רע"א 1343/97 סופר זול קינן את בייזמן נ. ירמיהו עיני חברה לבנין

המבקשים מנהלים מזה כעשר שנים מרכול גדול במבנה השייך למשיבה (להלן" "המושכר"). הסכם כתוב הסדיר את השכרת המושכר עד יום 21.10.96.

לקראת תום תקופת השכירות האמורה הגישה המשיבה תביעה לסילוק יד נגד המבקשים בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 63173/96). המבקשים טענו כי הוסכם בעל-פה על הארכת תקופת השכירות לגבי חלק מהשטח המושכר.

בית משפט השלום (כב' השופט סוקול) קיבל את טענת המשיבה, דחה את טענת המבקשים בדבר קיום הסכם בעל-פה והורה על פינוי המושכר עד ליום 27.12.96.

המבקשים הגישו תחילה בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום. בקשה זו נדחתה ביום 26.12.97. בית משפט השלום הורה על עיכוב ביצוע ארעי עד ליום 31.12.96, על מנת לאפשר למבקשים לפנות בבקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי.

המבקשים הגישו ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4020/97, המר"ע 35169/96). בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש. ברלינר) קבע, כי על מנת לקבל צו עיכוב ביצוע צריכים המבקשים להראות, כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור וכי אם יבוצע פסק הדין יקשה עליהם מאד להשיב את המצב לקדמותו. באשר לסיכויי המבקשים להצליח בערעורם קבע בית המשפט המחוזי, כי על פני הדברים אין למבקשים סיכויים טובים לזכות בערעורם, הואיל ומסקנת בית משפט השלום מעוגנת היטב בראיות ובהגיון ומבוססת על דחייה גורפת של גרסת המבקשים ואימוץ גרסת המשיבה. באשר לנזק שייגרם למבקשים קבע בית המשפט המחוזי, כי אכן עלולים להיגרם למבקשים נזקים כבדים אם יאלצו לפנות את המושכר וכי יקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו אם יזכו המבקשים בערעורם. עם זאת, הוסיף בית המשפט וקבע, כי עדיין ניתן יהיה לפצות את המבקשים בכסף על הנזקים שייגרמו להם בסיטואציה זו. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך הטיל על המשיבה להפקיד בתיק הערעור בטחונות עד לסכום של 3,000,000, כמפורט בהחלטה, לפיצויים של המבקשים על הנזקים שייגרמו להם עקב הפינוי, אם יתקבל ערעורם.

בפני מונחת בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. לשם השלמת התמונה יצויין, כי המשיבה הפקידה את הבטחונות שהוזכרו לעיל, אולם המבקשים ערערו על החלטת הרשם, לפיה עומדים בטחונות אלה בתנאים שנקבעו בהחלטה. כמו-כן הגישו המבקשים בקשה לבית משפט זה לעיכוב ביצוע. ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת. בבקשה שבפני מונים המבקשים את הנזקים החמורים שייגרמו להם, לטענתם, ומפרטים את הטעמים המצביעים, לשיטתם, על סיכויי ערעורם להתקבל. עוד טוענים המבקשים, כי קיימת חשיבות חוקתית בקביעת האיזון הראוי בין החובה לקיים פסקי דין לבין הגנה על הצד המערער מפני נזק בלתי הפיך.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הבקשה לעיכוב ביצוע נדונה כבר בשתי ערכאות, דיון חוזר בערכאה שלישית יתקיים, בדרך כלל, כאשר השאלה שמעוררת המבקשת מעוררת שאלות בעלות השלכות חוקתיות ציבוריות או משפטיות (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). שאלת מתן צו עיכוב ביצוע בסיטואציה שלפנינו אינה נמנית עם סיטואציות אלו. העקרונות באשר למתן צו עיכוב ביצוע נקבעו זה מכבר ובתי המשפט פועלים לפיהם כדבר שבשיגרה (ראה: תקנות 466-470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-; בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 335; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שביעית, בעריכת ש. לוין, 1995) 859). השאלה אותה מעוררת הבקשה אינה שאלה כללית, כי אם שאלה פרטנית שעניינה יישומם של עקרונות אלה. גם בבקשה גופה לא מצאתי טיעון המצדיק את התערבותנו. המבקשים הצביעו על חומרת הנזקים העלולים להיגרם להם כתוצאה מאי מתן צו עיכוב ביצוע. אני מוכן להניח, כי כך הדבר, אולם בכך אין די: נוכח העובדה שהמבקשים מסתמכים על הסכם בלתי כתוב ונוכח העובדה שטיעוניהם העובדתיים נידחו על ידי בית משפט השלום בהחלטה מנומקת ושיטתית ניתן להניח, כי יקשה עליהם להצליח בערעורם. עובדה זו, בצירוף שקלול מאזן הנזק בין המבקשים למשיבה, והעובדה שבית המשפט קמא חייב את המשיבה בהפקדת בטוחות כערובה לנזקי המבקשים בסך של עד 3,000,000 ש"ח, תומכת גם היא בדחיית הבקשה. לא מצאתי מקום להתערב בשאלת גובה הבטוחות וטיבן, שכן עניין זה תלוי ועומד עדיין, במסגרת ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. ממילא בטל גם צו ארעי לעיכוב הליכים שניתן על ידי ביום 5.3.97.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 7,500 ש"ח.