רע"א 118-24 רע"א 118-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפש"ר 25048-09-17 מיום 21.08.2023 (כבוד השופט ג' דניאל), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות לנאמן להמציא לעיון הנושים ולעיון בית המשפט, דו"ח מסלקה רשמי מעודכן של משרד האוצר לגבי הקופות הפנסיוניות של החייב.

הרקע לבקשה

1.ביום 12.09.2017 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי צו כינוס נכסים לנכסי החייב, וביום 07.07.2020 הוכרז החייב פושט רגל, ומשיב 1 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן). בתוך כך גם אושרה תכנית הפירעון לחייב, ובגדרה נקבע שהחייב ישלם סך של 500,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, בתשלומים חודשיים בסך של 7,000 ש"ח למשך 72 חודשים; וכי ככל שקיימים נכסים השייכים לחייב, ועליהם לא דיווח, ימומשו הם לטובת קופת פשיטת הרגל. כן נקבע, כי כלל הנכסים הפיננסיים של החייב (כספים בחברות ביטוח, מוסדות פיננסיים, החזרי מס, ירושה וכדומה) יוקנו לקופת פשיטת הרגל (להלן: תכנית הפירעון).

2.סכומן של תביעות החוב שאושרו נגד החייב על-ידי הנאמן, הוא בסך כולל של 1,783,659 ש"ח; כאשר תביעתו של המבקש היא תביעת החוב הגדולה ביותר שאושרה, והיא בסך של 558,328 ש"ח בדין רגיל.

3.לאורך ההליך הועלו מטעם המבקש טענות שונות למחדלים שביצע לכאורה החייב במסגרת ההליך – ועניינם בהסתרת נכסים שאמורים על-פני הדברים להיכלל בקופת הנשייה. בתוך כך, הוגשה על-ידי המבקש בקשה – כללית – למיצוי הליכי החקירה על-ידי הנאמן, וזו נדחתה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המבקש, אותה דחיתי בהחלטתי מיום 10.01.2023 ברע"א 7642/22 (להלן: בקשת רשות הערעור הראשונה).

בהחלטתי שם קבעתי, בין היתר, כי מלאכת עריכת האיזון בין זכויות הנושים לבין זכויות החייב, מוקנית לבית משפט של חדלות פירעון, ועליה להתבצע בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. במקרה זה, כך קבעתי, בית משפט קמא התייחס, דן ושקל את כלל טענותיו של הנושה, נוכח שורת בקשות שהוגשו מטעמו בעניין – ונראה היה כי אכן, כלל הבדיקות הדרושות בהליך בוצעו, והגיעה העת למצותן.

4.על אף האמור, וכפי שעולה מבקשת רשות הערעור השנייה שהגיש המבקש, זו שלפניי, על-ידי המבקש הוגשה בהמשך בקשה נוספת, להמציא לעיונו את דו"ח המסלקה הפנסיונית של החייב (להלן: הדו"ח או דו"ח המסלקה), המצוי בידי הנאמן. זאת, על-פי הנטען, משעה שהחייב הסתיר את דו"ח המסלקה הרשמי, וחלף המצאתו, הגיש לפני מספר שנים מסמך שנערך באופן מגמתי על-ידי סוכן הביטוח האישי שלו; ולא בכדי, המצאת דו"ח המסלקה לידי הנאמן, באה אך שהמבקש דרש זאת. בקשה זו כאמור, נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מושא הבקשה שלפניי.

החלטת בית משפט קמא

5.בית משפט קמא קבע, כי את בקשת הנושה לעיין במסמך שנמסר על-ידי החייב, מכוח חובתו בהליך, לידי הנאמן, יש לבחון בהתאם לסעיף 18(ה) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) – שמטרתו לאזן בין הזכות לפרטיות של החייב לבין האפשרות להשתמש במידע שהתקבל במסגרת ההליך. הוסף, כי כך גם קובע סעיף 59(ג) לפקודת פשיטת הרגל, לפיו הכונס הרשמי או מי מטעמו לא יגלה תוכנם של מידע או מסמכים שהתקבלו לפי סעיף זה, ולא יעשה בהם כל שימוש אלא במידה הנדרשת לביצוע הוראות פקודת פשיטת הרגל, או לפי צו של בית המשפט.

6.עוד הוטעם, כי אכן בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הנושים זכאים לעיון בדו"חות הפומביים שמגיש הנאמן, ובמקרים מסוימים אף בחקירה שנערכה, אך היותם נושים בהליך פשיטת רגל אינה מקנה להם באופן אוטומטי זכות לקבל מסמכים ומידע שנאספו על-ידי הנאמן. שכן, חלק מתפקידו של הנאמן הוא לשמור, במידת האפשר, על פרטיות החייב, גם מפני נושיו (רע"א 129/17 עו"ד אלון ריחני, נאמן נ' סריקובסקי (07.04.2017); רע"א 1784/18 אורה אמיר נ' יצחק אמיר (17.05.2018)). הודגש, כי מלאכת האיזון המוטלת על הנאמן בעניין זה, קבועה בסעיף 136 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון).

7.בית משפט קמא עמד על כך שאין מקום, או צורך, לקבוע כלל גורף לעניין העברת דו"ח מסלקה פנסיונית לעיונם של הנושים – אולם ברי, מטבע הדברים, כי יש במסמך כאמור נתונים שחשיפתם מהווה פגיעה בפרטיות. מאליו מובן גם, כי עיקר הנתונים העולים מתוך הדו"ח הם נתונים רלבנטיים להליך חדלות הפירעון, בהיותם מתייחסים לנכסי החייב ובכלל זאת נכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל – לפיכך, ממילא, יפורטו עיקר הנתונים הרלבנטיים להליך על-ידי הנאמן בדיווחיו בהליך, כגון מסירת התסקיר או במסגרת הבקשות המוגשות על-ידי הנאמן למימוש נכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל. על הנאמן, כך הוטעם, להפעיל שיקול דעתו ולבחון בכל מקרה, האם גילוי המסמך בדרך של העברתו לעיון הנושים, נדרש לביצוע תפקידו בהתחשב בפגיעה המסוימת הכרוכה בכך בפרטיות החייב.

8.מכל אלה, נקבע כי אין טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו של הנאמן במקרה זה שלא להעביר לעיון הנושה את דו"ח המסלקה הפנסיונית. שכן, לא הוצג טעם משכנע לכך שיש להעביר לנושים את המסמך עצמו – כאשר ניתן להסתפק, כפי מהלך הדברים הרגיל, בדיווחים ובבקשות המוגשות על-ידי הנאמן בהליך לגבי מימוש נכסים פנסיונים המוקנים לקופת פשיטת הרגל.

טענות המבקש

9.המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא מיום 21.08.2023, ומכאן הבקשה שלפניי. לטענתו, הכלי העיקרי בו נעשה שימוש באופן שוטף בתיקי פשיטת רגל לצורך איתור וכינוס נכסי חייב, הוא הסתמכות על נתונים הכלולים בדו"ח מסלקה פנסיונית. שכן, מדובר בדו"ח המופק על-ידי גורם אובייקטיבי המרכז נכסים פיננסיים של החייב. הנתונים הכלולים בדו"ח זה הם תוצר של מערכת מקוונת – שבאמצעותה ניתן לקבל תמונת מצב פיננסית עדכנית ומלאה.

10.יתרה מכך, נטען כי בעניינו אף ניתנה החלטה קודמת של בית משפט קמא, ביום 07.07.2020, במסגרתה נקבע כי הנכסים המצויים בקופות הפנסיוניות של החייב ימומשו לטובת קופת הנשייה. אולם, למרות קביעה נכונה זו וחרף העובדה שדו"ח המסלקה הכרחי לצורך יכולת הפיקוח של הנושים ואין לו כל פגיעה בפרטיות החייב – סירב בית המשפט להורות על הצגת הדו"ח.

11.עוד נטען, כי בית המשפט נמנע מעיון בדו"ח המסלקה עצמו, והעדיף באופן בלתי מנומק את זכות 'הפרטיות' של החייב על פני זכות הנושים לפקח על קניינם ולבחון דבר קיומם של נכסים ברי תפיסה. לעניין זה הודגש, כי אף הנאמן עצמו לא העלה טענה לפגיעה בפרטיות כאמור במסגרת תגובתו לבית המשפט – ונימוק כאמור, מדוע מדובר במידע סודי, ממילא לא פורט ולא הוצג לבית המשפט. במובן זה נטען, כי בית המשפט התפרק מחובתו לביקורת שיפוטית על החלטות הנאמן.

12.זאת ועוד, לעמדת המבקש, קביעת בית משפט קמא לפיה די בדיווחים עתידיים שיגיש הנאמן בקשר למימוש נכסים פיננסיים של החייב, חלף המצאת דו"ח המסלקה – אינה נותנת מענה משעה שבית משפט לא קצב לנאמן כל מועד להגשת הדו"חות האמורים. ואף אם יעשה כן, הודגש, הסתרת הדו"ח לא תאפשר לדעת האם החלטתו של הנאמן בעניין מימוש הקופות נכונה אם לאו, ומן הנושים תמנע זכות ערעור על קביעותיו העובדתיות או המשפטיות בנדון.

13.נוכח דברים אלה נטען, כי נפלו שגיאות בהחלטת בית משפט קמא המחייבות ביטולה.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה – הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובה.

15.כפי שעמדתי בהחלטתי הקודמת בבקשת רשות הערעור הראשונה, נקודת המוצא לדיון, גם ביחס לבקשה זו, היא שיקול הדעת הרחב המסור לבית משפט של חדלות פירעון. זאת, בשל מומחיותו הייחודית בתחום ולאור היכרותו הישירה עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין. לפיכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו, אלא התערבות שכזו מוגבלת למקרים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: ע"א 3145/21 בן משה נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 (08.11.2022); ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר, פסקה 4 (11.12.2016)) – וגם כאן, לא מצאתי כי ענייננו חוסה תחת אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. אבאר.

16.החלטתו של בית משפט קמא שלא לחשוף את הדו"ח גופו, לא באה כלאחר יד. אלא, היא תוצאה של מלאכת איזון אותה ערך בית המשפט, בהתייחס לנסיבות המקרה דנן, שלא הצדיקו, לטעמו, פגיעה בפרטיות החייב. כמשקל נגד לפגיעה הכרוכה בחסיון הדו"ח כלפי הנושה, קבע בית המשפט בהחלטתו כי הנאמן יחשוף בדיווחים עתידיים שיוגשו על-ידו בהמשך את ממצאיו בנוגע לנכסי החייב ברי המימוש – ובפרט, ביחס לנכסים כאמור העולים מהדו"ח, ככל שישנם כאלו. בכך, איזן לטעמי בית המשפט כדבעי בין זכויות החייב לבין זכויות הנושה – ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו הרחב בעניין.

17.כך גם לא מצאתי ממש, בטענות המבקש ביחס ל'התפרקותו' של בית המשפט מחובתו לביקורת שיפוטית על החלטות הנאמן. ודוק, אך לאחרונה נזדמן לי להזכיר את ההלכה המוכרת בדבר מעמדם המיוחד של בעלי תפקיד מטעם בית המשפט וסמכותם הרחבה (רע"א 7821/23 עומר מגדלים פיננסים בע"מ נ' עו"ד אבי שרף, פסקה 19 (07.01.2024)). כפי שציינתי שם, סמכות זו הולכת יד ביד עם החובות החלות על בעלי תפקיד, כמו גם האחריות המוטלת עליהם מכוח חובות אלו – כלפי החברה, כלפי נושיה ואף כלפי צדדים שלישיים. מקורן של חובות אלו בדיני חדלות הפירעון, כמו גם בהוראות הדין הכללי – ובהן הוראות דיני הנזיקין, דיני החוזים, דיני הנאמנות ודיני השליחות (ע"א 4189/20 עו"ד איתן ארז נ' עו"ד יעקב כהן, פסקה 9 (30.03.2022); רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר, פסקה 19 (27.08.2013)) – וחובת הדיווח של בעל תפקיד לבית משפט, לרבות טיבו ומהימנותו של דיווח זה, חוסים אף אף הם תחת חובות אלו.

בענייננו, בית משפט קמא הותיר לשיקול דעתו של בעל התפקיד את השאלה האם יש לחשוף הדו"ח לעיני הנושים כולם, אם לאו. לצד זאת, הדגיש הוא כי בעל התפקיד נדרש גם נדרש להוסיף ולדווח לבית המשפט על אודות המידע העולה מן הדו"ח בקשר עם מימוש הנכסים; ופשיטא כי כלל פועלו בנדון נותר בפיקוחו של בית המשפט, כמו גם בידיעת הנושים להליך כולם. בראי האמור, איני סבור כי יש בהחלטת בית המשפט משום מתן שיקול דעת נרחב יתר על המידה לבעל התפקיד, ובוודאי שלא 'התפרקות' מחובת הפיקוח על פועלו.

לצד דברים אלה, מצאתי לחדד שתי נקודות.

18.ראשית, ביחס לנקודת המוצא הראויה לטעמי, כדרך הכלל, לעריכת האיזון בין זכות החייב לפרטיות אל מול זכות הקניין של הנושים. ודוק, כניסתו של חייב להליך פשיטת רגל, כרוכה מניה וביה בפגיעה בפרטיותו (דברי השופט נ' סולברג ברע"א 129/17 ריחני, נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי, פסקה 24 (07.04.2017)). פגיעה זו מתחייבת, אך היא ניצבת אל מול הפגיעה המתחייבת, גם כן, בקניינם של הנושים – והאיזון שבין שתי אלה, מלאכה עדינה ומורכבת.

כאמור, הליך חדלות הפירעון כורך, מעצם טבעו, פגיעה בקניינם של הנושים. הטעם לכך נטוע בתכליתו הסוציאלית של ההליך, שנועדה, בין היתר, לאפשר לחייב לצאת לדרך חדשה ולפתוח 'דף חדש' בחייו. בין אותן הצדקות, מצויה גם חובתו של החייב להגיע להליך ב'ידיים נקיות' ובגילוי מלא של כל מידע רלבנטי, אשר יהא בו כדי לסייע לנושים בכלכול צעדיהם קדימה הלאה. בתוך כך נדרש החייב, כבר עם הגשת בקשתו לפשיטת רגל, לצרף כתב ויתור על סודיות (סעיף 17(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל; וכן סעיף 104(א)(3) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי) – ומכוחו של זה מוצדק לעיתים גם גילויו של מידע שבמצב הדברים הרגיל, חוסה תחת הגנת הפרטיות.

יפים לעניין זה דברי השופטת י' וילנר בע"א 10217/16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר, פסקה 59 (17.10.2019) (להלן: עניין ב.ת.ב):

"עם הגשת הבקשה לפשיטת הרגל החייב משיל מעליו כל כסות ונותן הסכמתו לחשיפת מלוא המידע האישי לגביו, אשר רלוונטי להליך, בפני בעלי התפקידים ובפני בית המשפט, לרבות מצבו הכלכלי, הרפואי, המשפחתי וכיוצא באלה. חשיפה זו טומנת בחובה, מטבע הדברים, פגיעה בפרטיות החייב, ואולם, משהדבר נעשה מיוזמתו, לבקשתו ובהסכמתו, אין לראות בכך משום הפרה של הזכות החוקתית לפרטיות".

גילוי מידע רלבנטי בפני הנושים, יכול שיעשה באחת משתי דרכים. הראשונה, דרך חשיפתו, לגופו; והשנייה, באמצעות דיווח תוכנו, כפי שנקבע בענייננו. אני סבור, כי כדרך הכלל, ראוי כי מידע פיננסי טהור בקשר לנכסים בני מימוש, יגולו לנושים על דרך החשיפה. זאת, הן מחמת עקרון פומביות ההליך, והן על מנת להגביר את היעילות ואת הפיקוח על ההליך. שכן, גילוי המידע מאפשר לנושים להיחשף, ובמידת הצורך אף להשיג, על קביעות עובדתיות או משפטיות אליהן הגיע בעל התפקיד בקשר עם איתורם או מימושם של נכסים אלה. אפשרות זו מצמצת, במידת מה, את הפגיעה המתחייבת בקניינם; ולמצער, היא מאפשרת הליך גלוי והוגן יותר כלפיהם.

בעניין זה ראוי להזכיר גם את הוראות סעיף 138 לחוק חדלות פירעון, שבא בהמשך לסעיף 136, אליו הפנה בית משפט קמא – וקובע מפורשות את חובתו של החייב לשתף פעולה עם הנאמן. חובה זו הכרחית לשם קיומם התקין של ההליכים, ואי-קיומה אף עלול להוביל להפסקת ההליכים או להארכת תקופת התשלומים, בהתאם לנסיבות העניין (ראו הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, הצ"ח הממשלה 1027, 673). יתרה מכך, כחלק מחובת תום הלב בהליך פשיטת הרגל, נודעת חשיבות לחובת הגילוי המוגברת החלה על החייב בהליך זה (ע"א 7994/18 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (01.02.2011); ע"א 7375/18 יניב גל נ' מוטי בן ארצי עו"ד, פסקה 10 (02.10.2019)). זאת נקודת המוצא הנכונה לטעמי לבחינת שאלת גילויו של מידע זה או אחר, בתוך איזון הזכויות בין הנושים לבין החייב.

בהתייחס לנסיבות ענייננו, כאמור, בית משפט קמא הדגיש כי אין מקום או צורך לקבוע כלל גורף לעניין אופן גילוי דו"ח המסלקה הפנסיונית, וקביעותיו תוחמו לד' אמותיו של הליך זה, על-פי נסיבותיו. גם אני איני רואה מקום לטעת מסמרות בדבר, במסגרת הליך זה – הן בהתייחס לנסיבותיו (ראו פסקה 14 להחלטתי בבקשת רשות הערעור הראשונה); והן בשים לב למנגנון האיזון שנקבע, המביא בסופו של יום לגילוי המידע.

19.שנית, בכל הנוגע למעמדו של בעל התפקיד וחובת הפיקוח של בית המשפט. לצד נקודת המוצא המוסכמת, עליה עמדתי בעניין עומר מגדלים פיננסים בהקשר של נתונים פיננסיים הקשורים לניהול קופת פשיטת הרגל בתוך ההליך; מובן גם, כי בעל התפקיד אינו פטור מדיווח לבית המשפט – ובוודאי בעניינים גורליים כגון מימוש או אי-מימוש נכסים בני מימוש בהליך. בתוך כך, ובפרט מקום בו נקבע כי גילוי המידע יעשה על דרך הדיווח ולא על דרך החשיפה – שומה על בעל התפקיד כי יעשה כל שבידו על מנת לחשוף בדיווחיו את דרך הילוכו בהגיעו לקביעותיו העובדתיות או המשפטיות, ולא רק את מסקנותיו. בכך, יהא כדי להבטיח את מידת הפיקוח הנדרשת על פועלו של בעל התפקיד.

20.סיכומם של דברים, סבורני, כאמור, כי האיזון אליו הגיע בית משפט קמא בנסיבות העניין – מהווה איזון ראוי, הן ביחס למידת הפגיעה הנדרשת בפרטיות החייב, הן ביחס לעצמאות שיקול הדעת של בעל תפקיד וחובת הפיקוח על החלטותיו; ובוודאי שאין בהחלטתו זו משום חריגה ממתחם שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט של חדלות פירעון, באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

21.סוף דבר – הבקשה למתן רשות הערעור נדחית אפוא; משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.