רע"א 26-24 רע"א 26-24

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו), מיום 31.12.2023, ב-ע"ר 36755-12-23. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת פ' גילת כהן (בכובעה כרשמת)), מיום 13.12.2023, בעניין בקשתו של המבקש לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון בהליך ערעור.

2.ההליכים בין הצדדים החלו בבקשה לביצוע שטר, שהגישה המשיבה נגד המבקש, ללשכת ההוצאה לפועל בעכו (תיק 08-07119-11-0). למבקש ניתנה רשות להתגונן, על פי בקשתו (תא"מ 52993-05-20). לצד זאת, הגיש המבקש תביעה שכנגד, בעילה נזיקית, בטענה כי המשיבה התנהלה במרמה.

יצוין כבר עתה כי לכל אורך ההליכים המשפטיים המבקש מיוצג על ידי אחיו, שאינו עורך דין.

3.ביום 7.12.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (הרשמת הבכירה ע' כלפה), אשר דחה הן את בקשת המשיבה לביצוע שטר והן את התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

4.ביום 20.9.2023, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, על דחיית תביעתו שכנגד (ע"א 65106-08-23); ולצידו בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בגדרי הבקשה, טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי הוא זכאי לפטור המבוקש מחמת מצבו הרפואי המורכב ובשל מצבו הכלכלי הרעוע.

עוד יוער כי עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד בדיעבד להגשתו (בהינתן שחלפו כתשעה חודשים ממתן פסק דינו של בית משפט השלום). בהחלטה מיום 20.9.2023 נקבע כי העניין יטופל לאחר הסדרת ענייני האגרה והעירבון, וכי "ככל שתועלה טענה לגבי החמצת המועד – זו תבורר לגופה בבוא העת".

5.ביום 13.12.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת פ' גילת כהן (בכובעה כרשמת), בבקשה שהגיש המבקש לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון (להלן: החלטת הרשמת).

בהחלטת הרשמת ניתן פטור למבקש מתשלום אגרה, בהתחשב במצבו הכלכלי הרעוע. עם זאת, ביחס להפקדת העירבון, נקבע כי אין לפטור את המבקש מהפקדתו באופן גורף, אלא להפחית את גובה העירבון ולהעמידו על סך של 5,000 ש"ח בלבד. זאת, בהינתן ההתרשמות כי סיכויי הערעור נמוכים.

6.על החלטת הרשמת הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 36755-12-23). בפסק דין מיום 31.12.2023 נדחה הערעור (השופט א' ואגו) ונקבע כי:

"אין מקום להתערבות ערעורית בהחלטה המאוזנת והמנומקת של כב' הרשמת של בימ"ש זה. אושר פטור מאגרה והערבון הופחת משמעותית (מאד). לרשמת שיקול דעת רחב בדונה בבקשות לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון. לא נפלה שגגה בהחלטה ובנימוקיה כאשר ההנמקה מפורטת וברורה. [...] סיכויי הערעור לגופו, בזהירות המתחייבת, ותוך הבאה בחשבון של טענות שמנגד בעלות אופי מקדמי – אינם מרשימים במידה שתטה הכף אל הפטור הטוטלי מהפקדת ערבון כפי שהתבקש. הערעור נדחה".

7.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

לשם שלמות התמונה יצוין כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט זה, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 11.1.2024 (רע"א 162/24). בקשת רשות הערעור הנ"ל נסובה על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות שהוטלו על המבקש, בבית משפט השלום, לטובת אוצר המדינה – וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

8.בבקשת רשות הערעור דנן, טוען המבקש כי יש מקום לפטור אותו באופן מלא מהפקדת ערובה. בבקשה חוזר המבקש על הטענה כי לנוכח מצבו הכלכלי הרעוע, והעובדה כי הוא מתפרנס מקצבת ביטוח לאומי, יש להיעתר לבקשתו לפטור מלא מהפקדת עירבון. לעניין זה, מסתמך המבקש, בין היתר, על סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), הקובע כי: "זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך"; וכן על פסק הדין בעניין רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: עניין לשצ'נקו).

עוד נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים.

אשר לאמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלות משפטיות "בעלות חשיבות כללית", החורגות מעניינו האישי של המבקש ועשויות להיות רלוונטיות למקרים רבים אחרים.

9.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצבו הכלכלי והרפואי של המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובת המשיבה. זאת, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" ניתנת במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש כי אי-מתן רשות ערעור יגרום לעיוות דין. אינני סבור כי התנאים הנ"ל מתקיימים בבקשה דנן.

החלטת הרשמת, אשר קיבלה באופן חלקי את בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון, מבוססת כנדרש על שני התנאים המצטברים, שנקבעו בדין, להכרעה בבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון: היעדר מסוגלות כלכלית של המבקש, והליך המגלה עילה בעלת סיכוי להתקבל (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקאות 6-4 ו-10 (21.7.2014); רע"א 7496/22 פלונית נ' רגינה אברמוב MRF יעוץ כלכלי, פסקה 12 (7.3.2023)).

יצוין כי תנאים אלו רלוונטיים גם לבקשה לפטור מאגרה, אלא שהרף להוכחת התנאי האחרון בבקשה לפטור מאגרה נמוך יותר מאשר בבקשת פטור מהפקדת עירבון. מהחלטת הרשמת עולה כי ההבדל ברף ההוכחה האמור נלקח בחשבון בגדרי ההחלטה, ומשכך התקבלה הבקשה לפטור מאגרה, בעוד הבקשה לפטור מהפקדת עירבון התקבלה באופן חלקי בלבד. הסיבה לכך, כעולה מההחלטה, נטועה בתנאי השני כאמור לעיל: העובדה כי הליך הערעור שהגיש המבקש אינו מגלה, על פניו, עילה בעלת סיכוי רב להתקבל. באיזון בין תנאי זה לתנאי המסוגלות הכלכלית, שלגביו נקבע בהחלטת הרשמת כי הינו מתקיים, נקבע כי אין מקום ליתן פטור מוחלט מהפקדת עירבון אלא להפחית באופן ניכר את גובה העירבון.

מהאמור עולה כי החלטת הרשמת היא החלטה המיישמת את התנאים שנקבעו בדין על עניינו הפרטי של המבקש, ואין בה כל קביעה עקרונית לעניין מתן פטור מהפקדת ערובה. בהינתן האמור, אין מקום ליתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו, מיני רבים: רע"א 3825/23 עמר נ' מגן, פסקאות 13-12 (12.7.2023)).

10.ומכאן לטענת המבקש כי לא ניתן לחייבו בתשלום עירבון מכיוון שהכנסתו היחידה היא קצבת ביטוח לאומי, תוך הפניה לסעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי ולפסק הדין בעניין לשצ'נקו.

עניינו של סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי בהגנה על הזכות לגמלה, אשר נועדה לספק את צרכיו הקיומיים של המבוטח כתוצאה מנכותו, כך שזו אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול (למעט לשם תשלום מזונות). סעיף 303(ב) מרחיב את ההגנה גם לכספי הגמלה ששולמו, למשך 30 ימים מיום ששולמו. בעניין לשצ'נקו נקבע כי סעיף 303(א) אינו מאפשר להטיל, במסגרת הליך פש"ר, תשלום עתי שישולם מהזכות לגמלה, על חייב שהכנסתו היחידה היא קצבת ביטוח לאומי (שם, פסקה 15). לצד זאת, בית המשפט דן באפשרות כי לעיתים החייב אינו מנצל את כלל כספי הגמלה כך שבחשבונו תיוותר יתרה בחלוף 30 ימים מתשלומה, אשר אינה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 303(ב). בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להתיר תשלום עתי, שכן "היווצרות יתרה בחודשים מסוימים אינה מבטיחה, כי יתרה דומה תיווצר גם בעתיד" (שם, פסקה 16).

בניגוד לנטען על ידי המבקש, אין בסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, ובעניין לשצ'נקו, כדי ללמד כי יש לפטור בעל דין שהכנסתו הבלעדית היא קצבת ביטוח לאומי, מתשלום עירבון. הפקדת עירבון במסגרת פתיחת הליך ערעור, אינה העברה, ערבות או עיקול המוגנים בהוראות הדין דלעיל. הפקדת העירבון, נועדה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, ככל שבסופו של דבר ייפסקו הוצאות לטובתו. ככזו, ובשונה מהנדון בעניין לשצ'נקו, היא אינה תשלום עיתי קבוע שישולם ישירות מהקצבה החודשית של הביטוח הלאומי, אלא הפקדה חד-פעמית של סכום כסף שאינו חוסה תחת הגנת הסעיף, ושעל המבקש להפקיד להבטחת הוצאות המשיבה בערעור. משכך, לא ניתן לראות בסעיף 303(א) כקובע פטור גורף מתשלום עירבון על ידי בעל דין שהכנסתו הבלעדית היא קצבת ביטוח לאומי. הדבר יישקל, כמובן, במסגרת בחינת מצבו הכלכלי של המבקש, כפי שנעשה בהחלטת הרשמת דנן.

11.על יסוד כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית.

12.טרם סיום, אתייחס בקצרה לשתי בקשות שהגיש המבקש בגדרי ההליך:

ראשית, ביום 11.2.2024 הגיש המבקש בקשה לזימון היועצת המשפטית לממשלה; וכן בקשה למתן צו חוסם נגד המשיבה, שימנע ממנה מלנקוט הליכים משפטיים.

אשר להתייצבות היועצת המשפטית לממשלה – לנוכח התוצאה דלעיל, יש לדחות את הבקשה.

אשר לבקשה למתן צו חוסם – אין מקום לקבל את הבקשה בגדרי הליך של בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לפטור מהפקדת ערובה. אין זו האכסניה המתאימה לבירור בקשה מהסוג האמור.

שנית, ביום 9.5.2024 הגיש המבקש בקשה לפי סעיף 88 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 88 האמור המורה כי: "היו העובדות שעליהן מתבססת תובענה על עוולה מהוות עבירה פלילית, לא ישמש הדבר מחסום בפני התובענה, אך אם ראה בית המשפט הדן בתובענה בכל שלב של ההליכים שהעובדות מהוות, או עשויות להוות, פשע, יעכב בית המשפט את המשך ההליכים עד שייווכח שהעובדות נמסרו לידיעת המשטרה או שהן ידועות לה".

בקשה זו דינה להידחות, משני טעמים: טעם ראשון הוא שההליך המתנהל בפניי עוסק בבקשה למתן פטור מאגרה, בגינו הוגש ערעור רשם בנפרד מההליך העיקרי. בנסיבות אלו, אין מדובר ב"תובענה על עוולה", במובן סעיף 88 לפקודת הנזיקין, אשר יש לעכב את ההליכים בעניינה לפי הסעיף. טעם שני הוא שהמבקש עצמו מודה בבקשתו כי המשטרה מודעת לנסיבות העניין, ואף הפנה להחלטה של בית משפט השלום בעכו, בהליך אחר, ממנו עולה כי נשלחו מכתבי יידוע לחשודים על כך שנשקלת העמדתם לדין בשורת עבירות (ה"ת 2536-03-22). משכך, מקום שבו עובדות הפרשה ידועות למשטרה, אין מקום להורות על עיכוב הליכים.

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וכך גם שתי הבקשות הנוספות (כאמור בפסקה 12 להחלטתי). בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.