פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
288/10
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
ג'מיל אבו עסבה
נ ג ד
המשיבה:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 9574-05-09, מיום 9.12.09, שניתן על-ידי כב'
השופט ר' סוקול.
בשם המבקש:
עו"ד ס' ותד
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ), שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט ח' שרעבי ), אשר חייב את המשיבה לשלם למבקש תגמולי ביטוח בסך של 360,000 ש"ח בגין אובדן כושר עבודה.
העובדות וההליכים הקודמים
1.
המבקש היה מבוטח אצל המשיבה בפוליסה ש"כיסתה" גם מצבים של אובדן כושר עבודה. ביום 8.12.02 נותח המערער בליבו. לאחר הניתוח, תבע המבקש מהמשיבה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, ואלה שולמו לו מדי חודש במשך 4 שנים. בחלוף פרק זמן זה, החליטה המשיבה כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מצדיק עוד תשלום תגמולי ביטוח וחדלה מלשלמם. משכך, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בחדרה, שבה טען, תוך שהוא נסמך על חוות דעת רפואיות שונות, כי בשל אירוע הלב שבו לקה והניתוח שעבר בעקבותיו, הוא נותר נכה בדרגה של 100% ואיבד לחלוטין את כושר עבודתו. המשיבה טענה מנגד כי על אף ההרעה במצבו הרפואי, נותר המבקש בעל כושר השתכרות ולא נבצר ממנו לעסוק במקצועו או בעיסוקים המצויים בזיקה למקצועו.
2.
במהלך קדם המשפט שהתקיים בפני בית המשפט השלום בחדרה, הגיעו הצדדים להסכמה, שלפיה יינתן פסק-דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, שבמסגרתו ייקבע סכום שיהיה בו כדי "לסלק את נספח אובדן כושר (ה)עבודה עפ"י הפוליסה" (סעיף 2 לפסק-דינו של בית המשפט השלום). בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום כי המשיבה תשלם למבקש סכום של 360,000 ש"ח. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה, ונקבע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את התערבות ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה.
להחלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
4.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא כאשר פסק לזכותו סכום השונה מזה הקבוע בתנאי הפוליסה ביחס למקרים של אובדן כושר עבודה. לשיטתו, במסגרת הליך משפטי המעורר סוגיה ביטוחית ומוכרע בדרך של פשרה, עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות בלבד: קבלת התביעה במלואה על פי הסכום הקבוע בפוליסה, או דחיית התביעה. עוד גורס המבקש כי על רקע מצבו הרפואי היה מקום לפסוק לטובתו סכום פיצויים גבוה יותר. לצד זאת, טוען המבקש כי בית המשפט השלום ביסס את פסק-דינו על מסמכים שהוגשו לו על-ידי המשיבה המציגים עובדות מוטעות.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, לרבות בפסקי הדין של שתי הערכאות שצורפו לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא בנסיבות שבהן מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבקשה לקיום ערעור שני על פסק דין שניתן, בהסכמת המבקשים, על דרך הפשרה, שהרי חזקה היא שבעל דין היה מודע לתוצאות האפשרויות של הליך פשרה שנוהל בהסכמתו (ראו: רע"א 4721/97 כהן נ' אוזן (לא פורסם, 11.3.98); רע"א 2628/09 לוין נ' עשור (לא פורסם, 21.9.09). כן ראו ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.08)).
טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית מן הסוג האמור.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופם של דברים, אין הן מגלות עילה להתערבות ערעורית בהחלטה שניתנה
על דרך הפשרה.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ל' בניסן (14.4.2010).
ש ו פ ט