רע"א 1136/98 יעקב מלמד נ. קצין התמלוגים משרד הביטחון

1.המבקש גויס לצה"ל ביום 9.8.84, וכשבוע לאחר מכן לקה בארוע פסיכוטי, בעקבותיו הוא אושפז בבית חולים ואף שוחרר מהשירות. בקשתו להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק) נדחתה על-ידי קצין התגמולים. המבקש ערער על החלטה זו לועדת הערעורים לפי החוק, והתבסס על חוות דעת מומחה מטעמו, שקבעה כי הוא חלה במחלת הסכיזופרניה שהתפרצה בשל שירותו הצבאי. הועדה דחתה את הערעור בהעדיפה את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, לפיה אכן קיים קשר בין השירות הצבאי לבין הארוע הפסיכוטי, אך לא מדובר בסכיזופרניה אלא בארוע נקודתי חולף. מאוחר יותר, בעוד ערעורו לבית המשפט המחוזי על החלטה זו תלוי ועומד, נתקף המבקש בארוע פסיכוטי נוסף. בעקבות הארוע הוא פנה אל המשיב בבקשה לעיון מחדש בשל גילויה של ראיה חדשה לפי סעיף 35(א) לחוק. המשיב דחה גם את הבקשה הזו, והמבקש שב וערער בפני ועדת הערעורים. בערעור צירף המשיב חוות דעת נוספת לזו עליה הסתמך בהליכים הקודמים, של מומחה רפואי אחר אשר קבע שאכן מדובר במחלת הסכיזופרניה, אך היא לא נגרמה עקב השירות הצבאי. לאחר שהעדיפה הועדה את חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיב ודחתה את ערעורו השני שב המבקש וערער לבית המשפט המחוזי. אף ערעור זה נדחה ומכאן הבקשה שלפני.

2.המבקש מלין על כך שועדת הערעורים העדיפה את חוות הדעת הרפואית השניה מטעם המשיב על פני חוות הדעת העקבית של המומחה מטעמו. וזאת על אף העובדה ששתי חוות הדעת מטעם המשיב עמדו בסתירה זו לזו. הראשונה קבעה שהארוע הפסיכוטי קשור לשירות הצבאי, אך לא מדובר בסכיזופרניה, ואילו השניה קבעה שמדובר בסכיזופרניה, אך לא השירות הוא שגרם להופעתה או לזירוזה. למעשה נחלקת טענה זו לשני ראשים. הטענה האחת מופנית כנגד תהליך שקילת הראיות והסקת המסקנות העובדתיות של הערכאות קמא, ולפיה טעו הערכאות הללו כשהעדיפו את חוות הדעת השניה מטעם המשיב, למרות חוות הדעת הסותרת הראשונה. הטענה השניה עניינה הוא סדרי הדיון, ולפיה הערכאות קמא טעו בכך שנכנסו לעצם שאלת הקשר הסיבתי. שכן הראיה הנוספת התייחסה אך ורק לאבחנה בדבר אופי המחלה ולא לשאלת הקשר הסיבתי, שכבר הוכרעה לטובת המבקש בהליכים הקודמים.

3.בית משפט זה ייתן רשות לערעור שני במקרים המעוררים סוגיות משפטיות או ציבוריות עקרוניות, שחשיבותן חורגת מעניינם של הצדדים עצמם ( בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הלכה זו, וההגיון שבבסיסה, חלים אף מקום שבו הערעור הראשון היה על החלטתה של ועדת התגמולים לפי חוק הנכים (ראו לדוגמא: רע"א 3345/96 זקבך נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). באשר לחלקה הראשון של טענת המבקש, ככל שמתייחסות השגותיו לעצם קביעותיהן העובדתיות של הערכאות דלמטה, אין הן עומדות בדרישה זו, ואין הן יכולות להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 5475/95 דקל נ' מדינת ישראל - קצין התגמולים (לא פורסם)). אף אם בכוונת המבקש לתקוף את הסקת המסקנות המשפטיות מהממצאים ולא את הממצאים עצמם, לא יסייע לו הדבר בבקשתו. אומנם נפסק כי:

"שאלת הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מחלה כלשהי לבין השירות הצבאי היא שאלה שבמשפט, ועל כן מסורה היא להכרעתו הסופית של בית המשפט ולא של הרופא; ואולם, בית המשפט יפעיל שיקול דעתו בהתבסס על חוות דעת המומחים המונחות

לפניו..." (רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים (לא פורסם); רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים (לא פורסם)).

אך אף אם עניין הקשר הסיבתי מעלה שאלה משפטית, עדיין על המבקש להראות כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו שלו (רע"א 4266/96 שרון דבורה נ' קצין התגמולים (לא פורסם); רע"א 8449/96 קצין התגמולים נ' בשן (לא פורסם)). לאחר עיון בבקשה ובחומר הרלבנטי שוכנעתי כי לא עולה כאן שאלה כגון זו. דברים אלה יפים גם לגבי חלקה השני של טענת המבקש. מטעמים אלה, דינה של הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.