רע"א 190/10 שלמה גבאי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי), שלא להתיר לו לשגר הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש גם בקשה לפטור מהפקדת עירבון. בתשובתו לבקשה זו האחרונה העלה המשיב טענה כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. ביקשתי את התייחסות המבקש לטענה בדבר האיחור, והלה כופר בטענה זו. שתי שאלות אפוא לפניי: שאלת מועד הגשת ההליך ושאלת הפטור מעירבון. בהחלטה זו אכריע בשתי שאלות אלה.

2.

תחילה לעניין מועד הגשת ההליך. בית המשפט המחוזי נתן את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ביום 26.11.2010. ההחלטה נכתבה בכתב-ידה של כבוד השופטת מזרחי, בתוך הפרוטוקול שנכתב אף-הוא בכתב-יד, בשל שביתת הקלדניות. אין מחלוקת היום כי נוסח ההחלטה הוקרא לצדדים בדיון, אך לדברי המבקש ההחלטה הכתובה הומצאה לו רק בתאריך 16.12.2009. תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) קובעת כי "מנין הימים שנקבעו בסימן זה" – הסימן העוסק במועדים להגשת ערעור ובקשת רשות ערעור – "יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". בהתאם להוראה זו, לכאורה, המועד להגשת בקשת רשות הערעור נמנה מיום ההחלטה. עם זאת, אין ספק כי במקום שבו החלטת בית המשפט לא נמסרת לצדדים בצמוד להקראתה

מפיו של השופט, עומד בעל-הדין המבקש להשיג על ההחלטה בפני קושי. "אף אם שומעה ההחלטה במלואה" – כך הסביר כבוד השופט א' גרוניס – "קשה לצפות שהשומע יזכור במדויק מה נאמר בה. על כן עלולה להיווצר בעיה שעה שבעל הדין מעוניין להגיש בקשת רשות ערעור (או ערעור) בלא שנוסח מלא של ההחלטה מונח בפניו" (בש"א 1969/09 פורוש נ' דיישט (לא פורסם, 21.6.2009)). כמו-כן, בעיקר כשמדובר בסד קצר של מועדים, ניתן לתאר מצב שבו המועד להגשת ההליך הערעורי יגיע עובר להמצאת נוסח כתוב של ההחלטה, כך שההליך יוגש לבית המשפט ללא עותק של ההחלטה נשוא הערעור.

3.

בפסק-הדין בעניין פורוש לא ראה כבוד השופט גרוניס צורך להכריע בשאלה אימתי מתחיל מנין הימים להגשת ערעור במקום שבו בית המשפט מקריא את ההחלטה אך אינו מוסר עותק שלה לבעלי הדין על אתר. זאת, שכן מכל מקום ראה כבוד השופט גרוניס לנכון, בנסיבות אותו עניין, להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מסקנה זו יפה גם בהליך שלפניי (ראו גם בש"א 5255/09 מרדכי נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 8.7.2009)). המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי הוא 30 ימים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי). בענייננו, כאמור, ההחלטה ניתנה בתאריך 26.11.2009 ובקשת רשות הערעור הוגשה בתאריך 7.1.2010. אם מחשבים את המועד להגשת ההליך מיום מתן ההחלטה, מדובר באיחור של פחות משבועיים. מיום שהומצאה ההחלטה למבקש חלפו 22 ימים עד להגשת ההליך. לא נראה אפוא כי מדובר במצב שבו המבקש הפגין זלזול והשתהות. אזכיר גם כי פרוטוקול הדיון נכתב ידנית על-ידי כבוד השופטת מזרחי, שלדברי המבקש הודיעה לצדדים כי פרוטוקול ערוך יודפס וישוגר לצדדים. ספק אפוא אם היה בידי המבקש לפעול להקדמת קבלת הפרוטוקול ובו ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.

לאור כל אלה, אין למחוק את ההליך בגין איחור בהגשתו.

4.

מכאן לסוגיית העירבון. העירבון בתיק זה הועמד על סכום של 15,000 ₪. המבקש טוען כי מצבו הכלכלי אינו טוב וכי אין ביכולתו להפקיד עירבון בסכום שננקב. המבקש צירף בקשה לפטור מאגרה שהגיש בבית המשפט המחוזי, ואשר בה תיאר בין היתר את תיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגדו, ואת העובדה כי הוא הוכרז חייב מוגבל באמצעים. לדבריו, חשבונו אינו פעיל ונכסים – אין ברשותו. עוד צורפו לבקשה תלושי שכר חודשיים, דף חשבון בנק ומכתב מיום 10.11.2009 שלפיו שכר טרחת עורך-הדין של המבקש ממומן על-ידי בני משפחתו. המשיב מתנגד לבקשה.

5.

אין בידי להיעתר לבקשה לפטור מערבון. ראשית אציין, כי הטופס שצורף בדבר הכרזה על המבקש חייב מוגבל באמצעים הוא משנת 2004, ומשכך אין בו כדי להקים ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית (לעניין אגרה) – סעיף 14(ד)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. שנית, המבקש אינו מנמק ומפרט מדוע אין ביכולתו להסתייע בקרובים ובידידים לצורף גיוס דמי העירבון, וחסר זה בולט במיוחד נוכח המכתב שלפיו אחיו, עורך-הדין יוסי גבאי ומר זאב גבאי, משלמים את שכר טרחת עורך-דינו. לכאורה, אם המבקש מצליח לממן את עלויות ייצוגו המשפטי, בין עצמו בין באמצעות שוחרי טובתו, אזי מן הראוי שמאותם מקורות יגייס את הסכום הדרוש כדי להבטיח את הוצאות המשיב, אם ייפסקו. לאור החומר שלפניי לא שוכנעתי כי המבקש אינו מסוגל להפקיד את העירבון שנקבע, ולעניין זה אף איני נדרש לטענות המשיב בדבר חסרים נוספים בבקשת הפטור, לרבות אי-פירוט נכסים שברשות המבקש ועסקים שהוא ומשפחתו קשורים בהם. כמו-כן, לאור מסקנתי בדבר היעדר ביסוס מספיק לטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון, איני רואה צורך להידרש לשאלת סיכויי ההליך.

6.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לפטור מעירבון, וכן את הבקשות החלופיות להפחתת סכום העירבון או להמרת העירבון בחלופה אחרת (שטיבה לא הוברר). העירבון שנקבע, בסך 15,000 ₪, יופקד תוך 21 ימים שאם לא כן, יידחה ההליך ללא צורך בהתראה נוספת.

אשר להוצאות בהליך שלפניי: לאור התוצאה שאליה הגעתי בעניין העירבון והנימוקים שהובילוני לתוצאה זו; ולאור העובדה שבבקשת רשות הערעור נקט המבקש בניסוח בלתי-בהיר בכל הנוגע לדרך מסירתה של החלטת בית המשפט קמא (המבקש כתב כי "החלטה זו ניתנה בהיעדר הצדדים לאחר הדיון שנערך בפני כבוד השופטת מרים מזרחי ביום 26.11.2009", בעוד שאין מחלוקת כי ההחלטה הוקראה בנוכחות הצדדים); אני מחייב את המבקש בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב בסכום של 2,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.