רע"א 1192/10 פליפ סטלמן נ. ארז דליות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון גונן ) בה"פ 1437/09 וה"פ 1473/09 מיום 12.1.2010 במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 27.4.2009 על ידי כבוד הבוררים אייל לוי וידין דויטש ממוסד הבוררות של בורסת היהלומים ברמת גן בע"מ (להלן: פסק הבוררות ) והתקבלה בקשת המשיבים לאישור פסק הבוררות.

1.

ביום 27.4.2009 ניתן פסק בוררות במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 3,004,962$. ביום 25.5.2009 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות וביום 11.6.2009 הגיש המבקש בקשה לביטולו.

2.

ביום 16.11.2009 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי במעמד הצדדים. במהלך הדיון הציע בית המשפט המחוזי למבקש לחזור בו מבקשתו לביטול פסק הבוררות. נקבע כי במידה והמבקש לא ייענה להצעה, יתקיים הדיון בבקשות לאישור ולביטול פסק הבוררות ביום 12.1.2010 במעמד הצדדים. ביום 25.11.2009 הודיע המבקש לבית המשפט המחוזי כי נוכח הליכי פשיטת הרגל שנפתחו כנגדו ונוכח הטענות שעומדות לו כנגד פסק הבוררות אין באפשרותו להיענות להצעה, שכן לדבריו היענות שכזו תהווה העדפת נושים פסולה.

3.

ביום 7.1.2010 הגיש המבקש בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון, שנקבע כאמור ליום 12.1.2010, זאת בשל נסיעה לחו"ל שנקבעה על ידו לאותו המועד, לאחר שלטענתו מועד הדיון לא נרשם ביומנו של בא כוחו בשל שגגה משרדית. ביום 11.1.2010 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה במסגרתה ביקשו לדחות את הבקשה ולקיים את הדיון במועדו. לטענת המשיבים, המבקש חפץ לדחות את הדיון בכל דרך אפשרית ואין לקבל את טענתו לפיה שגגה משרדית היא העומדת בבסיס בקשתו לדחיית הדיון.

4.

ביום 12.1.2010 התקיים הדיון בהיעדרו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין תחילה כי על אף שבקשתו של המבקש לדחיית מועד הדיון מבוססת אך על טענות עובדתיות, לא הוגש כל תצהיר התומך בה וכבר מטעם זה היה מקום לדחותה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי המבקש בחר לעזוב את הארץ ביום 10.1.2010, בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשתו, ועל כן "אין לו אלא להלין על עצמו שלא התארגן במועד כדי לחזור בזמן לדיון היום" וכן כי תאריך הדיון נקבע בנוכחותו של המבקש עצמו, ולפיכך אין מקום לקבל את טענותיו ואת "הפלת האחריות" על בא כוחו. נוכח דברים אלו ומכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) הורה בית המשפט המחוזי על דחיית בקשתו של המבקש לביטול פסק הבוררות. משכך, ולאור סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים ואישר את פסק הבוררות.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדבריו, בית המשפט המחוזי שלל מבא כוחו את זכות החקירה הנגדית של המצהיר מטעם המשיבים. לטענתו בשל כך קבע בית המשפט ממצאים עובדתיים ומהותיים לא נכונים אשר הובילו אותו לפסק דין שגוי. בנוסף טוען המבקש כי קביעת בית המשפט לפיה היעדרותו מהדיון נעשתה שלא בתום לב השפיעה והשליכה על המסכת העובדתית כפי שזו נקבעה על ידי בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות ניתנת אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נגרם עיוות דין המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 10316/07

שבח נ' גרינפלד (לא פורסם, 25.2.2008); רע"א 8595/99 מלון אורכידאה בע"מ נ' מרדכי מינוסקין (לא פורסם, 6.9.2000)].

סבורני כי טעם זה כשלעצמו מחייב את דחיית הבקשה, אשר אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת. במקרה דנן מדובר בשאלה ספציפית המתמקדת אך בעניינו הפרטני של המבקש ואשר אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לכללים שנקבעו על ידי בית משפט זה.

7.

יתרה מכך, המבקש יוצא במסגרת בקשתו כנגד החלטותיו הדיוניות של בית המשפט המחוזי. בעניין זה כבר נפסק בעבר כי:

"לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב להחליט כיצד תברר את המחלוקת שלפניה, מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה, אפילו אם נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, וזאת להוציא מקרים חריגים שבהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים" [רע"א 6702/09 יעקב קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ (לא פורסם, 7.12.2009)].

איני סבור כי המקרה שלפניי עולה לכדי אחד מאותם מקרים חריגים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה הדיונית של הערכאה דלמטה. מועד הדיון נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כבר ביום 16.11.2009 במסגרת דיון שנערך במעמד שני הצדדים. בנסיבות אלה אין אפשרות לקבל את טענתו של המבקש בדבר שגגה משרדית אצל בא-כוחו. יתרה מכך, המבקש הגיש את הבקשה לדחיית הדיון ביום 7.1.2010, אולם בחר שלא להמתין להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשתו ולצאת מן הארץ כבר ביום 10.1.2010. בנסיבות אלה מסכים אני עם בית המשפט המחוזי כי אין למבקש אלא להלין על עצמו ואין הוא יכול להיתלות כעת באי התייצבותו לדיון שנקבע כמצדיקה את ביטולו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי פסק בהתאם לתקנות סדר הדין ובהתאם להוראות חוק הבוררות ואיני מוצא אפוא כל מקום להתערב בפסק דינו.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.