רע"א 1677/15ישראל רביצקי נ. דני אגוז

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בסכסוך על פירעון שני שיקים. הרקע העובדתי פורט בפסק הדין של בית משפט השלום, ויובא להלן בתמצית. המבקש משך שני שיקים על שמו, מבלי שציין את שם המוטב, האחד בסך של 27,000 ש"ח והשני בסך של 8,000 ש"ח. אין חולק כי המבקש חתם על השיקים; כי על שניהם נרשמו תאריכים לפירעון עתידי; וכי המבקש העבירם לאחד, דוד דבוש (להלן: דבוש ) , בנסיבות שאינן מעניינה של בקשה זו. לאחר זמן מה, העביר דבוש את השיקים למשיב – אשר עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות – כחלק מהחזר הלוואה שזה נתן לו (להלן: ההלוואה ). כבר עתה יוער כי לטענת המבקש ההלוואה ניתנה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק ההלוואות ) .

לימים, כאשר ביקש המשיב להפקיד את השיקים בבנק, נמסר לו שהמבקש נתן הוראה לביטולם. משכך, הגיש המשיב את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש התנגד לביצוע השיקים והתיק הועבר בסופו של דבר לדיון בבית משפט השלום בירושלים. ביום 25.6.2013 קיבל בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר נ' נחשון ) את תביעתו הכספית של המשיב נגד המבקש. בית המשפט דחה את גרסתו העובדתית של המבקש שלפיה השיקים הוצאו מידיו במרמה על ידי דבוש כחלק מעסקת "עוקץ" במקרקעין וקבע שהיא אינה אמינה. כמו כן, נדחו טענות המבקש בדבר פגמים חפציים, קנייניים וצורניים שנפלו בשיקים ובסיחורם; ובדבר אי קיום הוראות חוק ההלוואות מצד המשיב. המבקש ערער על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר ) דחה ביום 29.1.2015 את הערעור וקיבל את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום. אשר לחוק ההלוואות, בית המשפט המחוזי קבע שהמבקש אינו צד לעסקת ההלוואה בין המשיב לבין דבוש. משכך, נקבע כי ההגנות שמקים חוק ההלוואות ללווה אינן עומדות בנסיבות העניין למבקש, שכאמור אינו צד לעסקה זו, וזאת בשונה ממקרים שאליהם הפנה המבקש בטיעוניו.

1.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה משקבע שהגנות חוק ההלוואות אינן עומדות לו במקרה דנן. עוד נטען, בהמשך לכך, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי סטה מההלכה המחייבת בעניין תביעות מכוח חוק ההלוואות שלפיה הגנות החוק חולשות גם על צדדים שלישיים שהם צד לעסקת הלוואה דוגמת ערבים; יצר חוסר וודאות בתחום ההלוואות החוץ בנקאיות; וכי בנסיבות העניין מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות עקרונית אשר צריכה להתברר בבית משפט זה ב"גלגול שלישי". בצד אלו טען המבקש כי שגו הערכאות הקודמות שדחו את טענותיו בדבר הפגמים החפציים, הקנייניים והצורניים שנפלו בשיקים ובסיחורם.

2.

התבקשה תשובת המשיב. בתשובתו לבקשה טוען המשיב כי המקרה אינו מקים סוגיה עקרונית ומדובר בניסיון של המבקש – אשר גרסתו נמצאה כבלתי אמינה בשתי הערכאות הקודמות – להתחמק מתשלום החוב למשיב. המשיב מדגיש כי המבקש אינו צד להסכם ההלוואה שנכרת בין המשיב לבין דבוש ומשכך טענות נגד הסכם ההלוואה לא יכולות לשמש עבורו כטענות הגנה מפני ביצועו של שטר.

בתשובתו לתשובת המשיב חזר המבקש על טענותיו והוסיף כי טענות המשיב בדבר חוסר אמינותו אינן רלוונטיות להכרעה בבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובתשובת המבקש לה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן במשורה ורק במקרים אשר מקימים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקש בדבר חלותן של הגנות חוק ההלוואות במקרה דנן נדונו ונדחו באופן מפורט ומנומק הן בבית משפט השלום, הן בבית המשפט המחוזי. קביעות אלו הושתתו על התרשמותן של שתי הערכאות הקודמות בדבר חוסר האמינות של גרסת המבקש; ומצאו לדחות את כלל טענות ההגנה שהעלה המבקש. מקובלת עלי ההבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין נסיבות המקרה דנן לבין נסיבות המקרה שדובר ברע"א 1232/09 אריה נ' בס (8.7.2009) (להלן: עניין בס ). שם דובר במושך שטר שהיה ערב להלוואה שניתנה מכוח חוק ההלוואות ומשכך נקבע כי הגנות החוק תעמודנה לו. לעומת זאת, בענייננו למבקש אין כל זיקה לעסקת ההלוואה שבגדרה הוא טוען לתחולת הגנות החוק. לפיכך מדובר בנסיבות השונות בעיקרן מהנסיבות שנדונו בעניין בס . יתר טענות המבקש בדבר הפגמים שנפלו בשיקים ובסיחורם הן טענות הנוגעות למחלוקת העובדתית הפרטנית בנסיבות המקרה, שהוכרעו בשני פסקי דין מנומקים ו מפורטים. כידוע, הלכה עמנו היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א 2544/08 עכאוי נ' יובל אלון חברה לבניין בע"מ , פסקה 7 (12.10.20089)). מטעמים אלה ראיתי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.