבניה בקרוב. המבקשים הזכירו בהקשר זה בבקשתם את העובדה שקיבלו מן המשיב מכתב מתאריך 31.3.2009, שבו הודיע המשיב כי הוא מתעתד להתחיל בבניה בתקופה הקרובה, אך הם טוענים כי במכתב האמור לא ציין המשיב שפתח תיק רישוי חדש, שהדיון בבקשתו התקיים ושהוחלט לחדש את היתר הבניה, עניינים שעליהם למדו המבקשים לטענתם רק בתאריך 6.7.2009. עוד מסתבר כי בתאריך 13.7.2009 (ערב הגשת הבקשה שלפניי) הודיע המשיב לכלל הדיירים בבית המשותף על כוונתו להתחיל בבניה בקרוב.

על יסוד הבקשה שהובאה בפניי הוצאתי באותו יום צו ארעי כמבוקש, והבקשה הועברה לתגובת המשיב.

3.

בתשובתו טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות כבר מן הטעם הדיוני, שעל המבקשים היה לבקש מבית המשפט המחוזי את עיכוב ביצוע פסק דינו, ולא לעתור לבית משפט שלערעור לסעד זמני בתקופת הערעור. עוד טוען המשיב כי המבקשים השתהו בבקשתם, שכן המשיב הודיע להם מפורשות כבר בתאריך 31.3.2009 – מבלי שהיתה מוטלת עליו כל חובה לעשות כן – כי בדעתו להתחיל בקרוב בבניה, ואף שלא החל בפועל בבניה, הוציא בינתיים הוצאות שונות כהכנה לכך. לגוף הדברים טוען המשיב כי סיכויי המבקשים לקבל רשות ערעור ואף להצליח בערעורם – נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתשובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל . להלן אפרט בקצרה הטעמים למסקנתי זו.

5.

לענין טענתו הדיונית המקדמית של המשיב, הרי שלכאורה אין עסקינן בפסק דין בעל משמעות אופרטיבית ישירה, או כזה אשר ניתן "לבצע" אותו, כפשוטו. במצב דברים זה טענה כי יש לעתור ראשית לכל לבית המשפט המחוזי על מנת ש"יעכב" את ביצוע פסק דינו, במקום לעתור לסעד זמני, איננה פשוטה, ובנסיבות המקרה לא מצאתי לנכון להדרש לה בהרחבה ולקבוע בה מסמרות. עם זאת כהערת אגב אציין כי המקרה בא על פניו בגדר תקנה 471 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שכן בית המשפט הנכבד קמא ביטל בפסק דינו החלטה קודמת של המפקח על רישום מקרקעין, שדינה במידה רבה כשל פסק דין של בית משפט שלום (ראו: סעיפים 74, 76 ו-77 לחוק המקרקעין).

6.

אף דינה של טענת השיהוי להידחות. אין ספק כי המבקשים השתהו בהגשת בקשתם. המועד הראוי להגשת הבקשה היה בסמוך לאחר קבלת מכתבו של המשיב, שנשלח בתאריך 31.3.2009. עם זאת, המשיב לא הצליח להצביע על נזקים קונקרטיים שנגרמו לו מאותו מועד ועד להגשת הבקשה (אלא טען רק באופן כללי למדי להשקעת משאבים של זמן וכסף כהכנה לקראת תחילת הבניה – סעיף 11 לתשובתו), והוא עצמו מודה כי טרם החל בבניה (סעיף 10 לתשובתו). מכאן שאין עסקינן בשיהוי מאיין.

7.

לגוף הדברים, לא ארחיב בשאלת סיכויי הערעור, שכן המדובר בסוגיה

משפטית מורכבת של פרשנות חוק המקרקעין, סוגיה אשר חברי השופט א' רובינשטיין ראה לנכון להעבירה לעיונו של הרכב.

את הדגש בבקשה שלפניי יש לשים אפוא על שאלת מאזן הנוחות, וזה נוטה במקרה זה לטובת המבקשים. המשיב טוען לנזק כלכלי שנגרם לו בין השנים 2005 ו-2008, תקופה שבמהלכה לא יכול היה לבצע בניה בקרקע הצמודה לדירתו, עקב הסכסוך המשפטי שהתפתח – נזק שאיננו רלבנטי לשאלת ההצדקה למתן הצו כיום.

נזקו העיקרי של המשיב, אם יינתן הצו, הוא הנזק הכספי והפגיעה ביכולתו לעשות שימוש בקניינו (אם ייקבע בית משפט זה שהמשיב אכן רשאי לבנות במקרקעין), נזק שניתן לפצות את המשיב בגינו. מנגד, ביצוע עבודות בניה בצד הריסה וחפירות עוד לפני הכרעה בבקשה למתן רשות ערעור עלול ליצור מצב בלתי הפיך מבחינת המבקשים, ונכונותו של המשיב לפצות את המבקשים כספית אם יוכיחו שנגרם להם נזק (סעיף 22 לתשובתו) – לא די בה בנסיבות.

8.

הבקשה מתקבלת איפוא, והצו הארעי שהוצא במסגרת החלטתי מתאריך 14.7.2009 יהפוך לצו זמני, שיעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת, או עד לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור (או הערעור, אם תינתן הרשות), לפי המוקדם. הצו הזמני מותנה, בהתאם לתקנה 471(ד) לתקנות, בהמצאת התחייבות עצמית של המבקשים לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו (בהקבלה לאמור בתקנה 365(ב) לתקנות) וכן בהפקדת ערבות בנקאית בסך 40,000 ש"ח בקופת בית משפט זה, שתשמש כערבות לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו (בהקבלה לאמור בתקנה 364(א) לתקנות). לא תופקדנה ההתחייבות והערבות הבנקאית עד לתאריך 30.7.2009, יפקע הצו הזמני מאליו.

9.

נוכח השתהותם של המבקשים בהגשת הבקשה – אין צו להוצאות.