רע"א 2066/10 מוחמד טאהה עבד אלקאדר ג'אבר נ. יוסף מימון

1.

ביום 11.8.2010 ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור שבכותרת, לפיה, הדרך הדיונית שעל המבקש לילך בה כדי לתקוף פסק דין שניתן בשנת 2004 על יסוד הסכם פשרה, הנחזה להיות חתום ע"י המבקש,

אך לימים נטען לגביו כי זויף,

היא הגשת תובענה חדשה לפני בית המשפט אשר תחת ידו יצא הפסק (להבדיל מהגשת בקשה לביטול פסק דין במסגרת ההליך בגדרו ניתן פסק הדין). וכך נקבע: "מדובר, כפי שהבהיר המשיב, בסדרת מסמכים הקשורים זה בזה חלקם נחתמו בפני נוטריון. הבקשה לביטול פסק דין היא חלק ממסכת כוללת..", בהסכמת המשיב, הורתי על מתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי ביצוע פסק הדין למשך 30 ימים, כשהפגרה נמנית, כדי לאפשר למבקש להגיש תובענה ולבקש במסגרתה סעד זמני.

2.

לאחר מתן ההחלטה, הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש. בבקשה נטען כי אין ממש בטענת המשיב לפיה איזה מן המסמכים נחתם בפני נוטריון וכי תשובה המשיב לא הומצאה למבקש בטרם ניתנה החלטתי מיום 11.8.2010 האמורה, לפיכך עותר המבקש לביטול ההחלטה.

3.

דין בקשת המבקש להידחות. כאמור בהחלטתי מיום 11.8.2010, השאלות המתעוררות בטענות הצדדים, בעניין זיוף מסמך מחד, ומהימנותם של סדרת מסמכים אחרים מאידך, מצריכות בירור עובדתי. דווקא משום כך, מקומם במסגרת תובענה חדשה. טענות המבקש בבקשתו, על יסודן עתר לביטול החלטתי האמורה, צריכות גם הן לכשעצמן בירור, שאין מקומו בפני בית משפט זה.

4.

הבקשה נדחית.