רע"א 1734/13 אורי סייג נ. עו"ד איתן שלמה ארז (מנהל מיוחד/נאמן)

1.

המבקש הוא בן זוגה של הגב' רחל סייג סופר שהוכרזה כפושטת רגל (להלן: החייבת ). בבעלותם של בני הזוג נחלה במושב גיתית בבקעת הירדן אותה הם משכירים לצד ג' (להלן: הנחלה ).

2.

הנאמן לנכסי רחל סייג סופר, עו"ד איתן ארז, הגיש ל בית משפט של פשיטת רגל בקשה לקבל דמי שכירות מהנכס לקופת פשיטת הרגל (בקשה 101). המבקש, אשר צורף כמשיב לבקשה, התנגד בטענה שהנחלה שייכת לו ובטענה כי הלכת השיתוף אינה חלה על הנחלה בהיותה מצוייה מעבר לקו הירוק בו לא חל הדין הישראלי.

בהחלטתו מיום 23.4.2012 דחה בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשיך) את עמדת המבקש וקבע כי מחצית מדמי השכירות, השייכים לחייבת, ילכו לקופת פשיטת הרגל ומחציתם יישארו אצל המבקש.

3.

בד בבד הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט להורות על תפיסת הנחלה ומימושה לטובת קופת פשיטת הרגל (בקשה 102).

בהחלטתו מיום 13.5.2012 הורה בית המשפט על מימוש הנחלה וחלוקת התמורה באופן דומה לחלוקת דמי השכירות, קרי 50% מהתמורה (יצויין כי ההחלטה לא צורפה לבקשה – י"ע).

ביום 16.5.2012 נחתמה לבקשת הנאמן פסיקתא המסמיכה את הנאמן לתפוס ולממש את הנחלה, כאשר מחצית מהתמורה, בניכוי הוצאות המכירה, תועבר אל

המבקש ומחצית תועבר לקופת פשיטת הרגל.

4.

ביום 17.1.2013 הגיש המבקש את הבקשה נשוא הבקשה שלפני, היא בקשה מס'

154 שכותרתה

"בקשה לביטול החלטה ו/או לביטול חתימה על פסיקתא ו/או בקשה לעיכוב מימוש המשק בגיתית". בבקשה נטען כי מימוש הנחלה יסב למבקש נזק רב; כי בית המשפט הכריע בזכויות המבקש בנחלה מבלי שצורף כבעל דין בבקשות שהגיש הנאמן; וכי נודע לו באקראי על נסיונותיו של הנאמן לממש את הנכס. הנאמן טען בתגובה כי הבקשה מהווה למעשה ערעור על החלטת בית המשפט מיום 13.5.2012 שהפכה זה מכבר לחלוטה, ועל כן יש לדחותה על הסף.

בהחלטתו מיום 31.1.2013 דחה בית המשפט את בקשה 154 בזו הלשון:

"הבקשה נדחית. במלוא הכבוד הראוי מדובר במחזור מחדש או לכל היותר במקצה שיפורים, אשר ההחלטות עצמן הפכו זה מכבר לחלוטות.

חרף ההבנה למצבו של המבקש לא ניתן להפוך את עקרון סופיות הדיון לחוכא ואיתלולא ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות או גרסא משופרת שלהן".

בנוסף, הטיל בית המשפט על המבקש הוצאות ושכ"ט בסך 15,000 ₪.

5.

על החלטה זו מלין המבקש בבקשה לפניי, בה נטען כי נפגעה זכותו לפנות לבית המשפט ולהשמיע השגותיו, וכי בפיו טענות מהותיות נגד מימוש הנחלה.

המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים יתדותיהם בהחלטתו של בית משפט קמא. בתגובת הנאמן נטען כי מטרתה של הבקשה למנוע העברת כספים המגיעים לנושים ולהמשיך את המצב בו המבקש משלשל לכיסו את דמי השכירות. זו גם עמדתו של

כונס הנכסים הרשמי אשר מציין בתגובתו את עקרון סופיות הדיון, וכי הבקשה באה

לערער על החלטה חלוטה בדרכים עוקפות.

6.

אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שקבע בית משפט קמא, המבקש לא טרח לערער על ההחלטה מיום 13.5.2012, אשר הפכה מכבר לחלוטה ולא ניתן עוד לערער עליה. בקשה 154 נשוא בקשה זו, אינה אלא ערעור על ההחלטה תחת כותרת של בקשה לשינוי החלטה, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת.

7.

טענתו של המבקש, כאילו לא נודע לו על הליכי המימוש ולא ניתן לו יומו בבית המשפט אין לה על מה שתסמוך. קשה להלום כי ההליך בו נקט הנאמן נחת על ראשו של המבקש כרעם ביום בהיר, הא-ראיה כי ביום 2.4.2012 הגיש המבקש תגובתו לבקשה, במקביל להליכים שהתנהלו בעניין חלוקת דמי השכירות, ואשר אליהם צורף כמשיב. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה מספר שבועות לאחר ההחלטה בבקשה 101 בעניין חלוקת דמי השכירות, אך המבקש בחר שלא לערער על ההחלטה. בנסיבות אלה, דומה כי הבקשה דנן, אף נגועה בחוסר תום לב ובשימוש לרעה בהליכי משפט.

8.

לבסוף, וכפי שציין הנאמן בתגובתו (בפסקה 21), למבקש שמורות טענותיו לעניין ערך הנחלה והוא יוכל להתנגד לבקשה לאישור המכר ולקחת חלק פעיל בהתמחרות שתיערך.

9.

מכל האמור דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בשכ"ט המשיבים 2-1 בסך 5,000 ₪ כל אחד.