רע"א 2340/96 יעיש יהושע נ. "ציון"- חברה לביטוח בע"מ

המבקש נפגע ביום 20.6.90 בתאונת דרכים. בגין פגיעות ונזקי גוף שנגרמו לו, הגיש המבקש תובענה לפיצויים לבית משפט השלום. בפסק דינו מיום 23.3.94 קיבל בית המשפט את תביעתו. בית המשפט קבע כי אמנם הוכחה בפניו נכות רפואית אך לא הוכחה נכות תיפקודית. למרות זאת, העריך בית המשפט כי על דרך האומדנא, יהא למבקש הפסד השתכרות גלובלי של 50,000 ש"ח. כן נפסקו פיצויים בגין טיפולי שיניים ונזק לא ממוני. בנוסף נפסק שכר טרחה לטובתו.

על פסק הדין הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. טענותיה היו מופנות כנגד הסכום הגלובלי שנפסק בגין אבדן השתכרות והסכום שנפסק בגין הוצאות רפואיות. בית המשפט קיבל את הערעור לענין הנזק בגין אבדן ההשתכרות. בית המשפט ציין, כי למרות שבדרך כלל לא מתערבת ערכאת הערעור בפיצויים שנפסקו על דרן האמדן, הרי שבנסיבות המקרה לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית לקיומה של נכות תיפקודית, ולפיכך התערב בית המשפט בשיעור הפיצוי שנקבע והעמידו על 18,000 ש"ח. כן חוייב המבקש בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען, כי שגה בית המשפט קמא משהתערב בשיעור הפיצויים, וזאת בניגוד לכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בשיעור הפיצוי שנפסק על דרך האמדן. לדידו, ישנה תשתית עובדתית מספיקה לחישוב הגלובלי שערך בית המשפט, וכי לאור הפגיעה ממנה סובל המבקש והכנסתו בפועל, יש בסיס לפסיקתו של בית משפט השלום ולא היה מקום להתערב בה. כן מלין המבקש על חיובו בשכר הטרחה בערכאה קמא.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יאמר מיד: אין בבקשה כל טענה משפטית בעלת חשיבות משפטית מיוחדת. הבקשה עוסקת בהליכים דיוניים רגילים המסורים תדיר לשיקול דעתן של הערכאות השונות ואין מקום לבירור סוגיית נכותו של המבקש והיקף הפיצויים בערכאה שלישית, על דרך ערעור לבית משפט זה (ראה ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הוא הדין לענין הטענה בדבר שכר הטרחה. לפיכך דין הבקשה להידחות.