רע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ. יצחק פינקלשטיין

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל), אשר דחה בקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המבקש.

2.

ביום 25.9.2007 הגיש המשיב בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המבקש, בנק הפועלים בע"מ (להלן - הבנק ). כתב התביעה כלל מספר עילות, אולם בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שזכתה לתוקף של החלטה, לפיה יימחקו מרבית עילות התביעה. עילת התביעה שנותרה מבוססת על הטענה לפיה לקוחות שפתחו חשבון עו"ש בבנק במהלך חודש מסוים חויבו בדמי ניהול חשבון עבור החודש כולו. זאת, אף אם לא פתחו את החשבון בתחילת החודש. הבנק הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף. ביום 25.1.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

טענתו של הבנק הינה, כי למשיב לא עומדת עילת תביעה אישית נגדו. זאת, נוכח העובדה כי פתח חשבון בבנק בחודש ספטמבר 2006 אך לא חויב בתשלום דמי ניהול עד שהחל בפעילות בחשבון בחודש אפריל 2007. עוד נטען, כי המשיב הצטרף מרצונו למסלול בו נגבים דמי ניהול קבועים, אשר אינם תלויים במועד פתיחת החשבון. טענת הבנק הינה, אם כן, כי אף אם יוכיח המשיב את מלוא טענותיו לא עומדת לו עילת תביעה. לשיטת הבנק, במצב זה יש להורות על סילוק התובענה על הסף.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בקשה לאישור תובענה ייצוגית תידחה על הסף רק במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום (ראו, רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט , פ"ד נה(5) 276, 290 (2001)). בפרט אמורים הדברים כאשר הטענות המועלות במסגרת הבקשה לסילוק על הסף נוגעות לקיומה של עילת תביעה אישית של התובע המייצג. מסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק ) עולה, כי ניתן לאשר תביעה ייצוגית אף אם לא הוכיח התובע המייצג כי עומדת לו עילת תביעה אישית. זאת, בכפוף להחלפת התובע המייצג ובכפוף לכך שהתביעה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק. כתוצאה מכך, השלב המתאים במרבית המקרים לבירור הטענות הנוגעות לעילת התביעה של התובע המייצג הינו שלב הדיון בבקשת האישור, שהינו שלב מקדמי כשלעצמו. היינו, המקרים בהם תתקבל בקשה לסילוק על הסף, המבוססת על טענות הנוגעות לעילת התביעה האישית של התובע, יהיו יוצאי דופן במיוחד (ראו, רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.8.2007)). לצד זאת יוער, כי אין באמור כדי להצדיק הגשת בקשות לאישור תובענה ייצוגית מהן עולה בבירור כי לתובע לא קיימת עילת תביעה. הדרך הראויה להתמודד עם סוגיה זו היא, ככלל, על ידי הטלת הוצאות על התובע בסופו של הליך בקשת האישור (אם כי אפשר שבמקרה קיצוני במיוחד יהא צידוק לסילוק על הסף). זאת, באותם מקרים בהם מתעוררת השאלה בדבר מעמדו של התובע כבר בתחילת ההליך ובסופו של יום מתבררת כנכונה. עוד יוער, כי במקרים מסוימים, בהם מורה בית המשפט על החלפת תובע מייצג בשל היעדר עילה, דומה כי יש לשקול להטיל את החיוב בהוצאות אף על עורך הדין של התובע המייצג. זאת, שכן לעיתים עורך הדין המייצג הוא אשר עומד מאחורי בחירת התובע המייצג, והוא אשר יפעל למציאת תובע חלופי לגביו תתקיים עילת תביעה. ויודגש, כוונתי למקרים חריגים, בהם מתעוררות שאלות לגבי מעמדו של התובע המייצג מלכתחילה, ונוצר הרושם כי עורך הדין המייצג פעל שלא כראוי. אין בכוונתי לומר כי בכל מקרה בו מתברר שלא עומדת לתובע עילת תביעה אישית יש לחייב אותו, את עורך דינו, או את שניהם, בהוצאות.

5.

נשוב לענייננו: מהאמור לעיל נובע, כי במרבית המקרים לא יהיה מקום לדון בבקשת רשות ערעור הנוגעת בטענות בדבר סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. זאת, שכן טענות אלה יתבררו ממילא במסגרת הדיון בבקשת האישור. על ההחלטה בבקשת האישור יכולים בעלי הדין להשיג בבוא העת, אם ימצאו לנכון לעשות כן. אינני רואה לנכון לסטות מכלל זה במקרה דנא, בו מדובר, כאמור, בסוגייה של עילת התביעה האישית של התובע.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בלא צורך בתגובה. לפיכך, לא ייעשה צו להוצאות.