רע"א 2911/13 שמואל סעדיה נ. אדיר כרמי

1.

המבקש עו"ד שמואל סעדיה, ייצג את משיב 2 (להלן: אסא), בהליך פלילי שהתנהל נגד האחרון. יתר המשיבים ערבו לחובו של אסא לעו"ד סעדיה בגין שכר טרחה. עת התנהל ההליך, הפסיק אסא את ההתקשרות עם עו"ד סעדיה. הלה הגיש תביעה נגד המשיבים לתשלום שכר טרחה עבור הייצוג המשפטי. בית משפט השלום בתל אביב קיבל בחלקה את התביעה (כב' השופטת ש' אלמגור , ת"א 36950-05, ת"ק 1334-04). המשיבים חוייבו בתשלום שכר הטרחה אך זה קוזז חלקית עקב רשלנות שיוחסה לעו"ד סעדיה בייצוג. עו"ד סעדיה ומשיבים 3-1 ערערו על פסק הדין – עו"ד סעדיה ערער על הקביעה שהתרשל ועל הקיזוז משכר הטרחה שבא בעקבותיה ומשיבים 3-1 ערערו על עצם חיובם בשכר הטרחה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 40443-12-11, ע"א 56057-12-11, ע"א 810-01-12, ע"א 968-01-12, כב' השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי, ר' לבהר שרון ) דחה את ערעורו של עו"ד סעדיה וקיבל חלקית את ערעוריהם של משיבים 3-1. הוחלט כי בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה, יקוזז סכום שכר הטרחה לו הוא זכאי לפי סיכום הצדדים (200,000 דולר בתוספת מע"מ) ב-300,000 ₪ ולא ב-80,000 כפי שנפסק בבית משפט השלום. הקיזוז הוחל גם ביחס למשיב 4, הגם שלא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וצורף לתיק זה כמשיב בלבד. על רקע זה הוגשו ארבע בקשות רשות הערעור שלפניי (משיבים 2,1 ו-3 הם המבקשים ברע"א 3221/13, ברע"א 2995/13 וברע"א 3059/13 בהתאמה ועו"ד סעדיה הוא המבקש ברע"א 2911/13).

2.

וזו השתלשלות העניינים ביתר פירוט: עו"ד סעדיה ייצג את אסא בהליכים פליליים שהתנהלו נגדו בישראל ואשר במסגרתם הוגש נגדו כתב אישום בשנת 1999. בנוסף הוגש נגד אסא בינואר 2002 כתב אישום בשוויץ ובהליכים שהתנהלו שם יוצג על ידי עו"ד מקומי. בית המשפט בשוויץ גזר עליו בנובמבר 2003 עשרים חודשי מאסר בפועל פחות 603 ימים בהם היה עצור ולכן לא נדרש לרצות ימי מאסר נוספים. בשנת 2005 הודיע אסא על שחרורו של עו"ד סעדיה מייצוגו בתיק שמתנהל בישראל ותחת זאת מונה לו עורך דין מהסנגוריה הציבורית. הסניגור החדש הגיע להסדר טיעון עם המדינה שאושר על ידי בית המשפט המחוזי באוגוסט 2006. במסגרת ההסדר הורשע אסא, על פי הודאתו, ונגזרו עליו בין היתר 20 חודשי מאסר בפועל שקוזזו עם ימי מעצרו בשוויץ, וכך לא ריצה אסא ימי מאסר נוספים בפועל.

עו"ד סעדיה מצידו הגיש תביעה נגד אסא וטען כי האחרון לא עמד בהתחייבותו לתשלום שכר טרחה עבור ייצוגו המשפטי בסך 200,000 דולר פחות סך של 180,000 ₪ ששולמו על ידי אסא. הלה טען להגנתו, בין היתר, כי עו"ד סעדיה התרשל בייצוגו המשפטי וניצל את מצוקתו ולכן יש לקזז מסכום התביעה – ככל שתתקבל – את הנזק שנגרם לו בשל ייצוגו הרשלני. עוד הוא טען כי לא חתם על מסמכי ההתחייבות עליהם ביסס עו"ד סעדיה את תביעתו וכן שחתימותיו ניתנו ללא שהבין את המסמכים ותוך ניצול חולשתו. התביעה הוגשה גם כנגד כרמי (עזבונו הוא משיב 1) ונגד סגול (משיב 3) שלטענת עו"ד סעדיה ערבו לחובו של אסא כלפיו. משיבים אלה טענו מצידם בהליכי קמא כי חתימותיהם על גבי מסמכי ההתחייבות זוייפו או הוספו בדרך אחרת שלא בהסכמתם.

הטענות בדבר זיוף או הוספת החתימות נדחו בבית משפט השלום לאחר בחינה רחבה של חוות דעת מומחים שהוגשו בעניין ובכלל זה בחינת עדותם וחקירתם לגביהן. באשר לחתימותיהם של אסא וכרמי הועדפה חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט לפיה נקבע שהחתימות שבמחלוקת נחתמו קרוב לוודאי על ידם. גם לגבי

סגול השתכנע בית המשפט כי מדובר בחתימתו לנוכח שינוי גרסאותיו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואי המצאת חוות דעת גרפולוג אף שמסר את המסמכים לבחינת גרפולוג מטעמו.

עם זאת, במישור אחר, קיבל בית משפט השלום בחלקה טענת קיזוז שהעלה

אסא לפיה יש לנכות מסכום התביעה פיצוי שיש לקבוע לזכותו בשל ייצוגו הרשלני על ידי עו"ד סעדיה. זאת, בגין הסבל וייסורי הנפש שנגרמו לאסא בהתארכות ההליכים עקב רשלנותו של עו"ד סעדיה. נקבע כי סעדיה התרשל בכך שלא העלה בפני בית המשפט בישראל טענה של "סיכון כפול" או טענה אחרת ביחס לכתב האישום שהוגש נגד אסא בשוויץ, ובכך גרם להתמשכות ההליכים. נפסק כי בית המשפט בישראל שלפניו התנהלו ההליכים הפליליים בעניינו של אסא לא ידע על ההליך הפלילי שהתנהל נגדו בשוויץ וכי לא הונחו לפניו המסמכים הרלוונטיים. עוד נקבע כי עו"ד סעדיה אמנם העלה את הסוגיה אך זו הועלתה בתחילת ההליך והוצגה כטענה רחבה בדבר מעשים דומים בגינם מתנהל נגדו הליך פלילי בשוויץ. זאת להבדיל מטענות ממוקדות שניתן היה לטעון בשלב מתקדם של ההליך, כמו "כבר נשפטתי". על פי קו זה היה מקום להגיש בהליך בישראל מסמכים רלוונטיים מההליך שהתנהל בשוויץ. כן נקבע כי מהעדויות שנשמעו בפני בית המשפט עלה כי עו"ד סעדיה וצוות משרדו לא קראו "בזמן אמת" את כתב האישום שהוגש בשוויץ ואת פסק הדין שניתן בעניינו וכי הדבר לא דווח לפרקליטות – לה נודע הדבר רק ב- 2006. סכום הפיצוי שהוחלט כי יקוזז בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה הועמד על 80,000 ₪.

עו"ד סעדיה ומשיבים 3-1 ערערו כאמור, כל אחד מצידו, לבית המשפט המחוזי. במחלוקת הנוגעת לחתימות והשאלה האם זוייפו והאם ניתנו מדעת ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר בממצאים עובדתיים שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם וכי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות שכזו. עוד נקבע כי יש לראות בכתבי ההתחייבות עליהם חתמו כרמי וסגול כערבות רגילה ולא כהתחייבות עצמאית לשיפוי. מכאן שאין מניעה לקזז מסכום החוב עבור שכר הטרחה לו הם ערבו את סכום הפיצוי בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה.

ההכרעה בשאלת רשלנותו של עו"ד סעדיה נשארה בעיקרה אף היא בעינה. בית המשפט המחוזי קבע כי סעדיה לא בחן את כתב האישום שהוגש נגד אסא בשוויץ ואת פסק הדין שניתן בעניינו. בכך הפר את חובת הזהירות כלפי לקוחו. הפרה זו מהווה מחדל רשלני בנסיבות העניין, בהתחשב במשמעות ובהשפעת ההליכים בשוויץ על ההליכים בישראל. נקבע כי מחדליו של עו"ד סעדיה הובילו לנזקו של אסא בסבל והייסורים שהיו כרוכים בהתמשכות ההליך הפלילי נגדו בישראל. בית המשפט המחוזי גם מצא כאמור מקום להתערב בגובה הפיצוי בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה שיקוזז מסכום שכר הטרחה, והגדיל את סכום הפיצוי שיקוזז כך שיעמוד על 300,000 ₪.

3.

בבקשות שלפניי מלין עו"ד סעדיה כנגד הקביעה כי התרשל. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא דן בשאלה האם הייתה עליו חובה לצפות את התרחשות הנזק. אלא ראה בשאלה זו כעניין עובדתי שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. עוד סבור עו"ד סעדיה כי בנסיבות המקרה הנזק אינו צפוי מבחינה פיסית ולכן אין כלל מקום לקבוע כי הפר את חובת זהירות. כן הוא טוען כי יש להתחשב בשיקולי מדיניות וליתן לפרקליט מרחב שיקול דעת לגבי האופן בו הוא מבחין בין מידע בזיקה לטענה רלוונטית למידע בזיקה לטענה שאינה רלוונטית. לטענת עו"ד סעדיה, טעה בית המשפט המחוזי אף בקובעו כי התקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לנזק. לטענתו לא הוכח כי קריאת המסמכים הרלוונטיים מההליך שהתנהל נגד אסא בשוויץ הייתה משנה את המידע שהיה בידיו באופן שהיה נוהג אחרת. לגישתו, בפועל אין בין ההליכים חפיפה מלאה ולא חפיפה קרובה. בבקשתו טוען עו"ד סעדיה גם כי בית המשפט המחוזי קשר בין התוצאה בהליך הפלילי שהתנהל נגד אסא שהיא הסדר הטיעון אליו הגיעו הסניגור שהחליפו לבין התרשלותו שלו שנקבעה לטענתו לנוכח תוצאה זו. זאת כאשר לא ברור לטענתו מה גרם לפרקליטות להסכים להסדר טיעון.

אסא טוען כי בבסיס הייצוג הרשלני שקיבל מעו"ד סעדיה עמד רצונו של הפרקליט לקיים את המשפט שיניב לו "עוד ועוד" שכר טרחה תוך הארכת ההליך. לגישת אסא, הייצוג המשפטי הכושל והרשלני, שסיפק עו"ד סעדיה, מהווה הפרת הסכם בין פרקליט למרשו המאיין את זכות הפרקליט לקבלת שכר טרחה. זאת לדבריו במיוחד לנוכח חומרת המחדל ולאחר שהעביר לעורך הדין סכום כסף בלתי מבוטל עבור הייצוג. לטענתו, זכאותו של עו"ד סעדיה לשכר טרחה הסתיימה לכל הפחות עם תחילת תקופת הרשלנות. עוד סבור אסא כי עו"ד סעדיה ניצל את מצבו וחולשתו לנוכח ההליך הפלילי שהתנהל נגדו והחתימו על מסמכים שדאגו לאינטרס של עורך הדין בלבד.

סגול טוען גם הוא כי שעה שנקבע כי עו"ד סעדיה התרשל בייצוג, אין מקום לחייב את הלקוח והערבים בתשלום שכר טרחה. בנוסף הוא טוען כי מחודש מאי 1999 עת חתם לכאורה על הערבות, ובמשך שש שנים, לא פנה אליו עו"ד סעדיה בדבר חובות לכאורה של אסא שהוא היה "ערב" להם. לטענתו, בכך בטלה ומבוטלת הערבות גם אם הייתה כזו. עוד מדגיש סגול כי עו"ד סעדיה ואסא הגיעו מדי פעם להתחייבויות חדשות ומכאן שהחיוב הקודם בטל ואיתו גם ערבותו לחיוב זה.

עזבון המנוח אדיר כרמי, שנקבע כי ערב להתחייבותו של אסא בהסכם מול עו"ד סעדיה, מצטרף לטענתם של אסא וסגול לפיה עו"ד סעדיה הפר ברשלנותו את התחייבותו במסגרת הייצוג שהעניק לאסא ולכן אינו זכאי לקבלת שכר טרחה. משיב 4 המייצג את עצמו בבקשה, טוען כי אינו חייב דבר לעו"ד סעדיה וכי העניין הסתיים לגביו בהתאם לפסיקת ערכאות קמא.

להשלמת התמונה, יצוין כי אסא הגיש תביעת פיצויים נפרדת כנגד עו"ד סעדיה בגין אי חשיפת התיק השוויצרי. בירורה של התובענה נדחה עד לאחר מתן פסק דין בתובענה זו ומשזה ניתן הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח ) על דחיית תביעת הפיצויים על הסף בנימוקים של השתק פלוגתא ומעשה בית דין. על פסק דין זה תלוי ועומד ערעור שהוגש לבית משפט זה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשות שלפניי ובתגובות להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות כולן להידחות. שיקול מרכזי הוא כי עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לנוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנושא הקונקרטי הסוגיות המשפטיות מצומצמות לד' אמות המקרה. אומר כבר עתה כי על פני הדברים לא מצאתי מקום לשנות ממסקנותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיות שבמחלוקת. נכון הדבר ביחס להכרעה כי חובתם של אסא והערבים לשלם את שכר הטרחה לעו"ד סעדיה וכן בהכרעה המייחסת רשלנות לעורך דין סעדיה בייצוגו של אסא, ובהתאם, בקיזוז הסכום עבור הנזק שנגרם לאסא משכר הטרחה.

ניתן לומר כי טענותיהם של הצדדים מתרכזות לשלוש שאלות עיקריות. האחת, האם עו"ד סעדיה התרשל בייצוגו של אסא? השנייה, בהנחה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית, מה הנפקות של רשלנות עורך הדין ביחס לשכר הטרחה שעל אסא היה לשלם? השלישית, האם יש סיבה בגינה אין לממש את הערבות עליהם חתמו סגול וכרמי?

שאלות אלו תיבחנה על רקע המסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.

באשר לשאלה הראשונה, העוסקת ברשלנותו של עו"ד סעדיה – נקבע כי יסודותיה של עוולת הרשלנות התקיימו במקרה הנדון. כידוע, כפי שכבר נקבע לא אחת בפסיקה, עורך דן חב בחובת זהירות כלפי לקוחו כאשר רמת ההתנהגות הנדרשת היא של עורך דין סביר – "לא יותר מכך אך גם לא פחות מכך" (ראו ע"א 4166/00 שטרית נ' ובר , פ"ד נה(4) 958, בעמ' 960 (2001)). השאלה מתי הפר עורך דין את חובת הזהירות כלפי לקוחו לעיתים אינה פשוטה כלל ועיקר. ההכרעה בה מערבת שיקולים שונים ועשויה לדרוש להבחין בין מעשה או מחדל שעולה כדי התרשלות לבין מעשה או מחדל המוצא מקומו בגדר שיקול דעת מוטעה של עורך הדין. הגבול בין שני אלה עשוי להיות מטושטש ומלאכת שרטוט הקו שעובר ביניהם מחייבת עדינות וזהירות. כן המלאכה עשויה להיות תלויה רבות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

בנסיבות תיק זה דומני כי לא נפל פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי לפיה עורך הדין הפר את חובת הזהירות כלפי לקוחו. נקבע כי הוא לא בחן את כתב האישום שהוגש נגד אסא בשוויץ ובדומה לכך לא בחן את פסק הדין שניתן בעניינו בשוויץ. בית המשפט המחוזי סבר שהתנהגות זו מהווה הפרה של חובת הזהירות שחב עו"ד סעדיה לאסא במסגרת יחסי עו"ד ולקוח. וכך צוין: "קשה לקבל התנהגות זו של עו"ד סעדיה שידע על ההליכים בשוויץ שטען כבר בשנת 2000 לעיכוב הליכים כתוצאה מההליכים בשוויץ, ולמרות זאת בחר שלא לבחנם, וטען שפסק הדין לא הומצא לו על-ידי אסא אלא רק לאחר פיטוריו מיצוגו, וכן טען שכתב האישום לא היה בשפה המובנת לו (כשהוא לא ביקש לתרגמו). משלא בחן עו"ד סעדיה את כתב האישום ואת פסק הדין, הרי שלא יכול היה לדעת האם מדובר בכתב אישום חופף במלואו .. או בחלקו, ולכן אין ספק שהתנהגותו עלתה כדי רשלנות ואף רשלנות רבתי" (עמ' 27 לפסק הדין).

ניתן לומר כי נסיבות המקרה של הלקוח שעמד בפני עו"ד סעדיה הצדיקו לכל הפחות בחינה מעמיקה של פרטי כתב האישום ופסק הדין שניתן בעניינו בשוויץ כאשר ברור היה כי יתכן וההליך בארץ מערב את אותם מעשים שיוחסו לו שם. יותר מכך, נראה כי ניתן לצפות שמסמכים אלה גם יועברו לעיונו של בית המשפט, כאשר יכול היה הסניגור לטעון טענות בעניין במסלולים שונים של הדיון.

אמנם, לא ניתן לדעת במדויק הכיצד חשיפת המסמכים בפני בית המשפט הייתה משפיעה על ההליך הפלילי. בית המשפט המחוזי אף קבע כי טענת ה"סיכון הכפול" במובנה הצר לא הייתה מונעת על פני הדברים את העמדתו לדין של אסא בישראל. זאת, שכן – כך נאמר – ככלל עקרון זה חל רק כאשר ההליך הקודם התנהל בישראל, אלא אם כן המחוקק הורה אחרת, ובענייננו לא הפנו הצדדים להוראת חוק המסייגת את עקרון הריבונות. ובכל זאת, במובן הרחב נראה כי נכון לומר כי היה על עורך הדין לצפות כי ההליכים בשוויץ בעניינו של אסא עשויים להשפיע באופן ממשי – ובכלל זה דרך האפשרות לעריכת הסדר טיעון למשל – על המשך ניהול ההליך נגדו בארץ. כתב האישום ופסק הדין שניתנו בעניינו של אסא בשוויץ בגין מעשים חופפים בחלקם – כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בהליך זה – מהווים גורם בעל יכולת השפעה רבה על הליך דומה המתנהל בארץ, כאשר הנאשם הורשע וריצה עונש מאסר בפועל בגין הרשעתו הקודמת. גם אם קיימות מגבלות על הטענה כנגד העמדה כפולה לדין – קשה לחשוב שזו לא תובא בחשבון ולא תהיה בעלת שייכות בהליך המתנהל בארץ. כך לעניין ההרשעה, לעניין העונש או אפילו טיב הדיון והמשכו – נושאים שהפכו לרלוונטיים בהליך דנא. עורך הדין כאמור אף העלה בתחילה את הטענה באופן כללי אך לא טרח לבדוק את פרטי הפרשה בשוויץ לעומקה ולא מסר את המסמכים הרלוונטיים מההליך בשוויץ. זאת, גם לאחר שבית המשפט המחוזי ציין באחת מהחלטותיו במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגד אסא בארץ, כי "לא הוצגה בפני כל ראיה שתאפשר לי להשוות בין העניין המתברר, לטענת עו"ד סעדיה, בשוויץ לבין העניין המתברר בפני" (כב' השופט ד"ר ע' מודריק , ת"פ 40163/99, 29.2.2000).

ואכן, נקבע כי חשיפת כתב האישום ופסק הדין בעניינו של אסא בשוויץ הם שהביאו להסדר הטיעון כפי שנחתם בארץ עם הסניגור שהחליף את עו"ד סעדיה. נקבע בבית המשפט המחוזי כי לולא התרשלותו של עו"ד סעדיה שלא עיין במסמכים ולא הביאם לעיונו של בית המשפט, ניתן היה להגיע להסדר הטיעון קודם לכן. בכך, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה על ידי עו"ד סעדיה לנזק שנגרם לאסא. הסניגור החדש שמונה לאסא ביקש להציג בפני בית המשפט ראיות שיתמכו בבקשתו לביטול כתב האישום. המדינה מצידה התנגדה לבקשה אך נקבע (כב' השופט ע' מודריק , ת"פ 40163/99, 2.4.2006) כי הצדדים יציגו טענותיהם בדבר תחולת עקרון הטריטוריאליות ביחס לטענת "סיכון כפול" בעניינו של אסא. כארבעה חודשים לאחר מכן, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון ואחד הטעמים לכך הוא הודעת הנאשם על פסק הדין שניתן נגדו בשוויץ במסגרתו הורשע ונגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בגדר ההסדר הוצא מכתב האישום אישום בגין מעשים שבגינם הואשם ונענש אסא בשוויץ.

6.

הובהר איפוא כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה עו"ד סעדיה נהג ברשלנות מול אסא. ודוק, לשם ההכרעה בבקשה אינני נדרש לקבוע אם כל הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט ביחס להתנהגותו של עו"ד סעדיה מקובלות עליי. אך נדמה כי קשה יהיה להגיע למסקנה שהתנהגות עורך הדין אינה מגלה רשלנות ואף לא במרכיבים חשובים לתובענה. על רקע קביעת רשלנותו של עורך הדין נדרשים אנו לדון בשאלה השנייה שמתעוררת והיא מה הנפקות של רשלנות עו"ד סעדיה ביחס לשכר הטרחה שעל אסא היה לשלם? במילים אחרות, האם כטענתו של אסא, רשלנותו של עו"ד סעדיה מהווה הפרה יסודית להסכם שנערך ביניהם לייצוגו המשפטי של אסא ומשכך אסא אינו נדרש לשלם עוד בעבור ייצוגו?

גם כאן נראה כי התשובה אינה ברורה מאליה. נסיבות המקרה עשויות להוביל להכרעה בשאלה לכאן או לכאן. בענייננו, הפחית בית המשפט המחוזי 300,000 ₪ בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה מתשלום שכר הטרחה שהיה על אסא להעביר לו. בקובעו כך, התחשב בית המשפט המחוזי במספר גורמים, בהם: הקביעה כי חשיפת פסק הדין שניתן בשוויץ בסמוך למועד בו ניתן הייתה יכולה לחסוך חלק משמעותי בשלב ההוכחות; חומרת הרשלנות, לשיטתו של בית המשפט; ועוצמת הפגיעה עבור אסא, לנוכח נסיבותיו האישיות ובהן מצבו הבריאותי. כן צוין בהקשר זה גם גובה שכר הטרחה "הנכבד" עליו סוכם בין הצדדים והעובדה כי עו"ד סעדיה למעשה לא סיים את ייצוגו של אסא.

התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בנסיבות המקרה, כך נראה, משקפת תוצאה שאינה מחייבת מתן רשות ערעור גם בעניין זה. אף אם היה מקום למתווה אחר לפתרון הסכסוך – ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניין – נראה כי בסוף הדרך הייתה נגלית תוצאה דומה מבחינה מעשית. אם זו המסקנה, על רקע סוג ההליך בו עסקינן – בקשת רשות ערעור – הרי שאין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי שכן בהליך מסוג זה יש לשקול גם שיקולים מעשיים.

אין בכך כדי לפסול את אפשרות העלאת הטענה כי ברשלנות בה נהג עורך דין יש כדי להפר "הפרה יסודית" הסכם בין עורך דין ללקוחו וזאת בהינתן תשתית עובדתית אחרת. ברם, בנסיבות המקרה שלפניי אין צורך כאמור להידרש לכך. יחסי עורך דין-לקוח שהיו בין עו"ד סעדיה ואסא נמשכו לאורך זמן רב. אסא קיבל מעו"ד סעדיה שירות, וקשה לחשוב שלא הפיק ממנו שום תועלת. משכך לא נראה זה נכון לקבוע שעקב רשלנותו עורך הדין איננו זכאי כלל לשכר טרחה בגין הייצוג. בנוסף יש לציין, כי סכום שכר הטרחה עליו סיכמו עו"ד סעדיה ואסא במרץ 2003 – 200,000 דולר בנוסף לסכום ששולם לעו"ד סעדיה עד לאותו מועד – התייחס לכלל ייצוגו של אסא בידי סעדיה ולא ברור כי מדובר רק בייצוגו העתידי בו התרשל עו"ד סעדיה, להבדיל מייצוגו עד אותו מועד.

משכך ספק רב אם ניתן לבחון את ייצוגו של אסא על ידי עורך דין סעדיה כמקשה אחת שתוצאה בינארית בסופה – תשלום מלוא שכר הטרחה או ביטולו כליל. זאת במיוחד לנוכח טיב הנזק בו שם בית המשפט המחוזי את הדגש – הימשכות ההליכים. יש בכך לחזק את המסקנה שאין לשלול באופן מלא חיוב מסוים על ידי אסא בשכר טרחת עורך דינו.

עוד יש לזכור כי בקביעת סכום הפיצוי לטובת המשיבים בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה התחשב בית המשפט המחוזי גם בגובהו הרב של שכר הטרחה שעליו סיכמו אסא ועו"ד סעדיה. אלמלא היה מדובר בסכום גבוה, יתכן שגובה הפיצוי שהיה נפסק היה נמוך משמעותית. כאמור, בית המשפט המחוזי הגדיל את סכום הפיצוי שיקוזז משכר הטרחה מ- 80,000 ₪ – כפי שנקבע בבית משפט השלום – ל- 300,000 ₪.

נראה איפוא, שאין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. משכך ובמיוחד כאשר הנסיבות מיוחדות למקרה ולצדדים, אין מקום להעניק רשות ערעור ולדון בפירוט בשאלות הקונקרטיות מחדש.

7.

שלישית ואחרונה היא כאמור השאלה האם יש סיבה בגינה אין לממש את הערבות עליה חתמו סגול וכרמי?

שאלה זו והטענות שהעלו הצדדים בעניין נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי, וגם ברובד זה לא מצאתי כי טענות הצדדים מצדיקות היענות לבקשה. כאמור, נמצא שסגול וכרמי חתמו על ערבות לשכר הטרחה ושמשמעות ערבותם היא שהתחייבותם טפלה לחיובו של אסא – ומשכך גם לגביהם יש לקזז את סכום הפיצוי בגין רשלנותו של עו"ד סעדיה. באשר לטענתו של סגול בנוגע להבנות חדשות בין עו"ד סעדיה ואסא ומשכך לטענתו בטלות ערבותו הרי שגם טענה זו זכתה למענה הולם על ידי בית המשפט המחוזי. כפי שנקבע: "עיון בכתבי ההתחייבות עליהם חתום סגול מעלה כי הם אינם מוגבלים רק לשכר הטרחה שחב אסא בגין הטיפול בהליכים הפליליים, כפי שמבקש לטעון, אלא התחייבותו הוגבלה בסכום בלבד (לסך של 280,000$), ולכן אף אם נוספו עניינים נוספים בהם טיפל עו"ד סעדיה לטובת אסא הרי שלא הוכח שהם בבחינת 'שינוי אחר' בחיוב הנערב לפי סעיף 5(ג) לחוק הערבות". בהינתן עמדה זו המערבת קביעה עובדתית כאמור אין מקום להתערב בסוגיה.

8.

סוף דבר. נסיבות המקרה וטיב נימוקיו של בית המשפט המחוזי הביאוני למסקנה כי דין הבקשות להידחות. זהו גורלה של בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כדי להכריע בבקשה מעין זו אין צורך להביע עמדה בכל עניין ועניין. בחינת המצב עשויה להיות רחבה יותר ממקרה בו מוקנית לצד זכות ערעור. בענייננו ערכאות קמא היו מודעות היטב לסלע המחלוקת בין הצדדים והכריעו בו לגופו באופן שאינו מצדיק התערבות. בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום אף הגיעו להסכמה ברוב רובן של הפלוגתאות. למעשה בעניין אחד התערב בית המשפט המחוזי והוא שיעור הרשלנות של עורך הדין – ממצא שמשפיע על שיעור הפיצוי. בנושא זה עמדת בית המשפט המחוזי אחוזה היגיון רב ומשכנעת.

בהינתן כל אלה אינני סבור שיש מקום להעניק רשות ערעור באף אחת מארבע הבקשות – וכך אני מורה. לנוכח תוצאה זו, כל צד יישא בהוצאותיו.