רע"א 2320-24 רע"א 2320-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי, סג"נ) מיום 28.1.2024 בת"א 23404-10-23, בו נדחתה בקשת המבקשים למינוי בורר.

הרקע לבקשה

1.מבקשת 1 היא חברה הרשומה על פי הדין הרומני, המצויה בבעלותם של מבקשים 3-2. משיבה 2 גם היא חברה המאוגדת ברומניה, המצויה בבעלות משיב 1. בשנת 2007 התקשרו הצדדים בשני הסכמים להשקעה במקרקעין ברומניה: האחד מיום 10.4.2007 (להלן: העסקה הראשונה); והשני מיום 16.8.2007 (להלן: העסקה השנייה; שתי העסקאות יכונו להלן ביחד: העסקאות), ובו נכללה תניית בוררות. לימים התעוררו בין הצדדים חילוקי דעות, והם פנו להליך בוררות ביחס לעסקה הראשונה לפני עו"ד עמוס גבריאלי (להלן: הבורר). ביום 18.7.2016 אושר מתווה מוסכם שכלל הוראות שנועדו לקדם את הטיפול בשתי העסקאות והוראות לעניין סמכויות הבורר ביחס לכל אחת מהן, וניתן לו תוקף של פסק בוררות חלקי (להלן: המתווה המוסכם).

2.קידום המתווה המוסכם לא צלח והצדדים שבו ופנו לבוררות, כאשר נתגלעה ביניהם מחלוקת בשאלת סמכותו של הבורר לדון גם בסוגיות הנוגעות לעסקה השנייה. לאחר שנדרש לטיעוני הצדדים קבע הבורר כי המתווה המוסכם מהווה לצורך העניין שטר בוררות חדש, בו הוסמך לדון בטענות הנוגעות לשתי העסקאות, אולם בירור הטענות בנוגעות לעסקה השנייה הותנה בקיומו של תנאי מתלה שלא ברור אם התקיים. על כן קבע כי סמכותו באותה עת מוגבלת לעסקה הראשונה, והורה על הגשת תצהירים ומועדים לדיוני הוכחות בעניין זה. אלא שלאחר ישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה ביום 9.1.2018 הסכימו הצדדים להגביר את המאמצים המשותפים לקידום שתי העסקאות, ועקב כך הופסקו הליכי הבוררות. ברם גם ניסיון זה לא הוביל לפתרון המחלוקות ובחלוף כארבע שנים, בחודש נובמבר 2021 פנו המבקשים אל המשיבים במטרה לחדש את הבוררות. המשיבים התנגדו לכך בציינם כי יש מקום לברר את מלוא המחלוקות בין הצדדים, בנוגע לשתי העסקאות, בבית המשפט. לאחר חילופי מכתבים נוספים, ביום 5.7.2022 הבהירו המשיבים כי אין בכוונתם לנהל את הסכסוך בבוררות. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 9.11.2021 הודיע הבורר כי הוא לא יוכל להמשיך לשמש בתפקידו, אולם אין מניעה שגורם אחר ממשרדו ימונה תחתיו.

3.ביום 16.10.2023 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בבקשה נטען כי מאחר ששתי העסקאות "תקועות" הגיעה העת לחדש את הליך הבוררות ביחס לעסקה הראשונה, ולפתוח בהליך בוררות ביחס לעסקה השנייה בהסתמך על תניית הבוררות שנקבעה בה. עוד נטען כי אין בטענות המשיבים לגופה של המחלוקת כדי לאיין את תניית הבוררות, ואין כל בסיס אחר לסירוב המשיבים למינוי בורר ולחידוש הליך הבוררות. המשיבים מצדם טענו כי הליך הבוררות אמור היה לקצר ולפשט את בירור המחלוקות, אך הוא התברר כהליך ארוך, מסורבל ויקר, כשהפסקתו ביוזמת הצדדים נעשתה בשים לב לעלויותיו הגבוהות ומתוך רצון לפתור את הסכסוך בניהם תוך שיתוף פעולה. כמו כן, פניית המבקשים לחידוש הליך הבוררות נועדה למעשה לעכב את בירור טענותיהם של המשיבים נגדם, ובחלוף שש שנים מאז הפסקת הבוררות, שבמהלכן לא חלה כל התקדמות ביישוב המחלוקות בין הצדדים, יש לראות במבקשים כמי שזנחו את הליך הבוררות.

4.בפסק הדין מיום 28.1.2024 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבים לפיה המבקשים זנחו את הליך הבוררות, ובהתאם לכך דחה את הבקשה למינוי בורר. צוין כי מעיון בהודעה משותפת ששלחו הצדדים לבורר בשנת 2018 (להלן: ההודעה) עולה כי הצדדים הודיעו לבורר שהם מודים לו על מאמציו וכי הם הגיעו לכלל החלטה לוותר על שירותיו. במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שהצדדים לא קבעו מנגנון לחידוש הליך הבוררות למקרה שבו מאמציהם לא יישאו פרי, יש לראות בהודעה משום זניחה של הליך הבוררות באופן שמפקיע את הסכם הבוררות המגולם בפסק הבוררות החלקי. לכך מצטרף פרק הזמן הארוך שחלף מאז הפסקת הליך הבוררות בראשית שנת 2018 ועד להגשת הבקשה למינוי בורר בשלהי שנת 2023, כאשר צוין כי שיהוי ממושך בקידום הליך הבוררות מלמד גם הוא על זניחתו. אמנם, המבקשים טענו כי לאורך השנים הם פעלו לפי ההסכמות שהושגו במטרה לקדם את העסקאות וכי משבר הקורונה גרם גם הוא לעיכובים, אך המשיבים הודיעו על התנגדותם לקיום הבוררות כבר ביום 5.7.2022, והמבקשים השתהו למעלה משנה עד להגשת הבקשה למינוי בורר.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, בה טענו המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על שגיאה מהותית בהבנת ההודעה, ומחייב את התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין. בית המשפט הסיק מההודעה כי הצדדים הודיעו על הפסקת הבוררות, אולם מדובר במסקנה שגויה. ההודעה הוגשה בהמשך להחלטה שנתן הבורר ביום 24.1.2018, שלא עמדה לפני בית המשפט המחוזי, ובה הציע למנות משרד עורכי דין מסוים הפועל ברומניה לצורך השלמת רישום העסקה הראשונה, כאשר לגבי הצעה זו הודיעו הצדדים כי החליטו שלא לקבלה. הצדדים לא ויתרו על שירותיו של הבורר עצמו ולא הודיעו על הפסקת הבוררות, וביטול מסקנתו השגויה של בית המשפט מחייב את קבלת בקשת רשות הערעור. עמדה זו אף מתחזקת נוכח הודעת הדואר האלקטרוני ששלח הבורר ביום 9.11.2021, בה הודיע כאמור כי לא יוכל להמשיך לשמש כבורר והציע למנות אדם אחר תחתיו, כך שאף הוא עצמו לא סבר שהבוררות נזנחה או הופסקה בהסכמה.

6.בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה להוספת ראיות, בה עתרו להגשת החלטת הבורר מיום 24.1.2018 (שאף צורפה כנספח לבקשת רשות הערעור), ולהגשת הודעת הדואר האלקטרוני ששלח הבורר ביום 9.11.2021, שתוכנה נכלל בגוף הבקשה. לטענתם, יש בראיות אלה כדי להשפיע על תוצאות הבקשה ולמנוע עיוות דין.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה.

8.תחילה יצוין כי המבקשים עשו דין לעצמם. חרף בקשתם להוספת ראיות חדשות שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור, החלטת הבורר שצירופה מבוקש צורפה כנספח לבקשת רשות הערעור, ותוכן הדוא"ל שצירופו מבוקש פורט בה. זאת בניגוד לכלל שלפיו אין לצרף לבקשה את הראיות שמבוקש לצרפן, ואין להתייחס אליהן בכתבי הטענות כל עוד הגשתן לא הותרה (תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 193/23 נתנאלי נ' מפעל הפיס, פסקה 17 (27.6.2023); ראו גם הנחיה 7.ב. להנחיית נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.1.2021 בנושא נוהגים במזכירות בית המשפט העליון). כבר נפסק כי התנהלות מעין זו מצדיקה דחייה של הבקשה להוספת ראיות והתעלמות מהטענות הנסמכות על הראיות שצורפו ללא היתר (ראו למשל: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 6 (12.1.2010); רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי, פסקה 8 (8.3.2011); רע"א 8132/12 המפדה האזרחי בע"מ נ' נחמיאס, פסקה 8 (30.12.2012)). בענייננו, משעה שהבקשה למתן רשות ערעור מבוססת כולה על הראיות שצירופן התבקש, דחיית הבקשה להוספת ראיות הייתה אף מביאה למסקנה כי אין לבקשת רשות הערעור על מה להיסמך.

9.מכל מקום, גם בהתעלם מהתנהלותם הדיונית של המבקשים, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בענייני בוררות, השמורה למקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו לאחרונה: רע"א 1159/24 מכנו דין בע"מ נ' יעקובי (8.2.2024); רע"א 8851/23 סנונית אפקה בע"מ נ' ברים, פסקה 15 (25.2.2024)). אף אם אניח כי המבקשים צודקים בטענתם, וכי ההודעה איננה מכוונת לוויתור על הליך הבוררות, אין בכך כדי להוביל למסקנה שדחיית הבקשה למינוי בורר תגרום להם לעיוות דין.

10.כידוע, חוסר מעש של צדדים להליך בוררות עומד בסתירה למטרות ההליך, שנועד להוביל להכרעה מהירה ויעילה במחלוקות בין הצדדים. כאשר צדדים לבוררות קופאים על שמריהם במשך תקופה ארוכה, מבלי לקדם את ההליך, הדבר עשוי להוביל למסקנה כי הסכם הבוררות פקע בשל זניחתו (רע"א 1172/15 ביתן נ' ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 14 (2.4.2015); רע"א 5632/16 פולק נ' אבניאל, פסקה 11 (17.8.2016)). בענייננו, הבקשה למינוי בורר הוגשה ביום 16.10.2023, בחלוף כ-15 חודשים מהתכתובת האחרונה בין הצדדים מיום 5.7.2022, שבה הבהירו המשיבים שאין בכוונתם לחדש את הליכי הבוררות. המבקשים לא הציגו כל טעם לכך שהשתהו בהגשת הבקשה. נוכח התנהלות זו, שבאה בהמשך להקפאת הליכי הבוררות למשך חמש וחצי שנים – בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הליך הבוררות נזנח על ידי הצדדים, ואין מקום למנות בורר.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.